- January 31, 2026
- 2:16 pm
- אוקראינה
בסוף ינואר 2026, שוב עלתה בזירה האוקראינית הטענה שמוסקבה מעלה באופן קבוע לשולחנות המשא ומתן: “נסיגת הכוחות האוקראיניים משטח דונבאס”. במבט ראשון זה נשמע כמו אולטימטום נוסף, אך במאמר אנליטי של הפרשן הצבאי אלכסנדר קובלנקו, הדגש הוא על דבר אחר: הסכנה אינה רק בדרישה עצמה, אלא במילים שבהן היא מנוסחת.
המחבר מקשר את הנושא למסלול המשא ומתן באבו דאבי ומכנה את הצגת השאלה הזו “מוסווית טופוגרפית”. הוא כותב במפורש: דרישה זו “לא רק אבסורדית, אלא גם… מסוכנת”.
“דונבאס” — זה לא תמיד מה שנראה
במדיה האוקראינית והבינלאומית, “דונבאס” נשמע לעיתים קרובות כמו שם נרדף לשתי מחוזות — דונצק ולוהנסק. אך היסטורית המונח רחב יותר: הוא נובע מ”אזור הפחם של דונצק”, ומקורות שונים מתארים את גבולותיו בדרכים שונות — מ”אזור תעשייתי” ועד לפרשנויות דרך אזור הפחם והשטחים הסמוכים.
על כך מבוסס הסיכון העיקרי שעליו מזהיר קובלנקו: אם הצדדים יחתמו פעם על מסמך עם מונח מעורפל, מתחילה משחק של הרחבת המשמעות — והוויכוח כבר לא על המפה, אלא על “מה התכוונו”.
למחבר יש ניסוח קצר וקשוח מאוד: “הנושא הטריטוריאלי בהקשר כזה — טאבו.”
וזו חלק חשוב מהלוגיקה של הטקסט: אפילו לפני המתמטיקה הצבאית הוא קובע “קו אדום” — מוסרי, חוקתי ובינלאומי.
מחוז דונצק: המספרים שבהם משתמש המחבר
מכאן מתחילה העובדות — והן נחוצות כדי להבין מדוע החומר עובר במהירות מהמילים “דונבאס” לגיאוגרפיה הספציפית של מחוז דונצק.
קובלנקו טוען שאוקראינה שולטת במחוז דונצק על כ-5,500 קמ”ר.
הוא גם מציין הערכה שבמהלך כל שנת 2025 צבא רוסיה כבש 4,329 קמ”ר משטח אוקראינה, ובמקביל, לדבריו, ההפסדים הסתכמו ב-418,010 (בטקסט, “הפסדים” מתייחסים להפסדים כלליים בכוח האדם לפי פרשנות המחבר).
בנפרד הוא מעריך שבמחוז דונצק בשנת 2025 ייתכן שנכבשו כ-2,200 קמ”ר (עם הסתייגות על הקושי בהערכה מדויקת).
חשוב: זה לא דוח רשמי של המטה הכללי ולא סטטיסטיקה בינלאומית מאוחדת, אלא הערכות מתוך טור המחבר. אך בלוגיקה של הטקסט הן משרתות מטרה אחת — להראות שדרישת “נסיגת הכוחות” משמעותה קבלת תוצאה טריטוריאלית עצומה ללא הסתערות.
סלוביאנסק-קרמטורסק: מדוע נקודה זו מכונה “בסיס”
המושג המרכזי במאמר הוא בסיס סלוביאנסק-קרמטורסק (СКП). המחבר מתאר אותו כהחלק המחוזק ביותר במחוז דונצק, שנבנה מאז 2014.
המשמעות כאן אינה במונח יפה, אלא במסקנה מעשית: אם סלוביאנסק וקרמטורסק “נפתחים” ללא קרב, משתנה תצורת החזית ונפתח חלון להתקדמות עמוקה יותר של האויב.
וכאן המחבר מציין אחת מהניסוחים החריפים ביותר: הוא כותב שביחס ל-СКП “בחמוט… — פרחים”, “אבדיוקה תיראה כמו טיול קל”.
זהו אמצעי פובליציסטי, אך הוא משקף את הרעיון: מדובר באזור שבמשך שנים “נתפר” במבצרים.
НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency עוקב אחר אותות כאלה בדיוק משום שהניסוחים על “נסיגת הכוחות” — אינם רק דיון פנימי אוקראיני: הם נכנסים במהירות לחבילות המשא ומתן הבינלאומיות, ומשמעותם שמחר הם יהפכו לנושא לחץ על קייב מצד בירות שונות.
לוגיקת הדרישה הצבאית: “לא להסתער, אלא לקחת”
קובלנקו מדגיש: הוא דן לא רק במוסר ובחוק, אלא גם בכדאיות הצבאית.
אם לתרגם לשפה פשוטה, הטענה היא כזו:
מציעים לאוקראינה לעזוב את האזור המחוזק ביותר.
רוסיה מקבלת צומת מפתח ללא קרבות, הפסדים וזמן.
מכאן משתנה הגיאומטריה של קו החזית ונפתחים כיוונים חדשים ללחץ.
להמחשת מורכבות הקרבות המחבר מביא עוד שני מספרים: לפי הערכתו, בכיוון פוקרובסקו-מירנוגרד מעורבת קבוצה של 170 אלף, ובסך הכל בקרבות במחוז דונצק — יותר מ-300 אלף.
ושוב: זו הערכת המחבר, אך היא משולבת בטיעון מדוע “נוסחת המשא ומתן” יכולה להפוך לדרך עוקפת, כדי לא “לשבור” את СКП בכוח צבאי.
מדוע “משמעת טרמינולוגית” פתאום הופכת לשאלת ביטחון
אחת החלקים הפרקטיים ביותר בטקסט היא הדרישה לדבר בצורה מדויקת יותר. המחבר למעשה מציע משימה אינפורמטיבית: להסביר לשותפים את ההבדל בין “דונבאס” ל”מחוז דונצק”, כדי לא להשאיר מקום למניפולציות.
זה לא אבסטרקטי. במקורות שונים אכן מתקיימות מספר מסגרות הבנה של “דונבאס”: פוליטית עכשווית, תעשייתית וגיאוגרפית.
אם מסמך דיפלומטי לא קובע איזו מסגרת בדיוק הצדדים משתמשים, — נשאר שדה לפרשנויות עתידיות.
מה זה אומר לישראל והאזור
על סדר היום הישראלי, המלחמה באוקראינה נקראת מזמן רחב יותר מ”סכסוך אירופי”: לכאן מתערבבים כל הזמן איראן, רחפנים, טכנולוגיות טילים, סנקציות, נתיבי ים, וכן פרקטיקות דיפלומטיות של לחץ ומסחר.
לכן “מלכודות מילוליות” במשא ומתן — אינן דבר תיאורטי. אם צד אחד משיג לגיטימציה לניסוחים מעורפלים, זה אחר כך מיושם גם בנקודות אחרות בעולם: תחילה כתקדים, אחר כך ככלי.
ועוד נקודה: פלטפורמות כמו איחוד האמירויות (אם תהליך המשא ומתן אכן עובר לשם) יוצרות הקשר נוסף — מתווכים אזוריים, חילופי “חבילות”, אינטרסים חיצוניים. בפורמט כזה, דיוק המונחים הופך לא לפדנטיות, אלא לביטוח.
דעתנו (מערכת НАновости)
היינו מנסחים כך: שאלת “נסיגת הכוחות” — אינה רק לחץ על החזית, אלא לחץ על השפה.
כאשר המשא ומתן מתחיל להסתמך על מונחים שניתן למתוח כמו גומי, זה כמעט תמיד מסתיים בכך שהצד החלש נאלץ להוכיח ללא סוף “מה התכוונו”. וכל סבב הבא מתחיל לא עם שלום, אלא עם הבהרות חדשות — כבר תחת איום.
בלוגיקה זו חשוב לא רק סלוביאנסק וקרמטורסק כצומת מחוזק, אלא גם לקח לכל מי שצופה במלחמה מהצד: אם היום במסמך מקבעים “דונבאס” ללא הגדרה, מחר כך יכולים לקבע כל מונח מעורפל אחר — ולהציג אותו כמציאות משפטית.
לישראל, שחיה בעולם שבו ניסוחי החלטות, הצהרות ו”קוים אדומים” לעיתים קרובות מחליטים לא פחות מסוללות הגנה אווירית, זה לקח במיוחד מובן: בקונפליקטים גדולים לפעמים קודם שוברים את המפה במילים — ורק אחר כך נעים בטכניקה.
