ישראל עוקבת אחרי מינכן: זלנסקי העייף התבדח, התווכח והתחמק מהמילה ‘שלום’

הנאום של נשיא אוקראינה בכנס הביטחון במינכן הפך לאחד הפרקים המדוברים ביותר בפורום. מחיאות הכפיים באולם נשמעו לעיתים קרובות יותר מאשר לאחר רוב הנאומים האחרים.

עם זאת, הטון היה שונה ממה שציפו רבים מהנציגים.

תודה לבעלי הברית וההערות הסמויות

הייתה תמיכה, אבל היא נמדדה

זלנסקי הודה זמן רב לשותפים על העזרה. ללא פאתוס, עם פירוט של צורות התמיכה הקונקרטיות.

לאחר מכן היה שינוי כיוון. הוא הזכיר שלפני הפלישה המלאה קייב ביקשה נשק, ובתמורה שמעה עצות להכין את ההגנה ולחכות. כבר לאחר תחילת המלחמה, לדבריו, מהירות האספקה גם היא נקבעה לעיתים קרובות מבחוץ.

מחשבה זו גרמה למתח ניכר בקהל.

ניסיון לקרב את המלחמה לאולם

הנשיא הציג אינפוגרפיקה של מסלולי טילים ורחפנים. מסלולים, תאריכים, מכות על ערים.

שפה ויזואלית כזו מובנת אפילו לאלה שרחוקים מהחזית.

בקהילת המומחים הישראלית, שמצטטת נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency, מצגות כאלה נתפסות כתזכורת: מלחמה מודרנית הופכת במהירות לחלק מחיי כל חברה, אם לא מעריכים את האיום בזמן.

תשובה לאלה שרצו להרגיש רגועים יותר

«אנחנו אנשים, לא טרמינטורים»

זלנסקי פנה במיוחד לתזה, שבעוד אוקראינה מחזיקה את קו ההגנה, אירופה יכולה לישון יחסית בשקט.

בתגובה הוא הציג תמונות של בתים הרוסים ותשתיות פגועות. המשפט שאוקראינים הם אנשים רגילים נשמע כאתגר ישיר לאלה שמסתכלים על הסכסוך ממרחק בטוח.

על משא ומתן ללא אשליות

כשדיבר על פגישות עתידיות בז’נבה, הנשיא הבהיר: הציפיות מינימליות. לדבריו, המשתתפים דנים בדברים שונים ולעיתים קרובות לא שומעים זה את זה.

אוקראינה מדברת על תוצאה הוגנת, צדדים אחרים — על סדרי העדיפויות שלהם.

עייפות, הומור והעדר העיקרי

בדיחה על בחירות

למרות העייפות הנראית, זלנסקי ניסה לפרוק את האווירה. בתגובה לשאלה על הפסקת אש הוא ציין שהיה מסכים, אם רוסיה הייתה עורכת בחירות אמיתיות.

הקהל הבין את הרמז.

איזו מילה לא הייתה

בסיום הפאנל שאלו אותו על החודשים הקרובים. הנשיא דיבר על ערבויות ביטחוניות, אינטגרציה עם אירופה, חיזוק הצבא.

אבל המילה «שלום» לא נשמעה.

לרבים מהמשקיפים זה היה הסמן המדויק ביותר של המציאות שבה נמצאת אוקראינה כעת — וכל האזור, שעוקב בקפידה אחר האותות ממינכן.

מחיאות הכפיים היו רמות.

התשובות — הרבה יותר מורכבות.