מה מיוחד במוזיקה היהודית ואיזה תפקיד מילאה אוקראינה בהתפתחותה?

כשאנחנו מדברים על מוזיקה יהודית, לרוב נזכרים במנגינות כינור מרגשות, הרכבי כליזמר, צלילי קלרינט וניגוני חסידים שיודעים גם לבכות וגם לשמוח בו זמנית. אך מאחורי המסורת הזו מסתתרת שכבה תרבותית עצומה, הקשורה באופן הדוק להיסטוריה של אוקראינה. דווקא כאן התפתחו דרכי ביטוי מוזיקליים ייחודיים, נשמרו ניגונים עתיקים, וכאן גם השתלבו רבים ממרכיבי המוזיקה היהודית עם התרבות העממית האוקראינית, ויצרו נוף צלילי ייחודי לחלוטין.

באתר “המפגש האוקראיני-יהודי” בנובמבר 2025 פורסם ראיון גדול עם מיכל סטמובה — חוקרת תרבות יהודית, מומחית להיסטוריה של תפילת עברית, יועצת לפרויקטים בחינוך יהודי. תשובותיה עוזרות לראות את המוזיקה היהודית אחרת: כישות חיה שהתפתחה על אדמות אוקראינה לצד המסורות המקומיות, חוותה מלחמות, הגירות, רגעים תרבותיים מתפרצים והיום שוב זוכה לפופולריות.

להלן — סקירה רחבה של הנושא הזה במיוחד עבור חדשות נא – חדשות ישראל.

מוזיקה כחלק מהיהדות

ביהדות המוזיקה מעולם לא הייתה דבר אסור או חשוד. להיפך — היא הייתה מלכתחילה דרך להלל את הבורא. כבר בבית המקדש בירושלים היו כלי נגינה, נשמעו מזמורים, והמלך דוד שילב את תפקידי השליט, הלוחם והמשורר-מוזיקאי.

מיכל סטמובה מדגישה: בתנ”ך ישנם קטעים מוזיקליים רבים — שירים, בלדות, טקסטים תפילתיים, שלמרבה הצער הגיעו אלינו ללא תווים, אך הפכו לבסיס עבור מלחינים מודרניים. גם יהודים וגם לא יהודים. במובן זה המוזיקה היא לא רק אמנות, אלא קשר מקודש בין המסורת ליוצר.

האדם, שנברא “בצלם ובדמות”, מבטא את מצבו הפנימי דרך צליל. ובמסורת היהודית זה תמיד היה דרך טבעית, מותרת ואפילו הכרחית של תרגול רוחני.

מה נחשב למוזיקה עממית יהודית

בתרבות היהודית זכויות יוצרים נוקשות התקיימו זמן רב לפני הופעת החקיקה המודרנית. אם מנגינה נרשמה בבית כנסת של מסורת מסוימת, היא נחתמה. אם המחבר היה ידוע — שמו הועבר בעל פה ובכתב. אך כאשר המקור אבד, המנגינה הפכה ל”עממית”.

לדברי סטמובה, ייחודיות המסורת המוזיקלית היהודית היא בכך שהיא תועדה לא רק בטקסטים, אלא גם במערכת סימנים המתארת את התנועה המלודית. לפעמים ברישומים כאלה ניתן למצוא הערות על מקור המנגינה או הנחיות לאיזו קבוצה חסידית היא השתייכה.

פרט חשוב: המוזיקה החסידית היא אחד ההיבטים הקרובים ביותר לאוקראינים במסורת המוזיקלית היהודית. הרי החסידות נולדה דווקא כאן, בשטח אוקראינה, ורבים מניגוניה התפתחו בעיירות ווהלין, פודוליה, גליציה.

כליזמר כתופעה: מדוע אוקראינה במרכז התמונה

כשמדברים על “מוזיקה יהודית”, לרוב מתכוונים דווקא לכליזמר — הרכבים אינסטרומנטליים שניגנו בחתונות, ירידים, חגים עממיים. וכאן ההשפעה של אוקראינה עצומה.

עובדות עיקריות:

• כליזמר — זו תופעה של יהדות מזרח אירופה, ואוקראינה תופסת בה מקום מרכזי
• ההרכבים נוצרו ממוזיקאים בני לאומים שונים: אוקראינים, מולדבים, רוסינים, בלארוסים
• הרפרטואר היה אדפטיבי: חתונות יהודיות, אוקראיניות, מולדביות — ההרכב ניגן בכל מקום
• דווקא על אדמות אוקראינה התפתחו הסגנונות המוזיקליים החשובים ביותר של הכליזמר

סטמובה מדגישה: הכליזמר היה חלק מהערים והכפרים האוקראיניים כמו המוזיקה הטרוייסטית. ההבדל הוא שההרכבים היהודיים העבירו לעיתים קרובות מנגינות דרך אינטונציות רוחניות מיוחדות.

המוזיקאים האינסטרומנטליים למדו מהזמרים. מכאן — התכונה הפנומנלית העיקרית של הכליזמר: הכלי “שר”.

מה הופך את המוזיקה היהודית למוכרת

למי שמאזין למוזיקה לא באופן מקצועי, המנגינה היהודית מזוהה מיד. למה?

