במקום בו נשמעת השפה האוקראינית, אוקראינה נשארת

השפה האוקראינית היא לא רק אמצעי תקשורת, אלא גם סימן לנוכחות המדינה בעולם. במקום שבו היא חיה ומשתמשים בה, נשמרת אוקראינה כמרחב תרבותי ופוליטי. לכן, השיחה על השפה תמיד חורגת מגבולות הבלשנות והופכת לשאלה של זהות וביטחון.

כיום, כ-45 מיליון אנשים בעולם דוברים את השפה האוקראינית, יותר מ-37 מיליון קוראים לה שפת אם. מבחינת מלודיות, עושר לקסיקלי ופראזיולוגי, השפה האוקראינית הוכרה פעמים רבות כאחת מהשפות הנעימות ביותר באירופה. בפורומים בלשניים בינלאומיים היא נכנסה באופן יציב למספר המובילים, כשהיא נכנעת רק למעט שפות מקבוצת השפות הרומאניות.

המלאי המילוני המודרני של השפה האוקראינית מונה כ-256 אלף מילים, מה שמציב אותה בשורה של מערכות השפה המפותחות ביותר.

חוקרים מדגישים גם את עתיקות השפה האוקראינית. המדען ו. קובילוך ביסס את היווצרותה כבר באלפי השנים ה-X–IV לפני הספירה, כשהוא מקשר את מקורן של מספר מילים לסנסקריט. לפי מספר הדוברים, השפה האוקראינית תופסת את המקום ה-14 בעולם — נתון שמדבר בעד עצמו על יציבותה וחיוניותה.

היחס לשפת האם תמיד היה סמן למודעות הלאומית. המטרופוליטן אילריון (אוגיינקו) הזהיר: אובדן הכבוד לשפה שווה ערך לערעור יסודות האומה. המחנך קונסטנטין אושינסקי כתב בצורה נוקשה יותר — עם יכול להחזיר את מה שאבד, אבל שפה, פעם שהושמדה, לא ניתן לשחזר. מחשבה זו פותחה מאוחר יותר על ידי הוגים אוקראינים מודרניים, שהדגישו כי השפה היא הון אישי וקולקטיבי, שלא ניתן להחרים או לגנוב.

ההיסטוריה של השפה האוקראינית היא היסטוריה של התנגדות. לאחר כיבוש האדמות האוקראיניות על ידי מוסקוביה, החל תהליך ממושך של דיכוי שיטתי. במהלך התקופה האימפריאלית ולאחר מכן הסובייטית, הוצאו כ-170 צווים נגד השפה האוקראינית, עשרות אלפי מילים נעלמו מהמילונים, והמדיניות הלשונית עצמה התמקדה ב”כפייה” להתקרבות לרוסית. תהליך זה מכונה יותר ויותר לינגווציד — השמדה מכוונת של השפה כבסיס לקהילה תרבותית-היסטורית.

חשוב להדגיש: השפות האוקראינית והרוסית אינן חולקות שורש משותף והן מהמרוחקות ביותר זו מזו מבין השפות הסלאביות. האוקראינים הם עם סלאבי עתיק, בעוד שהיווצרות האתנוס הרוסי התרחשה בסביבה היסטורית מעורבת אחרת. למרות זאת, בתקופה הסובייטית נדחקה השפה האוקראינית לתחום הטקסי, אפילו לאחר קבלת מעמד רשמי ב-1989.

לאחר השבת העצמאות, מעמד השפה האוקראינית החל להשתנות, אך באיטיות. החוקה קבעה את מעמדה הרשמי, אך כוחות פרו-רוסיים המשיכו לקדם את רעיון “הדיכוי” של השפה הרוסית. עם זאת, בשום מקום בעולם למיעוטים הלאומיים אין את היקף הזכויות שהיה לרוסיים באוקראינה במשך זמן רב. המאבק נגד החוק על תפקוד השפה האוקראינית כשפה רשמית ב-2019 היה אישור נוסף להתנגדות זו.

מעניין לציין כי דווקא האזורים שבהם נוכחות השפה האוקראינית הייתה מינימלית היו הפגיעים ביותר לכיבוש. במחוזות לוהנסק ודונצק, כמו גם בחצי האי קרים, חלקם של בתי הספר האוקראיניים היה נמוך באופן קריטי, למרות עליונותם המספרית של האוקראינים. מפקד האוכלוסין של 2001 תיעד עלייה בשימוש בשפה הרוסית ל-81% באזורים אלה, מה שהשתקף ישירות בפגיעותם המידעית והתרבותית.

כיום, אחד הערוצים לשימור ההשפעה הרוסית נותר מה שנקרא ה-UOC-MP, שממשיך לשדר את האידיאולוגיה המוסקובית תחת כיסוי דתי. לכך מתווסף גם הפנומן של “האוכלוסייה הדוברת רוסית” — לא כקטגוריה אתנית, אלא כקטגוריה פוליטית. אנשים רבים הפכו לדוברי רוסית לא באשמתם, אלא כתוצאה ממדיניות קולוניאלית. אך האחריות לסירוב להחזיר לעצמם ולילדיהם את שפת האם בשנות העצמאות נותרת.

הניסיון העולמי מראה: הגנה על השפה היא נורמה. צ’כיה, פינלנד, ישראל עברו מדיניות לשונית מודעת. תחת הנשיא תומאש מסריק חזרה השפה הצ’כית למרחב הציבורי של פראג. פינלנד עברה כמעט לחלוטין לפינית תוך דור אחד. בישראל הפכה העברית לשפה הרשמית, למרות שבזמן הקמת המדינה שלטו בה מעטים — הבחירה נעשתה למען בניית האומה.

בצרפת, גרמניה, פולין, סלובקיה פועלים חוקים נוקשים להגנה על השפות הלאומיות, כולל קנסות ואחריות פלילית. באופן פרדוקסלי, אך כיום השפה האוקראינית נלמדת יותר ויותר באירופה — בפולין ובגרמניה היא מוכנסת כשפה זרה שנייה, בתמיכת המדינות והפזורה.

איום חדש הופך להיות לא רוסיפיקציה, אלא אנגליזציה. ידיעת שפות זרות נחוצה, אך החלפת הלקסיקון המקומי בהשאלות ללא צורך — זהו דרך לטשטוש הליבה הלשונית. הבלשן יורי שבילוב הזהיר: השאלות מופרזות מעידות על הערכה עצמית נמוכה של השפה עצמה. מחשבה זו נוסחה עוד קודם על ידי יאן אמוס קומנסקי, שהתעקש על ראשוניות שפת האם בחינוך.

השפה האוקראינית עמדה בלחץ האימפריות. היא שרדה רוסיפיקציה, פולוניזציה, גרמניזציה, מדיאריזציה. כיום עתידה תלוי כבר לא בצווים מבחוץ, אלא בבחירה היומיומית של האוקראינים עצמם — לדבר בבית, בעבודה, בבית הספר, ברחוב ולהעביר את השפה לילדים.

כפי שכתב איוון פרנקו, השפה גדלה יחד עם נשמת העם. וכל עוד הצמיחה הזו נמשכת, אוקראינה נשארת חיה — כאן ועכשיו. משמעות זו ומציאות זו מתעדת НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency, כשהיא רואה בשפה קו הגנה של התרבות והמדינה.