בריחה כתרחיש: האם חמינאי מוכן לפינוי לרוסיה על רקע מחאות איראניות?

על רקע ההפגנות הגוברות באיראן, המנהיג העליון של המדינה, האייתוללה עלי חמינאי, לפי מקורות מודיעיניים, הכין תוכנית חלופית למקרה של קריסת השליטה הפנימית. מדובר לא ברטוריקה או בלחץ פסיכולוגי, אלא בתוכנית פינוי קונקרטית מחוץ למדינה — עם כסף, נדל”ן ומסלול שנקבע מראש.

תוכנית “למקרה של כישלון כוחות הביטחון”

לפי המידע המתקבל, חמינאי בן ה-86 שוקל אפשרות של יציאה מיידית מטהראן, אם הצבא, שירותי הביטחון או משמרות המהפכה האסלאמית יפסיקו לבצע את פקודותיו. הטריגר המרכזי — עריקה או מעבר של כוחות הביטחון לצד המפגינים.

התוכנית כוללת פינוי לא לבד. יחד עם חמינאי אמור לעזוב את המדינה בנו והיורש המיועד מוג’תבא, וכן המעגל הקרוב אליו. החלק הפיננסי של המבצע, כך נטען, הוכן מזמן: מזומנים, נכסים בחו”ל ונדל”ן הוסדרו מראש.

למה דווקא מוסקבה

עובד לשעבר במודיעין הישראלי, בני סבתי, מציין כי נקודת הסיום של הפינוי נחשבת לרוסיה. לדבריו, חמינאי רואה בולדימיר פוטין דוגמה למנהיג קשוח, ורוסיה עצמה — כמרחב תרבותי ופוליטי קרוב.

התסריט הזה מזכיר באופן מדאיג אירועים מהעבר הקרוב. בשנת 2024, בשאר אסד, שאיבד שליטה על המצב בסוריה, גם הוא הועבר למוסקבה, שם קיבל ערבויות לביטחונו האישי. עבור המנהיג האיראני, תקדים זה הפך להוכחה מוחשית: הקרמלין מוכן לקבל “בעלי ברית נופלים”.

היחלשות העמדות לאחר הסכסוך עם ישראל

למרות שחמינאי בנה במשך עשורים מערכת של נאמנות אישית — תוך שליטה במינויים, הסרת מתחרים פוטנציאליים וחיזוק מנגנון הביטחון — האירועים האחרונים ערערו את המבנה הזה באופן ניכר. הסכסוך הצבאי עם ישראל, הקריסה הכלכלית והגידול בחוסר שביעות הרצון בתוך המדינה צמצמו בחדות את מרחב התמרון.

המנהיג העליון מופיע בציבור לעיתים רחוקות יותר. באליטות האיראניות מפרשים זאת לא רק כבעיות בריאות, אלא גם כאסטרטגיית הישרדות מודעת. אנליסטים מתארים את חמינאי כפוליטיקאי זהיר וחשדן מאוד, שמוכן לוויתורים טקטיים למען שמירת ביטחונו האישי.

ההפגנות יוצאות משליטה

המשבר הכלכלי, קריסת הריאל ועליית המחירים הפכו את חוסר שביעות הרצון החברתי לאלימות ברחובות. במספר אזורים, עימותים עם המשטרה כבר הובילו לקורבנות. במחוז לורסתאן, לפי נתונים רשמיים, נהרגו שלושה מפגינים ונציג אחד של כוחות הביטחון, עשרות נפצעו, לפחות 29 נעצרו.

התגובה הבינלאומית הופכת לקשוחה יותר ויותר. שגריר ארה”ב באו”ם, מייק וולץ, הצהיר בפומבי על תמיכתו בעם האיראני, והטיל את האחריות למשבר על המשטר הנוכחי.

אות שקשה להתעלם ממנו

עצם הכנת תוכנית הפינוי — גם אם לא תתממש — אומרת הרבה. לראשונה בשנות שלטונו, המנהיג העליון של איראן, ככל הנראה, שוקל תרחיש של בריחה אישית. זהו אינדיקטור לעומק המשבר שאליו שוקעת המדינה, והכרה בכך שהמנגנונים הרגילים לשמירת השלטון כבר אינם מבטיחים תוצאה.

עד כמה יעמיקו ההפגנות והאם “המסלול למוסקבה” יהפוך למציאות — זו שאלה פתוחה. אך עצם קווי המתאר שלו כבר הפכו לחלק מהמציאות הפוליטית של האזור, שאחריה עוקבים בקפידה חדשות ישראל | Nikk.Agency.