- January 23, 2026
- 5:15 pm
- אוקראינה
“זיכרון בהיר למקסים בוליגין.
זוכרים. מכבדים. לא נשכח.
ברוך דיין האמת – ברוך השופט הצודק“, – מאת פדרציית הקהילות היהודיות של אוקראינה.
ב-20 בינואר 2026 בז’יטומיר התקיים אירוע זיכרון, שהוקדש לפתיחת לוח זיכרון למקסים בוליגין — בוגר בית הספר הפרטי “אור אבנר!, שנהרג ב-10 ביוני 2024, בהגנה על אוקראינה. בטקס השתתפו הורים, קרובי משפחה, תלמידים, מורים ונציגי הקהילה היהודית בעיר.
מקסים בוליגין היה חייל בכוחות המזוינים של אוקראינה, מתנדב שהחליט להגן על המדינה מהחודשים הראשונים של המלחמה המלאה. לוח הזיכרון, שהותקן על קירות בית הספר שבו למד, הפך לסמל של כבוד והכרת תודה מצד הקהילה והמוסד החינוכי, וכן תזכורת למחיר שאוקראינה משלמת עבור חירות ועצמאות.
טקס זיכרון בבית הספר שבו למד
פתיחת לוח הזיכרון התקיימה באווירה מרוסנת וממוקדת. עבור בית הספר “אור אבנר” האירוע הזה הוא בעל משמעות מיוחדת: מקסים לא היה גיבור מופשט, אלא תלמיד של בית הספר הזה, בוגר שזכרו היטב כאן.
במהלך האירוע נשמעו דברים על דרכו בחיים, אופיו, בחירתו ואומץ ליבו. הנוכחים כיבדו את זכרו של מקסים בדקת דומייה. עבור תלמידי בית הספר, הטקס היה רגע חשוב של הבנה שהמלחמה אינה חדשות רחוקות, אלא מציאות שנוגעת לסביבתם, לעירם ולבית ספרם.
עמדת הקהילה הרשמית
על האירוע דיווחו גם נציגי הקהילה היהודית של אוקראינה. בהודעה שפורסמה נאמר:
פדרציית הקהילות היהודיות של אוקראינה:
«🕯 כבוד לזכרו של הגיבור — מקסים בוליגין.
ב-20 בינואר בבית הספר הפרטי “אור אבנר” בעיר ז’יטומיר התקיים אירוע חגיגי שהוקדש לפתיחת לוח זיכרון למקסים בוליגין — בוגר בית הספר, שנהרג ב-10 ביוני 2024, בהגנה על אוקראינה.
באירוע השתתפו הורים, תלמידים, מורים ואורחים. הנוכחים כיבדו את זכרו של הגיבור, נזכרו בדרכו בחיים, באומץ ליבו, בהקרבתו ובדרך שעבר למען חירות ארצו. היום הזה היה תזכורת למחיר החירות ולאלה שנתנו את היקר מכל — את חייהם.
זיכרון בהיר למקסים בוליגין.
זוכרים. מכבדים. לא נשכח.
ברוך דיין האמת — ברוך השופט הצודק».
ביוגרפיה וסיפור אישי
מקסים בוליגין נולד וגדל בז’יטומיר. היה לו אזרחות אוקראינית, ובלאום היה יהודי אוקראיני — מידע זה מצוין בויקיפדיה האוקראינית ומאושר על ידי הביוגרפיה שלו והשתתפותו בחיי הקהילה היהודית בעיר.
היה הילד היחיד במשפחה. הלך לגן ילדים יהודי, לאחר מכן, סיים את בית הספר החב”די “אור אבנר” (שם עבדה סבתו כמורה במשך 25 שנה), נרשם לבית הספר המקצועי מס’ 18, שם קיבל מקצוע “טבח-אופה”.
היה תלמיד חרוץ, שר במקהלה, מצא תחביב לשנים רבות – שחמט (אינ.ג’. שש-בש). מילדות היה חבר פעיל בקהילה היהודית של ז’יטומיר. בין השנים 2019 ל-2021 שירת שירות חובה בצבא אוקראינה, שירת כצלף. לאחר השחרור עבד ב”דואר החדש”, תחילה כסבל, לאחר מכן הפך לסורק.
ב-24 בפברואר 2022, בתחילת הפלישה המלאה, מקס קיבל צו גיוס ומיד עמד להגן על אוקראינה. לחם במסגרת יחידות שונות. זמן קצר לפני מותו היה בשורות החטיבה הממוכנת ה-117. כל 2.5 השנים שירת במזרח – בחמוט, אבדייבקה, זייצבו והלאה. כמה פעמים כמעט נהרג.
