ב-4 בנובמבר 2026 נפתחה בחארקוב תערוכה בשם “בחמוט. 9 צעדי זיכרון”. היא מספרת על הקהילה היהודית בעיר, שבה הנאצים השמידו בשנת 1942 אלפי תושבים שלווים, בעיקר יהודים. שמונה עשורים לאחר מכן, כוחות רוסיים הרסו כמעט את כל בחמוט, כולל בית הכנסת ההיסטורי ששרד את מלחמת העולם השנייה. כעת משחזרים את ההיסטוריה של העיר באמצעות תמונות משפחתיות, מסמכים מוזיאליים וארכיונים שהצליחו לשמר.
מחבר: לב ורשבסקי, נאנווסטי.
התערוכה מתקיימת ב-Kharkiv Media Hub GALLERY, בבניין המפורסם של גוספרום בכיכר החירות. היא נוצרה על ידי האמנית והחוקרת ההיסטורית של מזרח אוקראינה נטליה מיכלצ’נקו. הבסיס לפרויקט היו הארכיונים של משפחת המתמטיקאי לזר גלוסקין, יליד בחמוט, וזיכרונות צאצאיו.
בתצוגה נכללו חומרים מהמוזיאון האזורי של בחמוט, מהמתחם הזיכרון הישראלי “יד ושם” ואוספים פרטיים.
אך הסיפור שהתערוכה מספרת לא הסתיים בשנת 1942. כיום בחמוט נמצאת תחת כיבוש רוסי, תושביה מפוזרים ברחבי אוקראינה ומדינות אחרות, וחלק ניכר מהבנייה ההיסטורית נהרסה.
תשע עבודות: מדוע דווקא תשעה צעדי זיכרון
שם התערוכה קשור לתשע חיתוכי נייר יהודיים מסורתיים – רייזלה, שיצרה נטליה מיכלצ’נקו.
רייזלה היא סוג של אמנות דקורטיבית יהודית, המזכירה את הוויטיננקה האוקראינית. מנייר חותכים קומפוזיציות סימטריות מורכבות עם עיטורים צמחיים, בעלי חיים וסמלים דתיים. תמונות דומות שימשו לקישוט בתים ומרחבים חגיגיים.
מלבד תשע העבודות, המבקרים יראו פוסטרים אינפורמטיביים ותמונות היסטוריות. לפרויקט יש המשך דיגיטלי – עמוד אינסטגרם @tet.bakhmut, שבו מתפרסמים מסמכים ארכיוניים, חומרי וידאו וסיפורי משפחות יהודיות.
מדוע דווקא תשעה? לפי הסבר המארגנים, המספר הזה מחבר באופן סמלי בין אבל, זיכרון, אור ותקווה. בתרבות היהודית לתשע יש מספר משמעויות, הקשורות הן לאירועים טראגיים מהעבר והן לתקווה לעתיד. זו קונספט אמנותי של התערוכה, ולא טענה למשמעות יחידה של תשע במסורת היהודית.
תשעה באב (תשעה באב) הוא אחד מימי האבל המרכזיים בלוח השנה היהודי. ביום זה היהודים זוכרים את חורבן בית המקדש הראשון והשני ואת טרגדיות נוספות של עמם.
מצד שני, לחנוכייה יש תשעה נרות. שמונה מהם מתאימים לשמונת ימי חג החנוכה, והתשיעי, השמש, משמש להדלקת השאר. חנוכה קשורה לזיכרון הניצחון, שיקום המקדש והנס של האור.
למספר תשע יש גם משמעות מספרית באות התשיעית של האלפבית העברי – טית (ט). בסמליות הדתית היהודית היא קשורה למילה “טוב” (טוב), שמשמעותה “טוב”. שם הארכיון הדיגיטלי @tet.bakhmut מתכתב עם שם האות הזו.
עם זאת, המארגנים לא מציינים שכל עבודה מוקדשת לאחד מהסמלים הדתיים המוזכרים. דוגמאות אלו עוזרות להסביר את ההקשר התרבותי של המספר הנבחר, אך אינן מחליפות את הפרשנות האמנותית של כל קומפוזיציה.
