מפגש יצירתי עם איידר מוז’דאבייב — עיתונאי וקול אוקראינה של הטטרים של קרים. תל אביב · 29 בינואר 2026

בתל אביב תתקיים פגישה יצירתית עם איידר מוז’דבאייב — עיתונאי ומנהל מדיה קרים-טטרי, שחי ועובד באוקראינה מאז 2015 ועוסק בפומבי בנושאים של קרים, מלחמה, תעמולה ואחריות ציבורית.

מתי: יום חמישי, 29 בינואר 2026, 19:00.

איפה: המרכז התרבותי האוקראיני הוא חלק משגרירות אוקראינה במדינת ישראל, רחוב ירמיהו 22, תל אביב (פינת רחובות ירמיהו ובן יהודה).

הכניסה חופשית. תרומות לצבא האוקראיני הן וולונטריות. אין כרטיסים – פשוט צריך להגיע … 

פורמט האירוע מוגדר כהופעה חיה ותקשורת פתוחה עם הקהל. מתוכנן חלק של “שאלות-תשובות”, שבו המשתתפים יוכלו לשאול שאלות ישירות ולא נוחות — על המלחמה, על המדיה, על פחד, על פשרות ועל מחיר השתיקה. חלק נפרד מהערב יוקדש לאיסוף תרומות לצרכים של יחידה מסוימת של הכוחות המזוינים של אוקראינה — הגדוד על שם דבלט הראשון גיראי.

זהו רגע עקרוני: מדובר לא בתמיכה מופשטת ב”חזית”, אלא בעזרה ליחידה אמיתית עם מבנה מסוים, היסטוריה וניסיון קרבי.

עבור הקהל הישראלי, מפגשים כאלה הם בעלי משמעות מיוחדת. ישראל היא מדינה שבה שאלות של ביטחון, מלחמה ואחריות אישית אינן תיאוריה מזה זמן רב. לכן, השיחה על אוקראינה כאן חורגת בהכרח מגבולות “סכסוך זר” והופכת לשיחה על הישרדות של חברות, על תפקיד הצבא, המדיה והאזרחים.

מה יהיה במפגש

לפי הפורמט המוצהר:

• הופעה פומבית של איידר מוז’דבאייב;
• שיחה עם הקהל ותשובות לשאלות;
• איסוף כספים לצרכים של הגדוד על שם דבלט הראשון גיראי — הגדוד הרובאי השני של חטיבת ההגנה הטריטוריאלית ה-109 של הכוחות המזוינים של אוקראינה.

מפגשים כאלה בדרך כלל נבנים ללא תסריטים מוכנים: יש נושאים בסיסיים — מלחמה, קרים, תעמולה, המחיר הפנימי של התנגדות — ויש שיחה חיה, שלעתים קרובות הולכת למקומות שאליהם לא מגיעות הופעות רשמיות.

איידר מוז’דבאייב

“עיתונאי, מייסד הרוזופוביה כמדע מדויק. הוגה דעות, אנליסט, שחזה במדויק את המלחמה הזו” – כך הוא מתאר את עצמו בחשבון הפייסבוק שלו.

איידר איזטוביץ’ מוז’דבאייב נולד ב-8 במרץ 1972 בטמבוב. במוצאו — קרים-טטרי. דובר רוסית, אוקראינית וקרים-טטרית.

– https://uk.wikipedia.org/wiki/Муждабаєв_Айдер_Іззетович

הקריירה המקצועית שלו החלה בעיתונות אזורית בתחילת שנות ה-90. בהמשך עבד יותר מ-17 שנים באחת העיתונים הגדולים ברוסיה, שם עבר מתפקיד כתב לסגן עורך ראשי. תקופה זו העניקה לו הבנה עמוקה של מבנה מערכת המדיה הרוסית, מנגנוני הצנזורה, הצנזורה העצמית והתעמולה.

2014 – זוכה פרס קבוצת הלסינקי של מוסקבה בתחום הגנת זכויות האדם.

לאחר 2014, מוז’דבאייב יצא בפומבי נגד סיפוח קרים והתוקפנות הרוסית נגד אוקראינה. ב-2015 עזב את רוסיה ועבר לאוקראינה, שם החל לעבוד בערוץ הטלוויזיה הקרים-טטרי ATR. לאחר מכן קיבל אזרחות אוקראינית.

באוקראינה הוא הפך לאחד הדוברים הציבוריים הבולטים שמעלים באופן שיטתי נושאים:

• הכיבוש של קרים ומצבם של הקרים-טטרים;
• המלחמה ואחריות החברה;
• מלחמת המידע ומניפולציות במדיה.

בשל עמדתו הפרו-אוקראינית והאנטי-פוטינית, איידר מוז’דבאייב נתון לרדיפה פוליטית מצד השלטונות הרוסיים והוכרז כמבוקש.

ב-21 במאי 2020 נפתח ברוסיה תיק פלילי נגד איידר בגין קריאות פומביות לכאורה לפעילות טרור, הצדקה פומבית או תעמולה לטרור.

