- February 12, 2026
- 12:53 pm
- ישראל
בישראל הכריזו על תוכנית אירועים ב-22–24 בפברואר, לציון יום השנה הרביעי לפלישה המלאה של רוסיה לאוקראינה.
זה לא סדרה של “פרוטוקולים רשמיים” ולא ניסיון לדבר בשם אוקראינה במקום האוקראינים.
להפך: מציעים לאנשים פשוט לבוא ולעמוד יחד, כדי שהזיכרון לא יהפוך לחוויה בודדת שכל אחד חווה בשקט בביתו.
הפורמטים שונים: תפילה בכותל המערבי, ערב זיכרון ועדויות, ולאחר מכן טקס גדול במרכז תל אביב.
איפה ומתי יתקיימו האירועים ב-22–24 בפברואר בישראל
22 בפברואר, 11:00 — תפילה למען אוקראינה בכותל המערבי
מקום המפגש — ירושלים, הכותל המערבי.
הפורמט מוגדר כפתוח: ללא רשימות סגורות, ללא “רק למקורבים”. תפילה ציבורית בנקודה כזו בדרך כלל אוספת אנשים עם דעות וביוגרפיות שונות מאוד, אך בתאריכים אלה המשמעות מתכנסת לקו אחד: נוכחות, זיכרון, תמיכה.
מישהו מגיע לעשר דקות.
מישהו נשאר יותר זמן, כי בפנים לא משחרר.
23 בפברואר, 18:30 — “מילה על המלחמה” ב-Terminal Bat Yam
למחרת, בערב ה-23 בפברואר, האירוע עובר לבת ים, ל-Terminal Bat Yam ב-Derech Ben Gurion 130.
מוכרז ערב זיכרון ואמת “מילה על המלחמה”. המארגנים מדגישים במיוחד את החלק המעשי: כניסה בכרטיס 50 שקלים, והכספים שנאספים יופנו לרכישת גנרטורים לאוקראינה.
זו פרט חשוב, כי המלחמה באוקראינה מזמן הפכה למלחמה לא רק על שטחים, אלא גם על אנרגיה, חום, אור, האפשרות לשרוד את הלילה בחורף, כאשר פגיעה בתשתית משאירה שכונות שלמות ללא חשמל.
אורח מיוחד של הערב — שבוי מלחמה אוקראיני משוחרר אולקסי אנוליה, שיציג את ספרו “Jingle Bells”. מבטיחים גם תוכנית מפורטת, אך גם בלעדיה ברור העיקר: זה יהיה שיח לא “על גיאופוליטיקה”, אלא על חוויה אנושית, שרבים היו מעדיפים לא לקבל.
24 בפברואר, 18:30 — טקס זיכרון בכיכר הבימה בתל אביב
4 שנים של עמידות אוקראינה: אירועי זיכרון וסולידריות 22,23,24 בפברואר 2026 בישראל
הקולמינציה — 24 בפברואר ב-18:30 בכיכר הבימה בתל אביב.
המארגנים, Israeli Friends of Ukraine, מתארים את הטקס כערב של אחדות שקטה וזיכרון משותף. מילים כאן באמת יכולות להיות מיותרות: לפעמים מספיק נר, שקט ואנשים ליד, כדי שהמשמעות תישמע חזק יותר מכל במה.
24 בפברואר — תאריך שבאוקראינה אינו “בלוח השנה”, אלא בגוף.
“זה ערב של אחדות שקטה וזיכרון משותף.
נתאסף יחד כדי לזכור את כל מי שחייהם נלקחו על ידי המלחמה, לכבד את הנופלים ולתמוך באלה שממשיכים להיאבק.
24 בפברואר – זהו יום ששינה לנצח את אוקראינה וכל אחד מאיתנו. בזמן הזה חשוב במיוחד להיות יחד, להרגיש את כתף אחד של השני ולהראות שהזיכרון חי.
הטקס יהפוך למרחב של כבוד, אור וסולידריות. מקום שבו מילים לפעמים מיותרות, והנוכחות מדברת יותר.