מיכלצ’נקו עבדה בעבר עם חומרים מהמוזיאון האזורי של בחמוט והשתתפה בפרויקטים לחקר המורשת התרבותית של מזרח אוקראינה, כולל הפודקאסט “נשים מדברות ממזרח אוקראינה”.
בחמוט היהודית, שכבר אינה קיימת
יהודים החלו להתיישב בבחמוט בסוף המאה ה-18. במאה ה-19 הקהילה התרחבה עם מהגרים מליטא וולין.
לפי נתוני מוזיאון העם היהודי ANU בתל אביב, בשנת 1847 נמנו כאן 496 יהודים. עד 1897 מספרם הגיע ל-3,259 – 16.8% מהאוכלוסייה.
בשנת 1926 הקהילה היהודית מנתה 6,631 איש, או 17.1% מהתושבים. עד 1939 מספרם הצטמצם ל-5,299 איש.
יהודי בחמוט עסקו במסחר, תעשייה ומלאכות. הם היו בעלי מפעלים לייצור קמח, בירה וסבון, מנסרות וייצור נוסף. פעלו בית כנסת, בתי תפילה, בתי ספר דתיים ותלמוד תורה – מערכת חינוך מסורתית לילדים יהודים.
בעיר הייתה קיימת בית ספר עם הוראה ביידיש. בשנת 1926 למדו שם כ-400 ילדים.
הקהילה חוותה גם אלימות. במהלך הפוגרומים האנטישמיים באוקטובר 1905 היו הרוגים ופצועים, רכוש יהודי נפגע.
לאחר המהפכה והקמת השלטון הסובייטי החיים השתנו. מוסדות דתיים נסגרו, עיסוקי האנשים והארגונים החברתיים השתנו. אך ההיסטוריה היהודית נותרה חלק מהסביבה העירונית – בבניינים, במשפחות, בבתי הקברות ובזיכרונות.
בשנת 1924 שונה שם בחמוט לארטיומובסק. השם ההיסטורי הוחזר על ידי השלטונות האוקראיניים בשנת 2016.
לזר גלוסקין: הילד מבחמוט שהפך למתמטיקאי מפורסם
הארכיון המשפחתי, ששימש לתערוכה בחארקוב, קשור ללזר מתבייביץ’ גלוסקין.
הוא נולד ב-10 במרץ 1922 בבחמוט במשפחה יהודית. בשנת 1939 התקבל לפקולטה לפיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת חארקוב.
כאשר בשנת 1941 התקרבו הכוחות הגרמניים לחארקוב, גלוסקין הצליח להתפנות. לפי הביוגרפיה שלו בארכיון ההיסטוריה של המתמטיקה MacTutor של אוניברסיטת סנט אנדרוז, הוא הגיע לאזורים בטוחים ברגל, בתחבורה מזדמנת וברכבות משא. הוא המשיך את לימודיו בסראטוב.
המשפחה עברה תקופה קשה. האב נפטר, האם פרנסה שני ילדים, ולזר עצמו עבד בפריקת קרונות וסירות.
בשנת 1943 הוא גויס לצבא האדום. הוא פיקד על סוללת נ”מ, השתתף במלחמה נגד גרמניה הנאצית ולאחר מכן בפעולות צבאיות נגד יפן.
לאחר המלחמה חזר גלוסקין למתמטיקה. בשנת 1949 סיים את לימודיו באוניברסיטת חארקוב, מאוחר יותר לימד במכון הפדגוגי של חארקוב, ניהל את המחלקה במכון לכרייה ומתכות של דונבאס באלצ’בסק.
בשנת 1961 הפך לדוקטור למדעים בפיזיקה ומתמטיקה, ובשנת 1962 – לפרופסור. משנת 1965 עד 1985 עמד בראש המחלקה במכון לרדיו-אלקטרוניקה של חארקוב. תחום המחקר העיקרי שלו היה תורת חצי הקבוצות של טרנספורמציות.
אשתו נקראה תמרה, בנותיו – אירינה וולנטינה. גלוסקין נפטר ב-15 באפריל 1985.
איזה קרובי משפחה של הפרופסור חיו בבחמוט בזמן הכיבוש הנאצי ואילו מסמכים מוצגים בתערוכה, הפרסומים לא חושפים. לכן, לא ניתן לקשר בין חברי משפחה ספציפיים לקורבנות השואה ללא עדויות נוספות.