ב-25 ביוני 2020, רוסיה הכריזה על איידר כמבוקש בינלאומי, והסיבה המוצהרת הייתה “הצדקה פומבית לטרור וקריאות אליו”. מוז’דבאייב כינה זאת מתנה ליום דגל הקרים-טטרי, שנחגג ב-26 ביוני.

מחבר שותף לדו”ח של בוריס נמצוב “פוטין. מלחמה” על התערבות רוסיה בפוליטיקה האוקראינית ושימוש בכוחות המזוינים הרוסיים במלחמה הרוסית-אוקראינית. לאחר רצח בוריס נמצוב היה אחד מאלה שהציגו את הדו”ח במוסקבה במאי 2015. בדו”ח הוא מחבר הפרק השלישי בשם “איך לקחו את קרים” על תחילת הסיפוח הזמני של קרים על ידי רוסיה.

עובדה זו היא חלק מהביוגרפיה שלו ומההקשר שבו הוא מופיע מחוץ לרוסיה.

הגדוד על שם דבלט הראשון גיראי

הגדוד על שם דבלט הראשון גיראי הוא הגדוד הרובאי השני של חטיבת ההגנה הטריטוריאלית ה-109 של הכוחות המזוינים של אוקראינה. – https://www.devletgiray.army/

היחידה מורכבת מחיילים מנוסים והשתתפה בלחימה בכיוונים מרכזיים של המלחמה הרוסית-אוקראינית, כולל:

• מחוז קייב,
• מחוז חרקוב,
• מחוז סומי,
• כיוון דונצק,
• אזור בחמוט.

הגדוד מבצע משימות הגנתיות והתקפיות כאחד. בתנאי המלחמה המודרנית, חלקי ההגנה הטריטוריאלית כבר מזמן אינם “קו שני” — הם מחזיקים את החזית, משתתפים בקרבות קשים ונושאים אבדות דומות.

העקרונות המרכזיים של היחידה:

• יעילות קרבית גבוהה;
• אומץ ומשמעת;
• תשומת לב לשמירה על חיי ובריאות הצוות.

הכספים שנאספים במסגרת המפגש מיועדים לצרכים מעשיים של הגדוד — תקשורת, תחבורה, אספקה רפואית, ציוד וכל מה שמשפיע ישירות על הישרדות הלוחמים.

מי היה דבלט הראשון גיראי ולמה הגדוד נושא את שמו

דבלט הראשון גיראי (1512–1577) היה חאן קרים משושלת גיראי, ששלט בחאנות קרים באמצע המאה ה-16.

בתקופת שלטונו החאנות הגיעה ליציבות פנימית: דוכאו סכסוכים פנימיים, אוחדו שבטי הביי, חוזקה השלטון המרכזי. דבלט הראשון גיראי נכנס להיסטוריה כאחד השליטים החזקים ביותר של זמנו.

הוא ידוע במסעות צבאיים רבים נגד ממלכת מוסקבה.

הפרק המפורסם ביותר היה הפלישה של 1571, שהסתיימה בשריפת מוסקבה. על מסע זה הוא קיבל את הכינוי “Taht Alğan” — “לקח את הכס”.

חשוב להדגיש: השימוש בשם דבלט הראשון גיראי בשם הגדוד האוקראיני המודרני הוא סמל לזיכרון היסטורי. במסורת הקרים-טטרית דבלט הראשון גיראי הוא דמות הקשורה לתקופה של מדינתיות, כוח וסובייקטיביות.

בתרבות הצבאית האוקראינית, שמות כאלה הם דרך להדגיש זהות, המשכיות היסטורית וזכות להיסטוריה עצמאית בתנאי מלחמה על הישרדות.

קרים והעמים הילידים: למה זה חשוב

איידר מוז’דבאייב — קרים-טטרי, וזה לא רק פרט ביוגרפי. זהו מפתח להבנת מדוע נושא קרים, הזיכרון והמלחמה תופס מקום מרכזי בהופעותיו הציבוריות.

קרים נכבש על ידי רוסיה בפברואר–מרץ 2014 לאחר כניסת כוחות רוסים וקיום מה שנקרא “משאל עם” ב-16 במרץ 2014, שלא הוכר על ידי אוקראינה ורוב המדינות בעולם. ב-18 במרץ 2014 רוסיה הכריזה על “סיפוח” חצי האי. מאז קרים נמצא תחת כיבוש רוסי בפועל.

קרים הוא לא רק שטח. זהו מרחב של זיכרון היסטורי וחיים של עמים ילידים, שזהותם התעצבה דווקא בחצי האי הזה. במסגרת החוקית האוקראינית המודרנית, עמים כאלה כוללים את הקרים-טטרים, הקראים והקרים-צ’קים.

הקרים-טטרים

הקרים-טטרים הם העם הילידי הגדול ביותר בקרים. הטראומה ההיסטורית המרכזית שלהם היא הגירוש ב-18 במאי 1944, כאשר כמעט כל העם הוגלה בכוח מקרים. לפי הערכות שונות, עשרות אלפים מתו בשנים הראשונות של הגלות.