ב-2024 מקסים הועבר לגדוד אחר, הציע להיות מפעיל כטב”ם, למד את המקצוע הזה, וכשהלך למשימה קרבית ראשונה, כבר לא חזר. מפעיל הכטב”ם מקסים-וולף בוליגין נהרג בגבורה ב-10 ביוני 2024 במהלך ביצוע משימה קרבית להגנת אוקראינה מפני התוקפים הרוסים בכפר רובוטינו במחוז זפוריז’יה, כאשר על עמדתו הושלכה חומר נפץ.
שנה לפני מותו היה למקסים אהובה, הם קבעו חתונה לסוף יוני, המגן תיאם חופשה, אך שבועיים לפני היום הנכסף נהרג.
«הילד של סבתא»
מאחורי הניסוחים הרשמיים והביוגרפיות נשאר הצד האישי של חייו של מקסים, עליו מדברים קרוביו. סבתו של מקסים, טטיאנה ליפינסקיה, נזכרת:
«הוא קרא לעצמו “הילד של סבתא”».
המשפט הפשוט הזה מנוגד בחדות לדמות החייל ומדגיש את הממד האנושי של גורלו. עבור המשפחה מקסים היה לא רק חייל וגיבור, אלא גם נכד, אדם קרוב, עם חיבה חמה לקרוביו.
שירות ומוות
ב-10 ביוני 2024 מקסים בוליגין נהרג במהלך ביצוע משימה קרבית בכיוון זפוריז’יה. מותו היה מכה קשה למשפחה, לחברים ולקהילה.
ב-25 ביוני 2024 לאחר טקס פרידה יהודי מסורתי ליד בית הכנסת בז’יטומיר, שנערך על ידי הרב שלמה וילהלם, נקבר מקסים בוליגין בבית הקברות הצבאי העירוני סמוליאנסק.
על אומץ אישי שהפגין בהגנה על הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של אוקראינה, ביצוע מסור של חובתו הצבאית, הוענק לו – צו נשיא אוקראינה מ-27 בנובמבר 2024 מס’ 787, עיטור “על אומץ” דרגה III (לאחר מותו).
ב-20 ביוני על מותו של מקסים בוליגין, בעמוד הפייסבוק שלו, כתב הרב הראשי של קייב ואוקראינה משה אסמן. באותו צו נשיא מס’ 787, ובאותו עיטור, (לאחר מותו) קיבל בנו של הרב משה אסמן — סמבורסקי מתתיהו.
משמעות האירוע לקהילה ולעיר
פתיחת לוח הזיכרון בז’יטומיר היא בעלת משמעות לא רק כאירוע מקומי. זהו חלק מתהליך רחב יותר של שמירת זיכרון על מגיני אוקראינה שנהרגו — ללא קשר למוצאם, דתם או לאומיותם.
סיפורו של מקסים בוליגין מפריך את המיתוסים התעמולתיים על “התרחקות” כביכול של מיעוטים לאומיים מהגנת אוקראינה. הקהילה היהודית במדינה משתתפת בהגנה מהימים הראשונים של המלחמה — בחזית, בהתנדבות, בסיוע הומניטרי.
זיכרון כאחריות
בבית הספר “אור אבנר” מדגישים שלוח הזיכרון הוא לא רק סמל של אבל, אלא גם אלמנט של עבודה חינוכית. הוא יזכיר לתלמידים על גורלות אמיתיים של בוגרי בית הספר, על מחיר ההחלטות ועל כך שחירות אינה קיימת מעצמה.
סיפורו של מקסים הוא סיפורו של אדם שעשה בחירה ונשאר נאמן לה עד הסוף. עבור בית ספרו, עירו וקהילתו הבחירה הזו הפכה לחלק מהזיכרון המשותף.
«זוכרים כל מי שמחזיק את השמים מעלינו»
«זוכרים כל מי שמחזיק את השמים מעלינו» — נוסחה זו, שנשמעה במהלך הטקס, הפכה לסיכום הלא רשמי של האירוע. לוח הזיכרון על קירות בית הספר — הוא תזכורת לחיים ספציפיים, לגורל ספציפי ולאובדן ספציפי.
מקסים בוליגין יישאר לנצח בזיכרון משפחתו, מוריו, חבריו לכיתה וקהילת ז’יטומיר. שמו נכתב לא רק על קירות בית הספר, אלא גם בהיסטוריה המודרנית של אוקראינה — היסטוריה שנכתבת כאן ועכשיו, במחיר חיי אדם. סיפורים כאלה, מאחורי כל אחד מהם עומדים אנשים אמיתיים ואובדנים אמיתיים, נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואים חשיבות לשמר ולספר, כדי שהזיכרון על מגינים שנהרגו לא יהפוך לשורה יבשה בכרוניקה.