ינואר 1942: הדרך למכרות האלבסטר
הכוחות הגרמניים כבשו את בחמוט בסוף אוקטובר ותחילת נובמבר 1941. רוב האוכלוסייה היהודית הצליחה להתפנות, אך מאות משפחות נותרו.
ב-7 בינואר 1942 פרסמה העיתון הכיבוש “בחמוטסקי ויסניק” צו לאיסוף היהודים.
הם נדרשו להגיע ב-9 בינואר לפארק העירוני, לבניין ה-NKVD לשעבר, עם מפתחות לדירות, מזון לשמונה ימים ומטען במשקל של לא יותר מעשרה קילוגרמים.
האנשים הגיעו, מתוך ציפייה שיפונו.
במקום זאת, גברים, נשים, ילדים וזקנים ננעלו במרתפים ללא מים ומזון. לאחר מכן הובילו את האסירים למכרות האלבסטר כקילומטרים מהעיר.
בתא תת-קרקעי מס’ 46 ביצעה יחידת הזונדרקומנדו 4b של איינזצגרופה C רצח המוני. חלק מהאנשים נורו, אחרים מתו לאחר שהיציאה מהמכרה נאטמה.
בתודעה העירונית, תאריך הטרגדיה נחשב ל-11 בינואר 1942. חלק מהמדריכים המחקריים מתייחסים לרציחות לפברואר 1942.
גם ההערכות לגבי מספר ההרוגים שונות.
בדו”ח הגרמני של שירות הביטחון של ה-SS מ-6 במרץ 1942 מדובר על רצח 1,224 יהודים. הוועדה הסובייטית שחקרה את מקום הפשע באוקטובר 1943 קבעה מספר קורבנות גדול בהרבה – כשלושת אלפים.
מועצת העיר בחמוט והמוסדות הזיכרון האוקראיניים משתמשים בהערכה של יותר משלושת אלפים הרוגים, בעיקר יהודים. הפער במסמכים ההיסטוריים אינו מאפשר לקבוע את המספר המדויק באופן סופי.
הפשע הזה הפך לחלק מהשואה בשטח אוקראינה. בניגוד למקומות רבים של רציחות המוניות, כאן הנאצים השתמשו במכרות תת-קרקעיים שהפכו לקבר אחים.
קיר הבכי: אנדרטה מתחת לאדמה
לאחר שחרור בחמוט בספטמבר 1943, התושבים והחוקרים גילו במכרות את גופות הנרצחים.
מ-13 עד 17 באוקטובר נערכו עבודות להוצאת וקבורת השרידים. חלק מהקורבנות זוהו. בשנת 1960 הם נקברו מחדש בבית הקברות העירוני.
ב-12 בינואר 1999 נפתחה בתא תת-קרקעי מס’ 46 אנדרטה בשם “קיר הבכי”.
היא נוצרה על ידי האדריכל ולדימיר סוטניק. בבנייתה השתתפו הקהילה היהודית העירונית, צוות מפעל היין המבעבע, שבשטחו נמצא מקום הרצח, ומנהל המפעל ארקדי קליין.
הקומפוזיציה הזיכרונית מציגה נשים מתאבלות עם פעמונים – סמל לזיכרון שלא ניתן להשתיק.
השם “קיר הבכי” קשור למים התת-קרקעיים המופיעים כל הזמן על פני הסלע. הטיפות מזכירות דמעות.
שם זה מתכתב עם קיר הבכי בירושלים, אף על פי שלאנדרטה בבחמוט יש היסטוריה וייעוד שונים לחלוטין.
הטקס הזיכרון האחרון באולם התת-קרקעי לפני הפלישה הרוסית המלאה התקיים ב-11 בינואר 2022.
כיום השטח נמצא תחת כיבוש. אין מידע עצמאי מהימן על המצב הפיזי הנוכחי של האנדרטה. לא ניתן לקבוע שהיא נהרסה ללא בדיקה.
מעיר עם 70 אלף תושבים – להריסות
לפני הפלישה הרוסית המלאה, בחמוט הייתה מרכז תעשייתי, חינוכי ומנהלי של מחוז דונצק. התגוררו בה יותר מ-70 אלף איש.
