- February 1, 2026
- 9:52 pm
- וידאו
צפו בראיון הזה. זהו עדות קשה אך הכרחית — הן לאוקראינה והן לישראל.
העיתונאי הישראלי דן גולדמן בשיתוף עם הארגון חברים ישראלים של אוקראינה פרסם ראיון גדול, שקשה לתפוס אותו כחומר מדיה רגיל. זה לא דיווח ולא ניתוח פוליטי — זו עדות.
גיבורי הווידאו הם העיתונאי של סוכנות אוניאן דמיטרי חילוק וראש עיריית חרסון לשעבר ולדימיר מיקוליינקו. שניהם אזרחים. שניהם נחטפו על ידי הצבא הרוסי בשבועות הראשונים של הפלישה המלאה. שניהם בילו שלוש וחצי שנים בבתי כלא ומחנות רוסיים.
ללא אישומים, ללא משפט, ללא מעמד. רק שבי.
על מה הווידאו הזה — ולמה הוא מופנה לישראלים
בתחילת הראיון דן גולדמן מציין בכנות את המסגרת: הוא לא כתב צבאי ולא מנתח מפות קרב. תפקידו הוא לספר סיפורים של אנשים שהמלחמה הגיעה אליהם.
כאן עולה הקבלה ישירה וכואבת עם ישראל לאחר 7 באוקטובר 2023. חטיפה, החזקה בבידוד, אלימות פיזית ונפשית, הפיכת אנשים למטבע מיקוח — כל זה כבר לא צריך להסביר לקהל הישראלי.
מי הם: דמיטרי חילוק וולדימיר מיקוליינקו
דמיטרי חילוק
עיתונאי שעבד באוניאן. נחטף בכפר הולדתו ליד קייב במרץ 2022 — במרחק של כמה עשרות מטרים מביתו. אותו ואת אביו עצרו חיילים רוסים במהלך “ניקוי”. את אביו שחררו מאוחר יותר, את דמיטרי לקחו דרך בלארוס לרוסיה.
כמעט עד לשחרורו לא הייתה מידע על גורלו. ללא עורכי דין, ללא קשר עם המשפחה.
ולדימיר מיקוליינקו
ראש עיריית חרסון לשעבר, פוליטיקאי פרו-אוקראיני, פעיל אוורומאידאן. לאחר כיבוש העיר סירב לשתף פעולה עם הצבא הרוסי, הצטרף להגנה הטריטוריאלית ונשאר עם התושבים.
הציעו לו שוב “להוביל את העיר”. במקרה של סירוב — איימו לשבור את רגליו. באפריל 2022 נחטף, הוכה, הועבר דרך קרים לרוסיה, ניסו להשתמש בו בווידאו תעמולתי תחת איום אלימות.
“אספו אותנו כקרן להחלפה”
אחד מהתזות המרכזיות של הראיון נשמע קשה וללא רגשות: הצבא הרוסי תפס אזרחים באופן מכוון.
לא לפי גיל, לא לפי מקצוע, לא לפי “אשמה”. גברים מגיל 20 עד 60 — לכמות. מיד ראו בהם לא כעצורים, אלא כמשאב עתידי להחלפה.
השבי: הימים הראשונים והשבר הראשון
שני הגיבורים מתארים בפירוט את הימים הראשונים של השבי כמצב של הלם מוחלט. אתה נמצא בביתך, בכפר שלך, שבו הרגשת בטוח אפילו בשנות ה-90 — ופתאום שמים אותך עם הפנים לאדמה, קושרים אותך, מכסים את עיניך, זורקים אותך לחדר חשוך ללא חלונות.
הכי קשה — זה לא הכאב, אלא היעדר ההסברים. אתה לא מבין, על מה, למה ולכמה זמן.
העברה לרוסיה
לאחר כמה ימים מגיעה אמירה יבשה: “מחר ייקחו אתכם לרוסיה”.
ללא מסמכים, ללא החלטות. משאיות צבאיות, חלונות מכוסים, התמצאות לפי השמש — כך דמיטרי הבין שהם נוסעים צפונה, לכיוון בלארוס ורוסיה.
המקום הראשון — מעצר בבוריאנסק, לאחר מכן מחנות בוולדימיר. האוקראינים הוחזקו בנפרד, מבודדים לחלוטין מהאסירים הרוסים.
חקירות, תעמולה ואבסורד
פורמלית דמיטרי היה מעורב כ”עד”. בחקירות שאלו אותו על “מעבדות ביולוגיות”, “פצצות זרחן”, “פשעים של הכוחות האוקראיניים במריופול” — בזמן שהוא אפילו לא ידע שהעיר כבר נכבשה.
החוקרים הופתעו בכנות לגלות ש”פרביי סקטור” ו”נאצקורפוס” הם ארגונים פוליטיים חוקיים. זו לא הייתה עבודה עם עובדות, אלא שחזור מיתוסים.
יחס: “כמו לחיות”
בשני בתי הכלא היחס מתואר באופן זהה: השפלות, קללות, מכות, שלילת כבוד שיטתית.