האירוע מאורגן על ידי “חברים ישראלים של אוקראינה” בתמיכת שגרירות אוקראינה בישראל.
אנחנו מאוד רוצים לראות אתכם בערב הזה“, כותבים המארגנים (תרגום מאוקראינית).
ובהקשר הישראלי זה נקרא במיוחד בחדות: המדינה גם חיה עם חוויות של אובדן, טראומה והתחושה שהביטחון שלך יכול להישבר ביום אחד.
פרטים מהמארגנים – https://www.facebook.com/events/2574024116328282/.
למה המפגשים האלה חשובים במיוחד לישראל
בישראל חיים כיום עשרות אלפי אוקראינים, שנמצאים כאן בגלל המלחמה.
מישהו הגיע בשבועות הראשונים ועדיין לא יכול לבטא את המילה “בית” בלי הפסקה.
מישהו בנה חיים, עבודה, בית ספר לילדים, אבל כל בוקר מתחיל עם הסמארטפון: מה קרה בלילה, לאן הגיע, מי חי, מי לא עונה.
יש גם ישראלים, שבשנים האחרונות ראו מחדש את המילה “סולידריות”. אחרי ה-7 באוקטובר רבים מבינים כמה מהר העולם “מתעייף” מכאב של אחרים, כמה קל לעבור לחדשות אחרות, וכמה חשובה התמיכה, כשנדמה שאתה נשאר לבד מול האיום.
במובן הזה האירועים ב-22–24 בפברואר — לא רק “על אוקראינה איפשהו רחוק”. זה על עצב משותף, שבישראל היום מרגישים כמעט פיזית.
ולכן אנחנו מתעדים אותם לא כמודעה, אלא כחלק מהמציאות שבה חיים אנשים לידנו.
במרכז התוכנית הזו עומדת מחשבה פשוטה: הזיכרון לא צריך להיות פרטי, מוסתר בחדר. НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה במפגשים האלה דבר נדיר — רגע שבו מילים לא מחליפות פעולה, והתמיכה נמדדת בצעד שעשית והגעת.
בקצרה. בלי פאתוס. אבל באמת.
איך להצטרף ומה כדאי להבין מראש
אם אתם הולכים ל-22 בפברואר בירושלים, אל תצפו ל”קונצרט” או מופע.
זו נקודה שבה אנשים לרוב שותקים.
וזה בסדר.
אם אתם בוחרים את ה-23 בפברואר בבת ים, זכרו את הכרטיס ואת זה שהכסף לא הולך ל”עזרה מופשטת”, אלא לצורך מאוד קונקרטי של אוקראינה: גנרטורים, שמשמעותם אור וחום במקום שבו פוגעים במערכת האנרגיה באופן קבוע.
אם אתם מגיעים ל-24 בפברואר להבימה, היו מוכנים למרחב אנושי גדול ולכך שהרגשות יכולים להציף באופן בלתי צפוי. בתאריכים כאלה אפילו אצל האנשים הכי “מאורגנים” השליטה הפנימית לפעמים נסדקת.
ובכנות, בזה גם יש משמעות: הזיכרון צריך לכאוב, אחרת הוא הופך לפורמליות.
המארגנים גם קוראים למי שמוכן לעזור בארגון או להיות שותף, ליצור קשר איתם דרך עמוד הפייסבוק שלהם ולהשאיר פרטים.
זה בדיוק המקרה שבו “לעזור” אפשר לא רק בתרומה, אלא גם בידיים: לוגיסטיקה, סאונד, נרות, תרגום, תיאום אנשים, כל משימה פשוטה, שממנה נבנית קהילה אמיתית.
שלושת הימים האלה לא מבטלים את המלחמה.
לא מחזירים את הנופלים.
אבל נותנים דבר חשוב: תחושה שאוקראינה לא לבד, ושבישראל יש אנשים שמוכנים להיות ליד לא רק בחדשות, אלא גם במרחב האמיתי של העיר.
