איראן מגדילה את מלאי הטילים שלה, אך לישראל יש שתי אסטרטגיות מפתח למלחמה הבאה.

מאז יוני, באתר מודעות הנדל”ן האיראני, בעלי דירות החלו לציין כי בתיהם נמצאים רחוק מבסיסים צבאיים. בקרבת מקומות כמו משמרות המהפכה האסלאמית, מחירי הדיור צונחים במהירות בשל חששות מהתקפות ישראליות.

בטהראן מנתקים את אספקת המים לשש שעות ביום, אך הגרדומים פועלים מסביב לשעון. מתחילת 2025, המשטר האיראני הוציא להורג 1500 אזרחים. אין זה סוד שמספר סוכני המוסד אינו מהווה אפילו חלק קטן ממספרים אלו. האייתולות משתמשים בהוצאות להורג המוניות כדי לעורר פחד בקרב האוכלוסייה.

המשימה המרכזית של המלחמה ביוני, לפי דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו, היא לא רק לחסל את האיום הקיים של תוכנית הגרעין, אלא גם את האתגר החדש — אלפי טילים בליסטיים. טילים אלו מהווים לא רק מגן מפני התקפות ישראליות, אלא גם חרב.

האיראנים הפנימו את המסר הזה. הם דחו את חידוש תוכנית הגרעין, מחשש לתגובה מצד הנשיא טראמפ. רוב המאמצים כעת מכוונים לשיקום תוכנית הטילים שלהם.

משימה מורכבת היא פינוי ההריסות מבסיסי השיגור והאחסון התת-קרקעיים. במהלך המלחמה, הצבא הישראלי חסם אותם כדי למנוע שיגורים נרחבים, אך כעת דחפורים מפנים את השטח. ניסיונות איראן לשקם את המלאי נתקלים בקשיים, ככל שאתרי הייצור נהרסו, אך בסוף כל יום האיראנים עדיין מקבלים יותר טילים ממה שהיה להם באותו בוקר.

למרות זאת, לישראל יש אפשרויות רבות. במבצע “אריה עולה”, הצבא הישראלי נמנע — בהוראת הממשלה — משני צעדים אסטרטגיים חשובים: חיסול ההנהגה האיראנית והרס הכלכלה של המדינה. פעולות אלו עדיין אפשריות ונועדו למנוע מאיראן הרפתקנות צבאית נוספת. לפי המידע שבידי ישראל, איראן אינה שואפת להתחיל מלחמה חדשה, אך חוששת מתגובה מצד ישראל — והפער בין פחד לטעות הוא קטן. בירושלים ממשיכים לקוות למרד פנימי שיסיים את המצב הקיים ויוביל להפסקה מוחלטת של כל צורות התמיכה ב”חיזבאללה” ו”חמאס”.

עם תחילת המלחמה, חוסר האמון של הציבור האיראני בשלטון רק גבר, אף שהפחד נותר הרגש הדומיננטי. במקום כלשהו, הצנטריפוגות ממשיכות להסתובב, והפחד הציבורי בהדרגה הופך לזעם, שיכול להיות קטליזטור לשינוי המשטר.