«מועצת השלום» של טראמפ לאוקראינה ולוונצואלה?: המודל “לעזה” “עשויים לנסות להרחיב” — FT

הבית הלבן דן ברעיון להרחיב את המנדט של מה שנקרא “מועצת השלום” — מבנה שבמסגרת התוכניות האמריקאיות קשור לניהול שלאחר המלחמה ברצועת עזה — לנקודות משבר אחרות, כולל אוקראינה וונצואלה. כך דיווחה Financial Times ב-17 בינואר 2026, תוך ציטוט מקורות המכירים את מהלך הדיונים.

לדברי אחד המרואיינים של הפרסום, בסביבת דונלד טראמפ רואים בגוף זה אלטרנטיבה פוטנציאלית לפורמטים בינלאומיים קיימים — מנגנון פחות פורמלי לפתרון בעיות, שיכול לפעול במקומות שבהם, לדעת וושינגטון, האו”ם איטי מדי או חסום פוליטית.

דווקא ה”פרלליות” הזו מעוררת מתח אצל דיפלומטים. FT כותב כי השיחות על הרחבת תפקיד המועצה עוררו חשש בקרב נציגים מערביים וערביים: הם מודאגים מהאפשרות של העברת סמכויות רחבות מדי למבנה, הקשור למעשה לבית הלבן ולרצון הפוליטי של נשיא אחד.

דיפלומט ערבי אחד, שצוטט על ידי FT, מאשר: הרעיון נדון באזור, אך היחס אליו מאופק — זו “לא פרוצדורה רגילה”. במילים אחרות: לא ברור מי קובע את הכללים, מה נחשב להפרה, כיצד ניתנות ערבויות, מי נושא באחריות, והיכן מסתיים “ניהול השיקום” ומתחיל “ניהול חיצוני”.

החלק האוקראיני של הדיונים נראה רגיש עוד יותר. נציג בכיר מקייב, המשתתף בהתייעצויות עם ארה”ב, אמר ל-FT כי בהצעות לסיום המלחמה עם רוסיה מופיעה יצירת “מועצת שלום” נפרדת במיוחד למקרה האוקראיני-רוסי.

לפי גרסה זו, מדובר במנגנון שלא יהיה רק פלטפורמה לפגישות, אלא גוף שליטה וערבויות לביצוע תוכנית שלום בת 20 נקודות. על פי מקור FT, בהרכב הפוטנציאלי עשויים להיכלל נציגים מאוקראינה, אירופה, נאט”ו ורוסיה — פורמט רחב יותר מדו-צדדי ובו זמנית צר יותר מהאו”ם.

בבית הלבן מנסים להרגיע את ההתרגשות. פקיד אמריקאי, שצוטט על ידי FT, הצהיר בסוף השבוע כי תכנון עבודת “מועצת השלום” מתמקד אך ורק ברצועת עזה, ושיחות על כיוונים אחרים הן מוקדמות. זה נראה כמו טקטיקה מוכרת: להשאיר את הדלת פתוחה, לא לקבע התחייבויות, ובו זמנית לעקוב אחר תגובת בעלי הברית והמתנגדים.

תעלומה נפרדת — טורקיה. דוברות נשיא טורקיה מיהרה להודיע כי טראמפ כביכול הזמין את רג’פ טאיפ ארדואן להיות חבר מייסד ב”מועצת השלום”. עם זאת, ישראל בעבר התנגדה להשתתפות טורקיה במבנים כאלה סביב עזה — בשל חילוקי דעות פוליטיים ותפקידה של אנקרה בסדר היום האזורי.

פקידים אמריקאים השבוע אישרו כי הזמנות למשתתפים פוטנציאליים אכן נשלחו ביום רביעי, אך לא פירטו את הנמענים. הבית הלבן הציג את היוזמה בפומבי בצורה רחבה ככל האפשר: “כל העולם רוצה להיות חלק מהמאמצים ההיסטוריים של הנשיא טראמפ להשגת שלום במזרח התיכון”.

אם מסתכלים על התוכנית המקורית “העזה”, התוכנית נראית כך: הניהול היומיומי של המובלעת אמור לעבור לוועדה טכנוקרטית פלסטינית, ו”מועצת השלום” אמורה לפקח על התהליך כ”מטריה” פוליטית ופיננסית. על פי נתוני FT, מתכננים למנות את הדיפלומט הבולגרי ניקולאי מלאדנוב — שר ההגנה לשעבר של בולגריה ודמות עם ניסיון במשימות בינלאומיות — כמשקיף/מפקח על עבודת הטכנוקרטים.

הרכב הוועד הפועל של המועצה, שמתאר FT, גם הוא מעניין: מזכיר המדינה של ארה”ב מרקו רוביו, שליח מיוחד של הנשיא סטיב ויטקוף, ג’ארד קושנר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר, איש העסקים האמריקאי מארק רואן, ראש הבנק העולמי אג’אי בנגה וסגן היועץ לביטחון לאומי של ארה”ב רוברט גבריאל. זהו שילוב של פוליטיקה, דיפלומטיה מיוחדת, פיננסים ו”מנהלים של פרויקטים גדולים” — מבנה שמראש מכוון להחלטות מהירות, שליטה בזרמים ואפקט PR.

מחשבות וניתוחים: מה כאן באמת “חדש”

1) זה לא “גוף שלום”, אלא כלי לניהול סכסוך

השאלה המרכזית אינה בשם, אלא בתפקיד. אם המבנה נוצר בבית הלבן ובמותג האישי של טראמפ, הוא הופך בהכרח למנוף פוליטי של ארה”ב. ומנופים פועלים לא רק למען “שלום”, אלא גם למען תנאי השלום.