הנה המאפיינים המרכזיים:

• קרעכט — “אנחה”, “גניחה” אינטונציונית שעושים על הקלרינט, הכינור ואפילו על כלי נשיפה
• מינור הרמוני כפול — לעיתים קרובות נקרא “מודוס יהודי”
• מקור ווקאלי של הטכניקה האינסטרומנטלית

הקלרינט במוזיקה היהודית ממש מדבר, נאנח, בוכה. הכינור — המשך של הקול האנושי. לכן הדימוי של “יהודי עם כינור” אינו מקרי.

וכאן אנו חוזרים שוב לאוקראינה: דווקא על אדמת אוקראינה סגנון זה של רגש אינסטרומנטלי התגבש למסורת יציבה.

ניגון: קול הנשמה ללא מילים

מלבד הכליזמר קיימת גם ענף חשוב נוסף של המוזיקה היהודית — ניגון. זהו ניגון רוחני, תפילה ללא מילים. הניגון יכול להיות איטי, בוכה או להפך, ריקודי. משמעותו — ליצור דיאלוג פנימי עם הבורא.

סטמובה מדגישה: הניגון הוא המצאה של החסידות, שנולדה על אדמת אוקראינה. כלומר, אוקראינה היא אחד המקומות המרכזיים להולדת המוזיקה הרוחנית היהודית המודרנית.

ניגונים מבוצעים גם כמדיטציות ווקאליות וגם כאימפרוביזציות אינסטרומנטליות. על בסיסם כותבים שירים מודרניים, מוסיפים מילים מהתורה, אמרות של רבי וטקסטים פילוסופיים.

אוקראינה כמרכז זיכרון הכליזמר

לולא החוקר משה ברגובסקי, חלק עצום מהמוזיקה היהודית היה עלול להיעלם לנצח. במאה ה-20, במיוחד לאחר השואה, המסורות המוזיקליות הושמדו יחד עם הקהילות. ברגובסקי, תוך סיכון חייו, נסע בגטאות ובעיירות, תיעד מנגינות ישנות, אסף פולקלור, סיווג ארכיונים.

בזכות עבודתו:

• אנו מכירים את הכליזמר הפודולי
• נשמרו מנגינות מחוז קייב
• תועדו ניגוני חסידים עתיקים
• שוחזרה מבנה המנגינות לחתונות יהודיות

אוקראינה הפכה לא רק לערש הכליזמר, אלא גם למקום הצלתו.

המוזיקה היהודית היום: רנסנס חדש

למרות המלחמה וההגירות, המוזיקה היהודית שוב חווה פריחה. לדברי סטמובה, מוזיקאים אוקראינים צעירים חוזרים באופן פעיל לשורשים.

את מי כדאי להאזין:

• גנאדי פומין — מוזיקאי אוקראיני ולוחם בצבא אוקראינה, יוצר קומפוזיציות יהודיות מודרניות
• נטליה קסיאנצ’יק — נגנית דומברה, שגדלה על מסורות הכליזמר האוקראיניות
• Feldman Band מצ’רנוביץ
• טכנו-כליזמר מאת סשה ברון כהן ואחיו
• Barcelona Gipsy Balkan Orchestra, שלוקחים שורשים בבלקן, אך משתמשים במוטיבים מזרח אירופיים

כמו כן, ממשיכים להתפתח פסטיבלים, בתי ספר קיץ, תוכניות בינלאומיות, אליהן מגיעים מוזיקאים מכל העולם.

דמות היהודי עם כינור: סטריאוטיפ או פילוסופיה

דמות זו אינה מקרית ואינה קלישאה. היא צמחה מההומור היהודי ובו זמנית מהחוויה הטראגית. שלום עליכם כינה את חיי היהודי “כנר על הגג” — איזון שבו האדם נשאר מעל התהום, אך ממשיך לנגן.

הכינור — כלי שיכול לבכות, לגנוח, לצחוק. הוא מעביר רגשות המובנים בהיסטוריה של העם היהודי: גירושים, שמחות, ציפייה לשינויים, אמונה בטוב יותר.

לכן דמות זו הפכה לקוד תרבותי ולא לקריקטורה.

למה המוזיקה היהודית בלתי אפשרית ללא אוקראינה

אוקראינה — זו:

• טריטוריה שבה נולד הכליזמר
• מקום שבו התגבשו ניגוני חסידים
• מרחב שבו תרבויות שונות חיו זו לצד זו
• מקור לנושאים מוזיקליים שהגיעו לברודוויי ולתרבות הפופ העולמית
• ערש מוזיקאים שיצרו את הבסיס למוזיקה היהודית המודרנית

מכאן — הגלובליות של השפעת אדמת אוקראינה על המסורת היהודית העולמית.

מסקנות

המוזיקה היהודית — זו לא מוצג מוזיאוני. זהו נשימה חיה של הקהילה, זיכרונה ואנרגיה שלה. היא ספגה את הרב-תרבותיות האוקראינית, את הקצב המקומי, את המלנכוליה של מנגינות פודוליה, את הטמפרמנט של חתונות מולדביות, את הליריות של ניגוני גוצול.

והיום, כאשר התרבות שוב הופכת לכלי חשוב לדיאלוג בין עמים, המוזיקה היהודית מזכירה: לאוקראינה ולעם היהודי יש היסטוריה משותפת — מורכבת, רב-שכבתית, אך מדהימה בהרמוניה שלה.