אחד מהגיבורים מנסח מחשבה עקרונית: המדינה יכולה לשלול חיים, אך אין לה זכות לשלול כבוד. במערכת הרוסית כלל זה לא קיים.
הפסיכולוגיה והשיגעון
חלק נפרד מהראיון מוקדש לאנשים שנשברו נפשית בשבי. תאים בודדים, מכות מתמידות, בידוד הובילו להפרעות קשות.
מיקוליינקו מספר על מקרים שבהם הוא במודע ויתר על החלפה, מפנה מקום לשבויים חולים קשים. לאחר מכן הצד הרוסי מחק אותו מהרשימות במשך שנים.
גופות כבני ערובה
אחד מהקטעים המפחידים ביותר הוא הסיפור על כך שרוסיה מחזיקה אפילו גופות של מתים. הם משתמשים בהם ככלי מיקוח: שטח בתמורה לגופות.
ההיגיון הזה מקביל ישירות לפרקטיקות של ארגוני טרור. בראיון נערכת השוואה ישירה עם חמאס.
השפה כעילה לאלימות
השפה האוקראינית בשבי הפכה לטריגר. על דיבור אוקראיני היכו. על סורז’יק היכו. על הגייה לא נכונה היכו.
כאן נולדת האמירה שהפכה לכותרת הווידאו: “רוסים מאיתנו כבר לא יעשו”.
“רוסיה יצרה את פוטין”
אחד מהמסקנות הפילוסופיות המרכזיות של הראיון: לא פוטין עשה את רוסיה למה שהיא — רוסיה יצרה את פוטין, כי היה ביקוש חברתי לכך.
מחשבה זו קשה במיוחד לבטא על ידי אדם שהוא בהשכלתו — פילולוג רוסי, מומחה לתקופת הכסף ולספרות הרוסית. השבי הרס את האשליה של “תרבות ללא אלימות”.
שחרור
השחרור התרחש ב-24 באוגוסט 2025 — ביום העצמאות של אוקראינה. ללא הסברים. “עם הדברים ליציאה”.
מטוס, עיניים מכוסות, פקודה להסיר את הכיסוי — ואוטובוסים בלארוסיים על מסלול ההמראה. רק אז התברר: זו החלפה.
חרסון היום
החזרה לחרסון מתוארת כשוק שני. עיר בקו החזית, רחפנים, ציד על אזרחים, תשתיות הרוסות, בתי חולים ובתי יולדות.
מנהל העיר כבר לא קיים — רק חורבות.
למה צריך לצפות בווידאו הזה
דן גולדמן מדגיש: הסיפורים של דמיטרי וולדימיר מאשרים את המחשבה שנוסחה על ידי הסופר הישראלי ששרד את אושוויץ יחיאל דינור:
כדי להיות חייל בצבא הרוע המוחלט, לא צריך להיות מיוחד. מספיק להיות אדם שנשלט על ידי שנאה.
ראינו את זה בבוצ’ה. ראינו את זה ב-7 באוקטובר בדרום ישראל.
ווידאו
הווידאו הזה — לא על אוקראינה “שם רחוק”. זהו שיח על מנגנוני הרוע שפועלים באותו אופן — ברוסיה, בעזה, בכל מערכת שבה האדם הופך לכלי.
צפו בראיון הזה.
זהו עדות קשה אך הכרחית — הן לאוקראינה והן לישראל.
ערוץ היוטיוב של דן גולדמן – https://www.youtube.com/@dangoldman13
ווידאו מ-26 בינואר 2026:
מי הוא דן גולדמן
דן גולדמן — עיתונאי ישראלי, בלוגר ומחבר פודקאסטים, הפועל במרחב המדיה דובר הרוסית בישראל. הוא מנהל פרויקטים וידאו אישיים ופורמטים פובליציסטיים, המוקדשים לפוליטיקה הישראלית, למלחמה, למזרח התיכון ולסכסוכים בינלאומיים.
גולדמן ידוע כמחבר ראיונות יוטיוב ושיחות אנליטיות, וכן כיוצר ערוץ הטלגרם “הדאן הראשון: ישראל | חדשות | דעות”, שבו הוא מגיב על אירועים מרכזיים ודן בהם עם הקהל. הפורמט שלו — זה לא חדשות ולא תעמולה, אלא ניסיון להבין את המתרחש דרך סיפורים אישיים וניסיון אישי של המרואיינים.
מאז תחילת המלחמה המלאה של רוסיה נגד אוקראינה, דן גולדמן מתייחס באופן קבוע לנושא האוקראיני, בוחן אותו דרך פריזמה המובנת לחברה הישראלית. בעבודותיו נשמעות הקבלות בין חוויית השבי האוקראינית לנושא החטופים הישראלי, בין תעמולה מדינתית לאלימות, בין מלחמה “שם רחוק” למציאות שמתבררת כקרובה מאוד.
חדשות ישראל Nikk.Agency