במובן זה, “מועצת השלום” נראית כניסיון להחליף את המשפט הבינלאומי בניהול מנוהל: החלטות מהירות, שרשראות אישור קצרות, היררכיה ברורה. לעסקים זה יתרון. לדיפלומטיה — שדה מוקשים.

2) ההאצה היא יתרון, אך המחיר עשוי להיות גבוה

הצד החזק של מבנה כזה: מהירות. כאשר יש צורך להפעיל לוגיסטיקה הומניטרית, לייצב תשתיות קהילתיות, להקים מימון לשיקום, פורמטים רב-צדדיים קלאסיים לעיתים קרובות נתקעים.

הצד החלש: המהירות מושגת על ידי קיצור “הבלמים” — נהלים, מסגרות משפטיות, פומביות, פיקוח פרלמנטרי. לכן דיפלומטים חוששים מ”סמכויות רחבות מדי”: ניהול מהיר ללא אחריות ברורה.

3) אוקראינה ועזה — משימות שונות, וזה עשוי לשבור את המודל

עזה בלוגיקה האמריקאית — זה בו זמנית ביטחון ישראל, סדר יום הומניטרי, עסקאות אזוריות ושיקום. אוקראינה — זו מלחמת התשה עם רוסיה ושאלת הביטחון האירופי. ונצואלה — גיאוגרפיה שונה לחלוטין ומערכת הימורים.

אם מנסים להחיל “מועצה” אחת על שלושה סכסוכים שונים, היא תהפוך או לדקורטיבית, או למטה פוליטי שבו ההחלטות מתקבלות לא על בסיס עקרונות אוניברסליים, אלא על בסיס הרגע הנוח.

4) הסיכון העיקרי לאוקראינה: “מועצה” כזירה ללחץ ולא לערבויות

הנוסחה “יכולים להיכנס אליה רוסיה ונאט”ו” נשמעת יפה, אך במציאות השאלה המרכזית היא — מה נחשב להפרה ואילו סנקציות נובעות מהפרה.

אם ל”מועצה” אין מנופי כפייה (כלכליים, צבאיים, משפטיים), היא קובעת לא ערבויות, אלא מסגרת מו”מ. ואז אוקראינה מסתכנת להימצא במצב שבו ידחפו אותה לוויתורים למען “תוצאה מהירה”, שהבית הלבן יוכל למכור כניצחון.

5) הסיכון העיקרי לישראל: הרכב המשתתפים והמסחר האזורי

לישראל השאלה אינה אקדמית. כל מבנה שטוען לניהול עזה שלאחר המלחמה, משפיע אוטומטית על:

• מי מקבל לגיטימציה כ”מייסד” ו”ערב”
• כיצד מחולקים הכספים והשליטה בביטחון
• אילו מדינות מקבלות תפקיד בתשתיות הומניטריות ואזרחיות
• כיצד משתנים ערוצי המו”מ עם בירות ערביות

אם טורקיה אכן מקבלת מקום “מייסד”, זה יהפוך לגורם מתח מתמיד: אנקרה תשתמש בזירה ללחץ ומדיניות ציבורית, וישראל — לחסימה והתנגדות. התוצאה עשויה להיות פרדוקסלית: “מועצת השלום” תהפוך לזירה נוספת של סכסוך.

6) מדוע ארה”ב בכלל נעה בכיוון זה

אנו רואים בכך ניסיון לפתור שלוש משימות בו זמנית:

• להפחית את התלות באו”ם ובמועצת הביטחון, שבהן מתעוררות חסימות כל הזמן
• לקבל מנגנון מנוהל של “עסקה + שליטה + שיקום”
• לקבע פילוסופיה חוץ-מדינית חדשה: פחות מוסדות, יותר הסכמות אישיות

זו לוגיקה של “פרויקט”, ולא לוגיקה של “אמנה”. ובשנת 2026 היא, ככל הנראה, תתחזק.

7) מה יהיה הסמן לכך שכל זה אינו יחסי ציבור

יש מבחן פשוט. אם ל”מועצה” יהיו:

• כללים שקופים לחברות ויציאה
• מפת סמכויות פומבית
• מנגנון אחריות להפרות
• מקור מימון ברור וביקורת

— אז זה עשוי להפוך לכלי חדש בפרקטיקה הבינלאומית.

אם הכל יישאר ברמת “הזמנות”, רשימות משתתפים VIP וניסוחים מעורפלים על “מאמצים היסטוריים” — אז לפנינו בראש ובראשונה שלט פוליטי, שנוצר לניהול ציפיות ומו”מ עם בעלי ברית.

מדוע זה חשוב דווקא עכשיו

וושינגטון בוחנת ארכיטקטורת השפעה חדשה: מהירה יותר, קשה יותר, אישית יותר מאשר המוסדות הבינלאומיים המוכרים. ממה שזה יתגבש בפועל, תלוי לא רק “מחרתיים של עזה”, אלא גם ניסיונות “לארוז” מלחמות ומשברים נוספים — באירופה ובמזרח התיכון.

וזה נוגע ישירות לישראל: כי כל מנגנון יציב שמאפשר לבית הלבן להתמקח על “חבילות שלום”, יכלול בהכרח פרמטרים אזוריים — ביטחון, סוריה, איראן, קבוצות פרוקסי, סנקציות, לוגיסטיקה ותפקידים דיפלומטיים בעזה. חדשות ישראל — Nikk.Agency | חדשות ישראל