באביב 2022 החלו התקפות רוסיות אינטנסיביות. מהקיץ התגברו הקרבות בכניסות לעיר. בהתקפה השתתפו יחידות הצבא הרוסי ויחידות וגנר.
הקרב נמשך עד מאי 2023. הכוחות הרוסיים כבשו את בחמוט לאחר חודשים של הפגזות ארטילריות, תקיפות אוויריות וקרבות רחוב.
היקף ההרס מאושר על ידי צילומי לוויין ונתוני המינהל הצבאי האוקראיני.
בחקירה שפורסמה ב-12 בספטמבר 2026 על ידי “וילנו רדיו” נמסר תשובת המינהל הצבאי העירוני של בחמוט: נפגעו כל 769 הבניינים הרב-קומתיים ולפחות 13 אלף מתוך 15,487 הבתים הפרטיים.
זה לפחות 84% מהקרן הפרטית למגורים. ההערכות בוצעו חלקית מרחוק, מכיוון שהעיר נותרה בלתי נגישה לבדיקה מלאה.
נפגעו בתי ספר, גני ילדים, מוסדות רפואיים, מבנים מנהליים, מפעלים ורשתות הנדסיות. בבחמוט אין תנאים לחזרה לחיים עירוניים נורמליים.
נכון ל-1 בינואר 2026, במרכזי התמיכה של קהילת בחמוט נרשמו יותר מ-32.8 אלף תושבים פנימיים, כולל 6.5 אלף ילדים. בסך הכל התקבלו ברישום האוקראיני 32,698 דיווחים על נזקים או הרס של נכסים בקהילת בחמוט.
נתונים אלו אינם מכסים את כל האנשים שעזבו לחו”ל ואינם מהווים מפקד אוכלוסין של העיר עצמה.
בית הכנסת מהמאה ה-19 ששרד את הכיבוש הנאצי
בבחמוט נשמר עדות חשובה נוספת להיסטוריה היהודית – בניין בית הכנסת החוראלי לשעבר ברחוב העצמאות, 80.
הבניין מתוארך לשנת 1856.
בתקופה הסובייטית הבניין חדל לשמש כמרכז דתי. בשנים שונות שכנו בו סדנת הפסל איוון קוואלרידזה, מועדון תעופה, ספרייה, חללים יצרניים. במאה ה-21 הותאם בית הכנסת לשעבר לחנות.
למרות השינויים, המבנה ההיסטורי המשיך להתקיים.
הוא שרד שתי מלחמות עולם, כיבוש נאצי ועשורים של שלטון סובייטי.
ב-27 בדצמבר 2022 פרסמו עיתונאים מקומיים עדויות לנזק שנגרם לבניין מהפגזות רוסיות. חלקים מהחזית והגג נהרסו.
ב-11 בינואר 2023 דיווחה הקונפדרציה היהודית של אוקראינה כי בית הכנסת ההיסטורי הפך להריסות.
באוקטובר 2026 המשיכה אונסק”ו לכלול את מתחם בית הכנסת החוראלי בין האתרים התרבותיים שנפגעו באוקראינה. ברשימה נמצאים גם המוזיאון האזורי של בחמוט, גימנסיות היסטוריות, מרכז התרבות העירוני, מבני בנקים לשעבר ואנדרטאות אדריכליות נוספות.
נכון ל-28 באוקטובר 2026, אונסק”ו אישרה את הפגיעה ב-567 אתרי מורשת תרבותית ברחבי אוקראינה.
בית הכנסת של בחמוט מוזכר גם ברשימה שפורסמה על ידי נאנווסטי של אתרים יהודיים שנהרסו ונפגעו באוקראינה, שנערכה על בסיס נתוני הקהילה היהודית המאוחדת של אוקראינה.
לא נקבע כי הכוחות הרוסיים בחרו במיוחד בבית הכנסת כמטרה. תועדו תוצאות ההפגזות הרוסיות על המבנה ההיסטורי.
לאן נעלמה הקהילה היהודית המודרנית
הפלישה הרוסית הרסה גם את חיי הקהילה היהודית הקטנה של בחמוט.
בפברואר 2023 פרסם הפרויקט “מפגש אוקראיני-יהודי” עדויות של ראש הקהילה לשעבר ומנהל מרכז הצדקה “חסד-זיכרון” חיים דוברוב.
