בקרמנצ’וג (אוקראינה) נערך לראשונה טקס “פדיון הבן” היהודי בקנה מידה המוני – מתינוקות ועד בני 70 – 24 בסך הכל.

על רקע המלחמה, בלב אוקראינה, מתעוררת מצווה שנשכחה מדור לדור. יהודים מכל רחבי המדינה — תינוקות, בני נוער, מבוגרים וזקנים — התכנסו בקרמנצ’וק כדי לקיים טקס שלרבים מהם נמשך כל החיים כדי להגיע אליו.

קרמנצ’וק: עיר אוקראינית שמופגזת שוב ושוב

קרמנצ’וק — הלב התעשייתי של מחוז פולטבה, עיר על הדנייפר, גשר בין אוקראינה המרכזית והמזרחית. מהשבועות הראשונים של הפלישה המלאה של פוטין, העיר הפכה למטרה לטילים ולרחפנים רוסים. מאז 2022 הופצצו כאן בית הזיקוק, גשרים, תחנת כוח תרמית, בנייני מגורים, מרכזי קניות. עשרות אזרחים נהרגו. אחת הטרגדיות הקשות ביותר הייתה התקיפה על קניון אמסטור ב-27 ביוני 2022 — אז נהרגו 22 בני אדם ויותר מ-50 נפצעו.

מאז קרמנצ’וק נמצאת תחת מתקפות קבועות. העיר עומדת במכות, מטפלת בפצועים, מתקנת את ההריסות וממשיכה לחיות. ובכן — רק בשבועות האחרונים שוב הפכה קרמנצ’וק למוקד הלחימה.

בלילה של 21 ביוני 2025, קרמנצ’וק ספגה אחת ההתקפות ההמוניות ביותר של המלחמה: לפי המטה הכללי האוקראיני, רוסיה שיגרה 272 רחפני שאהד ו-8 טילים, כולל טילי בליסטיים איסקנדר-M וטילי שיוט קליבר. נשמעו מעל 40 פיצוצים, בתים עלו באש, בית הזיקוק נפגע, תשתיות אנרגיה ניזוקו, ולפחות אדם אחד נפצע.

ב-6 ביולי, באמצע הלילה, רחפן מתאבד רוסי פגע בבניין לשכת הגיוס ובבית מגורים סמוך. השריפה כיסתה כ-700 מ”ר, 14 מבנים ניזוקו, ולפחות שני אזרחים נפגעו.

אבל אפילו תחת מטר התקפות, יהודים ואוקראינים בקרמנצ’וק נשארים יחד — משתתפים בטקסים, בונים, תומכים זה בזה ואינם מרכינים ראש. זו לא רק עמידות. זהו חיבור שנבחן בברזל ובאש.

האירוע הזה הוא טקס דתי ייחודי שנקרא “פדיון הבן” (פִּדְיוֹן הַבֵּן), שפירושו בעברית — “גאולת הבכור”. אבל הפעם הוא נערך בפורמט יוצא דופן.

מהו פדיון הבן ולמה הוא נערך?

האירוע הזה הוא טקס דתי ייחודי שנערך ביום ה-30 לאחר לידת תינוק זכר. לפי המסורת, האב “פודה” את בנו הבכור מהכהן — צאצא של משפחת כהונה קדומה. אבל למה צריך בכלל לפדות, ומאיפה זה מגיע?

שורשי הטקס — ביציאת מצרים

לפי התורה (ספר שמות, פרק י”ג), אלוהים ציווה על עם ישראל: כל הבכורים הזכרים נחשבים מיוחדים ושייכים לו. זה קשור למכת הבכורות — אז, לפי התורה, אלוהים חמל על בכורי ישראל והכה רק את בכורי מצרים. כהכרת תודה, קיבלו היהודים את הציווי: כל בכור יוקדש לאלוהים.

במקור, הבכורים היו אמורים לבצע את עבודת הקודש במשכן — לסייע בפולחן, להשתתף בטקסים ולדאוג לכלים הקדושים.

אבל הכול השתנה לאחר חטא העגל. אז רק שבט לוי נותר נאמן לאלוהים וסירב להשתתף בעבודה זרה. כפרס, הוטלו עליהם חובות עבודת המקדש — במקום הבכורים. מאז כהנים ולווים הפכו למשרתי הקודש, וה”בכורים הרגילים” — לא.

מי הם כהנים ולווים?

כהנים הם צאצאי אהרון, אחי משה, משבט לוי. הם ביצעו את תפקידי הכהונה המרכזיים: הקריבו קורבנות, בירכו את העם ולימדו תורה. לווים עזרו לכהנים: שירתו בשירה, שמרו על המשכן, טיפלו בצרכי המקדש. השירות היה חובה מלידה — לא זכות.

למה צריך לפדות בכורים?

מאז שהכהנים והלווים החליפו את הבכורים בעבודת הקודש, כל בכור שנולד למשפחה שאינה כהנית או לווית צריך “להיפדות”. זהו אינו תשלום ממשי, אלא פעולה סמלית: האב משלם לכהן חמישה שקלי כסף (או שווה ערך), ובכך פוטר את בנו מחובה רוחנית שאין הוא יכול למלא על פי לידתו.

מתי נערך פדיון הבן?

הטקס נערך ביום ה-30 לחיי התינוק, אם מתקיימים כל התנאים הבאים:

• הילד הוא הבכור שפתח את רחם אמו;
• הלידה הייתה טבעית, לא בניתוח קיסרי;
• ההורים אינם משבט לוי או ממשפחת כהנים.

אם התנאים הללו לא מתקיימים — אין צורך בפדיון.