ישראל הכירה בסומלילנד, מועצת הביטחון של האו”ם מכנסת ישיבת חירום

סומלילנד, ישות עצמאית דה-פקטו בקרן אפריקה, עשתה צעד חד וסמלי חזק לקראת לגיטימציה בינלאומית. ביום שישי הודיעה ישראל על הכרה רשמית ברפובליקת סומלילנד כמדינה עצמאית וריבונית, והפכה למדינה הראשונה והיחידה שעשתה זאת בפומבי וברמה הממלכתית.

ההחלטה עוגנה בהצהרה שנחתמה על ידי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שר החוץ גדעון סער ונשיא סומלילנד עבדירחמן מוחמד עבדוללהי. המסמך מקשר ישירות את היחסים הבילטרליים עם ההיגיון של הסכמי אברהם ומציב וקטור דיפלומטי חדש באזור.

סומלילנד אינה מוכרת על ידי רוב מדינות העולם.
בריטניה וטורקיה ממשיכות לתמוך פורמלית בשלמות הטריטוריאלית של סומליה, למרות שהממשלה המרכזית של סומליה אינה שולטת מזה עשורים בחלק ניכר מהשטח. כפי שמציין The Times of Israel, דווקא הדואליות הזו הופכת את המצב סביב סומלילנד לאחד המורכבים ביותר בגיאופוליטיקה האפריקאית המודרנית.

ממשל ארה”ב בחודשים האחרונים אותת בזהירות על אפשרות לשקול מחדש את עמדתו.
מדובר במדינה שהתנתקה מסומליה בשנת 1991 לאחר מלחמת עצמאות והוקמה על שטח שהיה בעבר פרוטקטורט בריטי. המורשת המוסדית הבריטית שיחקה תפקיד מפתח: סומלילנד בנתה מוסדות שלטון מתפקדים, צבא סדיר ומערכת פוליטית יציבה יחסית — נדירות לאזור.

תגובת השכנים והמבנים הבינלאומיים הייתה חדה.
מספר מעצמות אזוריות האשימו את ישראל בפגיעה בריבונות סומליה. בתגובה, נתניהו בשיחת טלפון עם עבדוללהי הדגיש את הידידות ההיסטורית של הקשרים והצהיר על כוונה לפתח שיתוף פעולה כלכלי וחברתי.

מועצת הביטחון של האו”ם הודיעה על תוכניות לקיים ישיבת חירום ב-29 בדצמבר.
באיחוד האירופי הביעו דאגה וקראו לדיאלוג בין סומלילנד לרשויות הפדרליות של סומליה, תוך הזכרת עקרונות השלמות הטריטוריאלית. בריסל לא נתנה הערכה לעובדת ההכרה הישראלית, והסתפקה בנוסחה פרוצדורלית.

מאחורי הדיפלומטיה עומדת מציאות ביטחונית קשה.
סומלילנד שולטת בשטח עם אוכלוסייה של כ-שישה מיליון איש ומחזיקה בכוחות מזוינים סדירים המונים מעל 100 אלף חיילים. ברשותה טנקים (כולל T-55 ו-T-72), ארטילריה, מערכות רקטות שיגור, מרגמות וכוחות משמר חופים. גורם מפתח נחשב מערכת הכשרת כוח האדם, שנשענת במידה רבה על המסורת הצבאית הבריטית.

בניגוד לישויות שכנות, סומלילנד נראית כמדינה מתפקדת.
על מפת האזור היא בולטת כאזור יציב יחסית על רקע סומליה המפוצלת, שבה מתקיימות אוטונומיות כמו פונטלנד ושטחים הנשלטים על ידי קבוצות ג’יהאדיסטיות, כולל “אל-שבאב” ומבנים המזוהים עם דאעש.

המודל הפוליטי גם הוא יוצא דופן בהקשר האזורי.
סומלילנד היא דמוקרטיה עם חילופי שלטון, שמקיימת קשרים עם המערב ועם טייוואן. קשרים אלו הם בעלי אופי פרגמטי: חילופי ביקורים, פרויקטים כלכליים, תיאום דיפלומטי. משלחות אמריקאיות מבקרות באופן קבוע באזור, ומעריכות אותו כדוגמה נדירה ליציבות בקרן אפריקה.

עבור ישראל, ההכרה בסומלילנד אינה מחווה רגעית.
מדובר בהחלטה אסטרטגית עם אופק של עשרות שנים: גישה לים האדום, השפעה על נתיבי ביטחון, נוכחות צבאית פוטנציאלית באזור שבו כבר נבנית תשתית חדשה ושדות תעופה. עם זאת, לסומלילנד אין חיל אוויר משלה, מה שפותח מרחב להסכמים א-סימטריים.

ההיסטוריה של סומלילנד היא מקרה של מדינה שנוצרה לא בהכרזה, אלא כתוצאה ממלחמה ובניית מוסדות שלאחר מכן.
לכן ההכרה הישראלית הפכה לא רק לפעולה דיפלומטית, אלא להצהרה על כך שיציבות, ביטחון ומוסדות מתפקדים יכולים לגבור על קונצנזוס פורמלי. על התפתחות קו זה עוקבים בקפידה NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency, מתעדים כיצד משתנה מפת ההכרות והבריתות באחד האזורים הרגישים ביותר בעולם.