הראשי של קייב קרא לנתניהו “להשפיע על פוטין”: “המקומות הקדושים של העם היהודי אינם זירת מלחמה”

המכתב נושא תאריך אחד בלבד — י״ג בכסלו תשפ״ו, и в הגרגוריאני זה 3 בדצמבר 2025. רב קייב יונתן מרקוביץ’, המוביל את הקהילה כבר שנים רבות, כותב את הטקסט ללא קישוטים דיפלומטיים. הוא שולח מכתב לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, והעתקים לשני הרבנים הראשיים של ישראל: הרב קלמן בר-מור והרב דוד יוסף. עצם הפנייה היא כבר סימן שהמצב יצא מגדר התכתבות דתית רגילה.

על מה המכתב

סתיו 2025 היה אחד הקשים ביותר עבור הקהילות היהודיות באוקראינה. האירועים מתרחשים ברצף, ללא הפסקות. בית הכנסת בקריבוי רוג נהרס מפגיעה ישירה. בקייב טיל נופל במרחק 150 מטרים מבית הספר “אור אבנר”. בחרקוב נפגע בית קברות יהודי ישן. ורק כמה ימים לפני המכתב — פגיעה באזור שבו נמצא ביתו של הרב מרקוביץ’.

הסיפור הזה כבר הספיק לעבור דרך המדיה הדתית והישראלית. אבל לא בו זמנית. לראשונה על המכתב בכלל נודע דרך Chabad-info — פורטל חדשות חסידי הפועל בישראל ומפרסם חומרים של תנועת חב”ד מכל העולם. שם הופיע הטקסט המלא של המכתב, לא סיכום, אלא סריקה עם התאריך העברי המקורי. אנו משתמשים בפרסום שלהם, כי רק הוא מכיל את המקור, ללא קיצורים עיתונאיים.

לאחר Chabad-info הנושא נתפס על ידי JDN (חדשות היהדות החרדית) — פרסום חרדי גדול, שהדגיש את החלק הפוליטי: הפנייה לנתניהו ועצם הדרישה להשפיע על ההנהגה הרוסית. מאוחר יותר המכתב הופיע גם בעמודי Ynet, שם העיתונאים הוציאו בכותרת את המשפט על “מקומות קדושים שאינם שדה קרב”.

כך המכתב של הרב, שנשלח בקייב ב-13 בכסלו 5786, הגיע תחילה לעיתונות הדתית, לאחר מכן לחדשות החרדיות, ורק אז למדיה הישראלית הכללית. ורק בזכות Chabad-info יש היום אפשרות לצטט את המקור, ולא קטעים מעובדים.

מרקוביץ’ כותב כמעט בטון דיווחי — לא למען דרמטיות, אלא כדי ששום דבר לא יפשט את התמונה המתרחשת.

הוא כותב:

«מאז תחילת המלחמה הקשה באוקראינה, אנו, לצערנו, עדים למקרים חוזרים של פגיעה בבתי כנסת ומוסדות יהודיים ברחבי המדינה על ידי הצבא הרוסי.»

והמשפט הבא — זה שצוטט בכל המדיה העברית:

«המקומות הקדושים של העם היהודי אינם זירת מלחמה ואינם צריכים להיות חלק מהפעולות הקרביות.»

בארגונים היהודיים האוקראיניים מדברים על יותר מ-30 אובייקטים שנפגעו — מבתי ספר ועד בתי קברות. מקדש, מרכז קהילתי, אולם תפילה — כל נקודה כזו משחקת תפקיד “שלד תומך” בחיים היהודיים. פגיעות בהם — זה לא רק הרס מבנים, זה הרס תשתית הזהות.

במכתב הרב מסביר שהקהילות ממשיכות לעבוד מדי יום — ללמד ילדים, לספק סיוע הומניטרי, לתמוך במשפחות. אבל הפגיעות באובייקטים מרכזיים הופכות את כל זה ליותר קשה.

למה הרב פונה דווקא לנתניהו? האם הוא יכול לעזור?

זו שאלה חשובה, ומרקוביץ’ עצמו נותן לה תשובה עקיפה.

במרחב הפוליטי הישראלי דווקא בנימין נתניהו — אחד המנהיגים העולמיים הפעילים הבודדים ששמרו על “ערוץ עבודה ישיר” עם פוטין.

הקשר הזה:

• נוצר במשך שנים,
• שימש בעבר למניעת סכסוכים בין ישראל לרוסיה בסוריה,
• “גורמים אחרים” שאולי איננו יודעים עליהם,
• נשאר הפלטפורמה היחידה שבה ישראל תיאורטית יכולה להעביר לפוטין בקשה, מבלי להפוך אותה לשערורייה ציבורית.

מרקוביץ’ לא מצפה להצהרות פומביות. הוא סומך על השפעה אישית, שבדיפלומטיה לעיתים קרובות מתבררת כחזקה יותר מהודעות לעיתונות.