לפי הערכתו, לפני הפלישה התגוררו בבחמוט עד 300 יהודים. כ-100 איש השתתפו בתוכניות הקהילתיות.
דוברוב עצמו עם אשתו ליאורה ובתו אדליה עזבו את בחמוט במרץ 2022. המשפחה הגיעה לגרמניה.
תושבים יהודים אחרים עזבו לישראל, קייב, דניפרו, אוז’גורוד ומקומות נוספים.
דוברוב סיפר כי בבחמוט נותרו ביתו וחפציו, כולל מחשבים עם תמונות משפחתיות וקהילתיות. הוא ראה בסרטונים את ביתו הפגוע ואת הרחובות הסמוכים ההרוסים.
התברר שאנשים איבדו לא רק את בתיהם, אלא גם את הארכיונים האישיים שלהם – תמונות משפחתיות, אירועים קהילתיים, מסמכים וזיכרונות.
דוברוב דיווח גם על הפגזות באזורים הקשורים לקבורת קורבנות השואה. אך היקף הנזקים של מקומות אלו לאחר הכיבוש לא נקבע.
עשרים ושבע נסיעות לאיסוף פריטי מוזיאון
סיפור הפינוי של המוזיאון האזורי של בחמוט מסביר כיצד נשמרו מסמכים מסוימים לתערוכות עתידיות.
לפני הפלישה, המוזיאון החזיק בכ-17 אלף פריטים מהקרן הראשית ו-25 אלף יחידות מהקרן המדעית-עזרית.
באביב ובקיץ 2022, תריסר עובדים בהנהגת המנהלת דאז ילנה סמירנובה ארזו את האוספים ושלחו אותם לאזורים בטוחים. לפי דברי המנהל הנוכחי איגור קורנאצקי, הצליחו לפנות את הארכיונים הדוקומנטריים כמעט במלואם.
מאוחר יותר המשיכו את הפינוי מתנדבים בתמיכת חיילים אוקראינים ומשטרה.
תפקיד מיוחד מילא ההיסטוריון והמתנדב לאוניד מרושצ’ק, מנהל הארגון “מוזיאון פתוח לתיקון”.
הוא הגיע למוזיאון של בחמוט 27 פעמים.
הנסיעה הראשונה שלו התקיימה בדצמבר 2022. המפתחות למוזיאון הוסתרו על ידי העובדים בקופסת חרס מתחת לעץ, כדי שלא יגיעו לשודדים. מרושצ’ק קיבל את מפת המסתור.
במהלך אחת הפעולות הוא נאלץ לפנות לשוטרים בגלל שודדים שנמצאו בבניין המוזיאון. בנסיעה אחרת הקבוצה חיכתה להפגזה ארטילרית במרתף המשטרה.
בין הפריטים שניצלו הייתה פסל אבן מימי הביניים של אריה מהמאה ה-13–14. הצליחו לפנות אותו באביב 2023, זמן קצר לפני כיבוש העיר הסופי.
בראיון לעיתון של בחמוט “וופריוד”, שפורסם ב-5 באפריל 2026, סיפר מנהל המוזיאון איגור קורנאצקי כי המוסד ממשיך לפעול בפינוי, משתתף בפרויקטים תערוכתיים, דיגיטציה של חומרים ומתעד את ההיסטוריה המודרנית של העיר ההרוסה.
האוספים המפונים מאפשרים לחקור את בחמוט גם כאשר הגישה לעיר עצמה אינה אפשרית.
שתי הטרגדיות של בחמוט כבר הוצגו בקייב, ליטא ולבוב
התערוכה של נטליה מיכלצ’נקו בחארקוב אינה הניסיון הראשון לחבר את ההיסטוריה של השואה עם הגורל המודרני של בחמוט.
באוגוסט 2023 הציג המוזיאון הלאומי ההיסטורי-זיכרוני ‘באבי יאר’ בקייב את התערוכה ‘בחמוט. פני הג’נוסייד 1942 | 2022’.
ב-23 באוגוסט 2024 היא נפתחה בקובנה, ליטא, במוזיאון הפורט התשיעי. לאחר מכן, ב-15 במרץ 2025, הוצגה התערוכה בלבוב.