החזרה התאפשרה רק עשורים לאחר מכן. בתקופה מ-1991 עד 2014 הקרים-טטרים חזרו בהמוניהם לקרים, בנו מחדש את בתיהם, שיקמו את השפה, התרבות והחיים הדתיים, יצרו מבנים קהילתיים וייצוג פוליטי לא אלים. בתקופה זו הם באופן כללי תמכו במדינתיות האוקראינית, כשראו באוקראינה סיכוי להגנה משפטית והכרה.

לאחר 2014 הקרים-טטרים הפכו לאחת הקבוצות הפגיעות ביותר בחצי האי: נרשמים חיפושים, מעצרים, תיקים פליליים, איסור על גופים ייצוגיים, לחץ על פעילים ועיתונאים, עזיבה כפויה של חלק מהקהילה.

הקראים והקרים-צ’קים

הקראים הם קהילה אתנו-דתית קטנה בקרים, המאמינה ביהדות הקראית, המבוססת על התורה הכתובה. היסטורית, הקראים שמרו על אוטונומיה דתית ותרבותית משלהם, ובדרך כלל נמנעו מעימותים פוליטיים. לאחר 2014, חיי הקהילה שלהם גם כן נמצאים תחת לחץ בשל האווירה הכללית של חוסר חופש ואי ודאות.

הקרים-צ’קים הם קהילה יהודית בקרים, המאמינה ביהדות הרבנית. במהלך מלחמת העולם השנייה, הקהילה כמעט הושמדה לחלוטין על ידי הנאצים. בתקופה הפוסט-סובייטית, לא מדובר היה בשיקום האוכלוסייה, אלא בשימור הזיכרון והקשרים הקהילתיים האחרונים, שלאחר 2014 הפכו לפגיעים עוד יותר.

סטטוס משפטי ושבר

ב2021 אוקראינה קיבלה חוק על עמים ילידים, שהכיר רשמית בקרים-טטרים, קראים וקרים-צ’קים כעמים ילידים של אוקראינה וקבע את זכותם לשפה, תרבות, דת והגנה מפני אפליה.

סיפוח קרים ב2014 הרס את המסגרת המשפטית הזו בפועל. רוסיה אינה מכירה בסטטוס של עמים ילידים של אוקראינה ואינה מספקת מנגנונים להגנה על זכויותיהם הקולקטיביות. עבור הקרים-טטרים, זה הפך לחזרה על הטראומה ההיסטורית — אובדן הביטחון, השדה המשפטי והיכולת להחליט על גורלם בעצמם על אדמתם.

עם זאת, חשוב להדגיש: הקרים-טטרים בעקביות תומכים בזכות להגדרה עצמית דווקא במסגרת אוקראינה, ולא בעד הפרדת קרים או שינוי גבולות מוכרים בינלאומית. עמדתם מבוססת על רעיון האוטונומיה, השלטון העצמי, שימור השפה, התרבות והדת תוך כיבוד השלמות הטריטוריאלית של המדינה האוקראינית.

לכן, לאחר 2014, הקרים-טטרים ברובם:

• החרימו את מה שנקרא “משאל העם”,

• הצהירו בפומבי על אי הכרה בסיפוח,

• תמכו באוקראינה כמדינה שמכירה בהם כעם ילידי ומקבעת זכות זו ברמת החוק.

עבור הקראים והקרים-צ’קים, הכיבוש גם כן משמעותו היעלמות אפילו של אותן ערבויות מוגבלות שהיו קיימות קודם לכן, והגברת התלות של חיי הקהילה ברצון המנהל הכובש.

כך, המאבק של הקרים-טטרים היום — זהו לא מאבק להחלפת דגל, אלא מאבק על הזכות להיות עם ילידי על אדמתם, להיות מיוצגים, לדבר בשפתם ולהחליט על עתידם במסגרת אוקראינה ריבונית.

העיקר

קרים היום — זה לא רק שאלה של גבולות ותאריכים. זו שאלה של אנשים, זיכרון והזכות להיות עצמך. לכן נושא קרים נשאר מרכזי בשיחות על מלחמה ואחריות — וכך קוראים ישראלים לעיתים קרובות מבינים אותו, עבורם הניסיון ההיסטורי של אובדן, חזרה ומאבק להכרה מובן היטב ברמה האישית.

למה המפגש הזה חשוב

הפגישה היצירתית עם איידר מוז’דבאייב בתל אביב — זה לא רק אירוע תרבותי ולא ערב פורמלי עם מיקרופון. זו שיחה על מלחמה ללא רשמיות, על מדיה ללא אשליות ועל מדוע ההיסטוריה פתאום שוב הופכת לחלק מההווה — כאן ועכשיו.

הפורמט של “שיחה + שאלות + איסוף ספציפי ליחידה ספציפית” מחבר בין מילים לפעולות. אירועים כאלה יוצרים סדר יום חי ואמיתי במרחב הישראלי-אוקראיני — זה שאחריו עוקבים ושאותו מתעדים חדשות ישראל — Nikk.Agency, כחלק מהשיחה הכללית על מלחמה, אחריות ובחירה, שכבר אי אפשר לדחות.