אוקראינה התבססה בחמשת היצואניות הגדולות בעולם של דבש: המשלוחים מגיעים לאיחוד האירופי, ארצות הברית וישראל

בשנת 2025 אוקראינה נכנסת לסדר היום של יצוא החקלאות העולמי לא רק בגלל דגנים ושמן. על פי תוצאות 2024 (אלו המספרים שבהם משתמשים השווקים והאנליסטים ב-2025), הדבש האוקראיני העלה את המדינה למקום החמישי בין היצואנים הגדולים בעולם — דוגמה נדירה לענף שהחזיק מעמד ואפילו צמח על רקע המלחמה, מגבלות לוגיסטיות וביקוש עצבני למזון.

לא מדובר ב”סטטיסטיקה יפה”. דבש הוא מטבע, מקומות עבודה באזורים, שרשראות רכישה מובנות, בקרת מעבדה, חוזי יצוא ומוניטין שניתן לאבד בקלות עם כישלון אחד באיכות. וזה גם מוצר שנקנה גם בישראל: החלק קטן, אבל חשוב מבחינה סימבולית לשוק ולמותג האוקראיני במדינות שבהן יש חשיבות לסטנדרטים של יבוא ואמון במקור.

מה בדיוק קרה: מקומה של אוקראינה בעולם על פי תוצאות 2024

על פי הנתונים שמביא AgroReview, יצרנים אוקראינים ב-2024 ייצאו דבש בשווי 167 מיליון דולר. זה בערך 9.5% מיצוא הדבש העולמי במונחים כספיים. במבנה יצוא החקלאות של אוקראינה, הדבש תפס כ-0.7%.

אם מסתכלים רחב יותר — אוקראינה נמצאת בחברת מדינות שמובילות במשך שנים בנישה ה”דבשית”:

• סין — 265 מיליון דולר

• ניו זילנד — 250 מיליון דולר

• ארגנטינה — 186 מיליון דולר

• הודו — 182 מיליון דולר

• אוקראינה — 167 מיליון דולר

חשוב שזהו דווקא תמונה “כספית”, ולא רק כמויות בטונות: על המיקום הסופי משפיעים מחירים, מאפייני זנים, תנאי חוזה, פרמיום של קטגוריות מסוימות (בניו זילנד זו סיפור נפרד), ועד כמה השוק מוכן לשלם עבור איכות יציבה.

לאן הולך הדבש האוקראיני: האיחוד האירופי, ארה”ב — וישראל קטנה אך בולטת

לפי חלוקת השווקים ב-2024 התמונה נראית כך:

• האיחוד האירופי — 82% מיצוא הדבש האוקראיני

• ארה”ב — 15%

• ישראל — 1%

• יפן — 1%

כלומר, ישראל אינה הקונה העיקרי מבחינת נפח, אך היא נוכחת במפת האספקה ככיוון נפרד. עבור יצואנים אוקראינים שווקים כאלה בדרך כלל פועלים כ”חלון ראווה של דרישות”: אם יש לך מספיק משמעת במסמכים, ניתוחים, עקיבות של המשלוח ויציבות, אתה יכול להתרחב בקלות למדינות אחרות.

למה שנת 2025 דנה דווקא ב-2024: השוק חוזר לאחר כישלון

בכתבה מצוין כי שנת 2024 הייתה לאוקראינה שיא בעשור האחרון, וזה קשור להתאוששות הדרגתית של שוק הדבש העולמי לאחר ירידה ניכרת ב-2023.

לענף ה”דבש” זה אופייני: הביקוש יכול להתכווץ בחדות בגלל מחירים, אינפלציה, שינוי בהרגלי הצריכה ותחרות עם מוצרים מעורבים, ואז לקפוץ חזרה כאשר רשתות ויבואנים חוזרים לחוזים ארוכים.

ב-2025 תוצאות אלו מתחילות “לחיות” בנפרד מהלוח שנה: משתמשים בהן כאשר מאשרים מכסות, בוחנים מחדש לוגיסטיקה, מסכמים על מקדמות וביטוח משלוחים. לכן הבקשה “לכתוב ב-2025” כאן הגיונית: הענף דן ומשתמש במספרים אלו כבר בשנה הבאה, כמציאות עבודה.

לוגיסטיקה: למה אוקראינה מובילה דבש לא דרך הים אלא ביבשה

שכבה נפרדת של הסיפור היא איך היצוא הזה מתרחש פיזית.