היא שילבה חומרים ארכיוניים על פשעי הנאצים, צילומים של בחמוט ההרוסה המודרנית ועבודות של צלמים דוקומנטריים אוקראינים.
המארגנים ערכו השוואות בין פשעי גרמניה הנאצית לפעולות הכוחות הרוסיים בשנים 2022–2023.
עם זאת, כאן נדרשת דיוק היסטורי.
השואה — עובדה מוכחת של ג’נוסייד מכוון נגד היהודים, שבוצע על ידי המשטר הנאצי. הפלישה הרוסית וההרס ההמוני של בחמוט הם אירועים נפרדים הדורשים הערכה משפטית משלהם.
הדמיון אינו בזהות הנסיבות, אלא בתוצאות האנושיות: רציחות, גירוש תושבים, אובדן בתים משפחתיים והשמדת עדויות חומריות מהעבר.
על איך בעיר אוקראינית אחרת שומרים על זיכרון השואה בזמן המלחמה הרוסית, סיפרו בכתבה על בית הכנסת-ספר המיוחד בבאבי יאר.
מדוע התערוכה הזו חשובה לישראל
עבור משפחות ישראליות, שאבותיהם חיו בשטח אוקראינה המודרנית, ההיסטוריה של בחמוט היא חלק מההיסטוריה המשפחתית שלהם.
רבים מהישראלים מכירים את שמות הערים והעיירות מהן הגיעו ההורים, הסבים והסבתות. לפעמים נשמרו צילומים של קרובים או מסמכי לידה. אך המבנים, בתי הספר, בתי הכנסת והבתי קברות, שהיו קשורים למשפחות אלו, לעיתים קרובות אבדו מזמן.
לכן השתתפות ‘יד ושם’ כמקור לחומרים ארכיוניים יש לה משמעות מעשית. המתחם הזיכרוני בירושלים שומר מסמכים על קורבנות השואה, עדויות, צילומים ומידע המאפשר לשחזר את גורלות האנשים.
מוזיאון ANU בתל אביב, מצידו, שומר על ההיסטוריה של קהילות שהתקיימו מחוץ לישראל, כולל ההיסטוריה של בחמוט היהודית.
לאחר הפלישה הרוסית הופיעה משימה נוספת — לשמור על מסמכים ועדויות חומריות ששרדו את השואה, אך עלולים להיעלם בעקבות המלחמה הנוכחית.
היכן מתקיימת התערוכה
«בחמוט. 9 צעדים של זיכרון» נפתחה ב-4 בנובמבר 2026 בשעה 15:00 ב-Kharkiv Media Hub GALLERY.
כתובת: חארקוב, כיכר החירות, 5, גוספרום, כניסה חמישית.
התערוכה פועלת מ-4 עד 13 בנובמבר כולל, מדי יום מ-10:00 עד 18:00.
הפרויקט מתבצע במסגרת התוכנית «ארכיון ואמנות. מענקים למחקר המורשת היהודית», שמבצעת הארגון הציבורי «תרבות מדיאלית» בתמיכה כספית של אונסק”ו והאיחוד האירופי.
תשעה גזרי נייר אינם יכולים להחליף את בית הכנסת שנהרס או להחזיר לבחמוט את רחובותיה שלפני המלחמה. אך צילומים, מסמכים וזיכרונות מאפשרים לשמור מידע על משפחות שחיו כאן זמן רב לפני שתי המלחמות.
בשנת 1942 הנאצים השמידו חלק ניכר מהקהילה היהודית שנותרה בעיר. בשנים 2022–2023 הכוחות הרוסיים הרסו את הסביבה שבה נשמרו עקבות ההיסטוריה שלה.
כעת ההיסטוריה הזו מוצגת בחארקוב — העיר שבה למד ועבד פעם לזרי גלוסקין ושבה הארכיון המשפחתי שלו הפך לנקודת המוצא של מחקר חדש.
בחמוט היום בלתי אפשרי לבקר בחופשיות. אך כל עוד קיימים מסמכים שנשמרו ואנשים המסוגלים לספר את סיפור משפחותיהם, ההיסטוריה של הקהילה היהודית שלה לא נעלמה יחד עם המבנים שנהרסו.