הוא לא כותב: «תעמדו לצידנו».
הוא לא דורש עמדה פוליטית.

הוא מבקש על דברים הכפופים להגנה לפי החוק הבינלאומי.

זה אומר שהוא באמת רואה בנתניהו אדם שיכול לסייע בהפסקת הפגיעות באובייקטים דתיים. בסביבה הדתית בישראל לא רואים באפשרות זו פנטזיה — להפך, דווקא בגלל זה המכתב נשלח אליו.

הקטע המרכזי של המכתב — במלואו, ללא קיצורים

(מילולית, כפי שנכתב במקור)

“כמי שעומד בראש המדינה היהודית ומנהל ערוץ קשר ישיר עם הנהגת רוסיה, אני מבקש להפעיל את כל השפעתכם ולפנות לשלטונות רוסיה בדרישה חד משמעית, שישמרו על המקומות הקדושים של העם היהודי ויימנעו מלפגוע בהם, בהתאם לכללים המקובלים והנורמות הבינלאומיות.

המקומות הקדושים של העם היהודי אינם זירת מלחמה ואינם צריכים להיות חלק מהפעולות הקרביות.

בכבוד רב ובהערכה רבה,
רב יונתן מרקוביץ’
הרב הראשי של קייב

העתק:
הרב קלמן בר, הרב הראשי של ישראל
הרב דוד יוסף, הראשון לציון והרב הראשי הספרדי של ישראל»**

הקשר: למה החלק הזה של המכתב כל כך משמעותי

כי אין בו תת-טקסט פוליטי.

זו בקשה:

• להגן על המקדשים,
• לעצור את ההרס,
• להוציא את האובייקטים הדתיים מאזורי הקרב,
• לעשות את מה שמחייב החוק ההומניטרי הבינלאומי.

ולפי דעתו של מרקוביץ’, דווקא נתניהו — זה שיכול לפחות לנסות להעביר את האות הזה למקום שבו ישמעו אותו.

תגובה רשמית מישראל עדיין אין. ייתכן שהיא תהיה סגורה. ייתכן — דיפלומטית. אבל המכתב כבר הפך למסמך שמצטטים בתפוצות ושייכנס להיסטוריה של יהדות אוקראינה כפנייה רשמית להגנה ברגע שבו המקדשים עמדו בפני סכנה ממשית.

למה המכתב חשוב — וכיצד הוא עוזר לאוקראינה

המכתב של מרקוביץ’ — לא מחווה לריק. ישראל נשארת אחת המדינות הבודדות שבהן למנהיג יש ערוץ עבודה ישיר לפוטין. ואם נתניהו יעביר בשקט את האות על אי-האפשרות לפגוע בבתי כנסת ובבתי ספר, במוסקבה ישמעו זאת הרבה יותר מהר מאשר הודעות רשמיות של אוקראינה.

השכבה השנייה — מעמד האובייקטים עצמם. הפגיעות הן במקדשים יהודיים, ומקרים כאלה תמיד מעוררים תגובה בינלאומית: מארגונים יהודיים בארה”ב ועד מרכזי זכויות אדם באירופה. זה מחזק אוטומטית את עמדת אוקראינה.

הרגע השלישי לעיתים קרובות מוערך פחות: המכתב — עדות רשמית להרס. עכשיו זה לא שמועה ולא פוסט ברשתות החברתיות, אלא מסמך מתועד שניתן להשתמש בו בחקירות עתידיות, דוחות זכויות אדם ותהליכים דיפלומטיים.

ויש עוד את ההשפעה של חב”ד. מרקוביץ’ — חלק מרשת גלובלית שיש לה ערוצים בארה”ב, קנדה, ישראל ואירופה. כאשר חב”ד מעלה את האזעקה, הנושא יוצא הרבה מעבר לגבולות אוקראינה: תפוצות, מדיה, קרנות, קהילות — הכל נכנס לפעולה במהירות, ללא בירוקרטיה.

בדיוק בגלל זה המכתב, המתוארך ל-13 בכסלו 5786, פועל כאות בינלאומי. אוקראינה מקבלת את מה שהדיפלומטיה נותנת לעיתים רחוקות — תשומת לב ותמיכה דרך ערוצים מקבילים, אך חזקים מאוד.

ובעצם, כך המכתב של הרב מרקוביץ’ יצא מהמעגל הדתי הפנימי — ממשאבים חסידיים למרחב הציבורי והלאה, למקום שבו הדיפלומטיה לעיתים שומעת טוב יותר מהצהרות רועשות. וכאשר אנו היום מנתחים את המסמך הזה, מצטטים את המקור ומחזירים להקשר כל שורה, חשוב שזה נאמר לא רק במדיה הדתית, אלא גם בפלטפורמות אנליטיות כמו НАновости — Новости Израиля | Nikk.Agency, שמציינות את הרגע: יהדות אוקראינה פנתה ישירות לישראל בבקשה להגן על מקדשיה. ובקשה זו כבר הפכה לחלק מההיסטוריה.