על פי נתונים מאותו מקור, בשנת 2024 בשל עדיפות השוק האירופי, יצואנים הסתמכו יותר על מסלולים יבשתיים:

• כ-83% מהדבש הובל במשאיות וברכבת דרך מה שנקרא “דרכי הסולידריות”

• עוד 10% עברו דרך נמלי הדנובה

• ורק 2% הגיעו לנמלי הים השחור

מספרים אלו מסבירים היטב מדוע האיחוד האירופי נשאר הכיוון העיקרי: אם אתה פיזית “מותאם” למסדרון יבשתי, אתה מוכר לשם שקל יותר להגיע. והאספקה הלאה — לארה”ב, ישראל, יפן — הופכת למשימה מורכבת יותר מבחינת עלות וזמן, גם אם יש ביקוש.

הקשר של שנת 2025: האיחוד האירופי יותר ויותר מסדיר את יבוא החקלאות, ודבש גם קרוב למגבלות

בשנת 2025 יצוא החקלאות האוקראיני לאיחוד האירופי הוא נושא פוליטי, וזה נוגע לא רק לסוכר או דגנים. הדיונים האירופיים סביב העדפות מסחר, מכסות ומנגנוני הגנה משפיעים ישירות גם על פריטים כמו דבש: הוא מוזכר באופן קבוע ברשימת המוצרים הרגישים.

עבור יצרנים אוקראינים זה אומר דבר פשוט: להישאר ב”חמישייה” זה לא מספיק. צריך להיות מוכנים לתחרות קשה יותר בתוך האיחוד האירופי ולכך שחלק מהנפחים יצטרכו להיות מופנים לשווקים אחרים — כולל לשם שהחלק בו כרגע קטן, אבל יש פוטנציאל (וישראל ברשימה כזו נראית הגיונית).

מה זה אומר עבור ישראל: למה 1% זה לא “כלום”

אחוז אחד במבנה היצוא נשמע צנוע. אבל עבור הקונה, שהוא ישראל, יש שלושה היבטים חשובים.

הראשון — צפיות: אם האספקה מתבצעת אפילו במשלוחים קטנים, זה אומר שהשרשרת עובדת ויש יבואן שיודע לחיות איתה.

השני — איכות ובקרה. השוק הישראלי בדרך כלל לא עוסק ב”לרכוש בזול בכל מחיר”. הוא עוסק במסמכים, סטנדרטים, מדדים מעבדתיים ומוניטין של הספק.

השלישי — כלכלת הנישה. דבש הוא מוצר שקל “להרוג” בדמפינג, אבל קשה “להחיות” בלי אמון. לכן נוכחות אוקראינה באספקה היא אות שהמוצר עומד בדרישות ויכול להתרחב אם יופיע ביקוש והזדמנות לוגיסטית.

שאלות שנשאלות לעיתים קרובות על דבש אוקראיני ויצוא

האם אוקראינה באמת בטופ-5?
כן, על פי הנתונים שמביא AgroReview על תוצאות 2024, אוקראינה תפסה את המקום החמישי בין היצואנים הגדולים של דבש בעולם.

כמה הרוויחו מהיצוא?
כ-167 מיליון דולר בשנת 2024.

מי קונה הכי הרבה?
האיחוד האירופי — 82%, ארה”ב — 15%, ישראל ויפן — כל אחת 1%.

למה כמעט לא מובילים דרך הים השחור?
על פי הערכה מהמקור, רוב האספקה עברה במסדרונות יבשתיים ובאמצעות הדנובה; נמלי הים סיפקו רק 2% מהיצוא.

מה הלאה: לשמור על המיקום קשה יותר מאשר להשיג אותו

הביטוי שבמקרים כאלה בדרך כלל חוששים לומר בקול רם: ההובלה של אוקראינה בדבש אינה רק על דבורים וכוורות. זה על גישה לשווקים, על תחבורה, על מדיניות סחר של האיחוד האירופי, על סיכוני מטבע ועל כמה מהר הענף יודע להסתגל.

בשנת 2025 האתגר העיקרי הוא לשמור על דינמיקת היצוא כאשר אירופה מחמירה את השיח על מכסות ומנגנוני הגנה, ושווקים חלופיים דורשים הוצאות נוספות על לוגיסטיקה וקידום. אבל המספר עצמו “טופ-5” על פי תוצאות 2024 מראה: הענף כבר למד לחיות בתנאים חדשים ולמכור מוצר במקום שבו מוכנים לשלם על איכות.

ואם במפת האספקה הזו נשארת ישראל — גם אם כרגע ברמה של 1% — זה אומר שלדבש האוקראיני יש סיכוי להתבסס לא רק כ”חומר גלם לשוק הגדול של האיחוד האירופי”, אלא גם כמוצר שעומד בתחרות בכיוונים תובעניים. זה בדיוק סוג הקשרים הכלכליים שחשובים היום גם לאוקראינה וגם לישראל — ובדיוק בגלל זה אנחנו ממשיכים לנתח סיפורים כאלה במערכת «НАновости — Новости Израиля | Nikk.Agency».