29 בספטמבר: אוקראינה והעולם מכבדים את זכר קורבנות באבי יאר — המשטר השונא של פוטין שוב מלבה שנאה

Каж שנה ב-29 בספטמבר האוקראינים זוכרים באבל את הדפים הטרגיים של ההיסטוריה שלהם. במשך יומיים — 29 ו-30 בספטמבר 1941 — הנאצים ירו בקייב ביותר מ-30,000 יהודים. מה שחשוב להבין, זו הייתה אחת הפעולות הענישה הגדולות ביותר של מלחמת העולם השנייה.

באבי יאר: זיכרון הטרגדיה

באבי יאר הוא מקום זיכרון, נקרופוליס, שבו קבורים כ-100,000 אזרחים שלווים ושבויי מלחמה שהושמדו על ידי הנאצים בשנים 1941–1943. בין קורבנות הרייך השלישי: יהודים ורומים, חיילים סובייטים, קומוניסטים, מחתרתיים של ארגון הלאומנים האוקראינים, אסירים במחנה הריכוז סירץ, “סבוטרים”, מפרי עוצר, מטופלים בבית החולים הפסיכיאטרי על שם פבלוב.

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, השלטון הסובייטי שתק זמן רב על הטרגדיה של באבי יאר, ועיוות את זיכרון קורבנותיה. הסובייטים אף ניסו להרוס את באבי יאר עצמו ואת בתי הקברות הסובבים.

משטר טוטליטרי אחד הסתיר את הזוועות של השני, הקטין את היקף הטרגדיה ושלל מהקורבנות את הכבוד הראוי.

היום אוקראינה שוב מתמודדת עם משטר של שנאה, הפעם יורש ישיר של הטוטליטריות — תחת שלטונו של הדיקטטור הרוסי פוטין. מתבצעות תקיפות סדירות על אוכלוסייה שלווה, עינויים ומעצרים בלתי חוקיים של אזרחים בשטחים הכבושים, חטיפת ילדים אוקראינים נמשכת.

שלטון אוקראינה אוסף ראיות לפשעי מלחמה של רוסיה ומעביר אותן למנגנוני זכויות אדם לאומיים ובינלאומיים. כל מי שביצע פשע מלחמה חייב לשאת באחריות למעשיו. זיכרון נצחי לכל קורבנות השואה, וכן לכל מי שנהרג בבאבי יאר בידי הנאצים.

קייב עברה באותו מסלול שבו הובילו אנשים להוצאה להורג

בבירת אוקראינה התקיים המצעד השנתי העשירי לזכר קורבנות באבי יאר. השיירה עברה בדרך ההיסטורית — אותה דרך שבה לפני 84 שנה הנאצים הובילו את יהודי קייב להוצאה להורג.

ב”אנדרטה” נשמעה תפילת הזיכרון “אל מלא רחמים”, אותה קרא הרב מוטי לוונגרץ. בין המשתתפים — נציגי משלחות דיפלומטיות זרות ותלמידים מאומן; מארגני המצעד — יבגני גורודצקי ודמיטרי יורינוב.

שגריר ישראל מיכאל ברודסקי הניח פרחים ביום השנה לטרגדיה

בבוקר ה-29 בספטמבר שגריר מדינת ישראל באוקראינה מיכאל ברודסקי כיבד את זכר הקורבנות באנדרטת באבי יאר.

הדיפלומט הדגיש את המשמעות האוניברסלית של זיכרון השואה ו”השואה מכדורים”, והזכיר כי ב-29–30 בספטמבר 1941 בבאבי יאר נורו תוך יומיים 33,771 יהודים, ולאחר מכן נמשכו הרציחות ומספר הקורבנות הכולל באתר הגיע לכ-100,000 אנשים ממגוון לאומים, כולל רומים ושבויי מלחמה סובייטים.

למה זה חשוב לדיאלוג האוקראיני-ישראלי

עבור האג’נדה האוקראינית-ישראלית, באבי יאר הוא לא רק פרק היסטורי, אלא גם נקודת מפגש של קהילות, זיכרון ודיפלומטיה מודרנית. טקסים משותפים, השתתפות שגריר ישראל ומשלחות זרות בקייב מראים: נושא השואה נשאר יסוד שעליו נבנים הבנה הדדית, תוכניות חינוכיות והתנגדות לאנטישמיות וגזענות מודרניים.

נוכחות תלמידים — אות להעברת הזיכרון לדורות הבאים, מה שחשוב במיוחד על רקע מלחמות וניסיונות לשכתב את ההיסטוריה.

זיכרון שעובד כאן ועכשיו

בשנת השנה ה-84 לטרגדיה, ארגונים אוקראינים ויהודיים שוב הוציאו אנשים למצעד, כדי לעבור באותו מסלול, לומר תפילה ולקרוא לדברים בשמם. זה — על כבוד לקורבנות, על שיחה כנה על העבר ועל שיעור להווה: חוסר סובלנות, הסתה לשנאה ודיהומניזציה תמיד מתחילים במילים, ומסתיימים בדם אמיתי.

וזה בדיוק למה אוקראינה וישראל עושות את הזיכרון “מעשה ידיים” — בטקסים חיים, חינוך, דיפלומטיה ציבורית וסולידריות בינלאומית.