מי משפיע על טראמפ וכיצד אוקראינה וישראל יכולות להסתגל למדיניות האמריקאית החדשה?

חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן שוב העלתה את הסיסמה America First למרכז הפוליטיקה האמריקאית. אך ההבדל משנת 2017 נראה מיד. מדיניות החוץ שלו כעת אינה צומחת ממוסדות המדינה. הבסיס — רשת של נאמנים, שהפכה בשנים האחרונות לאקוסיסטמה נפרדת של השפעה. בתוכה יש מחברי החלטות, מרכזים ומתווכים משלהם.

זה כבר לא “ממשל טראמפ”. זהו מעגל טראמפ, שבו האידיאולוגיה מחליפה את הבירוקרטיה.

מרכזי השפעה חדשים

לצד טראמפ מופיע משהו שלא היה ב-2016: רשת של מכוני מחקר שמרניים. הבולט ביותר הוא Conservative Partnership Institute (CPI), שהפך למעין צומת תמיכה ל”תקופת טראמפ השנייה”. CPI לא רק מייצר רעיונות. הוא מגדל כוחות, שלימים תופסים תפקידים ממשיים במערכת.

בתוך הארכיטקטורה הזו בולט ראסל ווט — כיום מנהל משרד התקציב של הבית הלבן, אחד האידיאולוגים המרכזיים של Project 2025. הפרויקט מציע הרחבת סמכויות הנשיא והחלפת אלפי פקידים קרייריסטים במינויים פוליטיים. למעשה — בניית המערכת הממשלתית על פי מודל הנאמנות.

במהלך קמפיין 2024 הייתה דליפה, וטראמפ התרחק מ-Project 2025. אך המצב השתנה. כבר בסתיו 2025 רבים ממחברי הפרויקט נכנסו לצוות המעבר שלו. ברמה הרטורית — התרחקות. ברמת הכוחות — מעורבות.

אקוסיסטמת התורמים

המודל החדש של מימון MAGA Inc. כמעט ואינו מוסתר. תורמים גדולים — כמה משפחות משפיעות, מגנטי אנרגיה, קבוצות המצפות לביטול רגולציות ולהחזרת סדר יום “ידידותי”.

מופיעה מגמה: הפרויקטים הגדולים ביותר של הבית הלבן נתמכים בכסף תאגידי, כמעט באופן ישיר. עורכי דין כבר דנים בסיכונים של pay-to-play — כאשר החלטות פוליטיות הופכות לפונקציה של אדריכלות התורמים. בעידן טראמפ זה מפסיק להיות הפשטה.

אימפריית המדיה של ההשפעה

טראמפ עובד כבר זמן רב במצב של ניווט מדיה מתמיד. הבמה האידיאולוגית המרכזית שלו — טאקר קרלסון. הקול הלא רשמי של הלאומנות האמריקאית, מחוזק בקהל שלו ובשרשרת של הרכבת תוכן מחדש דרך האקוסיסטמה השמרנית.

לצידו — תשתית שלמה: פודקאסטים, בלוגרים, ערוצי YouTube, מדיה מקומית. הם יוצרים את הרקע המידעתי שבו נאט”ו נחשב למערכת “כל אחד לעצמו”, והסיוע הבינלאומי לאוקראינה כפעולה לא הכרחית. אלה אינם תזות מקריות: הן יוצרות את הקרקע המידעית שעליה הבית הלבן יכול לשנות כיוון ללא התנגדות מבסיסו.

תנועות אקטיביסטיות וסדקים בתוך MAGA

Turning Point USA הפכה לפלטפורמה שמגייסת את הנוער. כאן הרטוריקה האנטי-נאט”ו מוצגת כ”זהות אמריקאית חדשה”, ואוקראינה מתוארת לעיתים קרובות כעומס חיצוני שעליו ארה”ב “אינה חייבת לשלם”.

ובכל זאת התנועה אינה מונוליתית. לאחר השערורייה סביב פרשת ג’פרי אפשטיין הופיעו בתוך MAGA אקטיביסטים שדורשים מטראמפ יותר שקיפות. הרשת הפכה למשפיעה יותר, אך גם לקונפליקטית יותר. זה מסבך את ניהולה — ויוצר אזורי לחץ בלתי צפויים.

המעגל הצר

ההחלטות המרכזיות מתקבלות במעגל שבו דיפלומטים מקצועיים כמעט ואינם מורשים להיכנס.

את המשא ומתן עם רוסיה מנהלים לא מבנים ממשלתיים, אלא מתווכים אישיים של טראמפ: ג’ארד קושנר ואיש העסקים סטיב ויטקוף.
התפטרותו של הנציג המיוחד של ארה”ב קית’ קלוג הפכה לסימפטום. הוא ציין בפומבי את אי הסכמתו עם הקו של “הקלה” ביחס לקרמלין. לאחר עזיבתו, הקונפיגורציה הפכה לסגורה עוד יותר.

זה מדגיש פרט אחד: הדיפלומטיה שוב מותאמת אישית. לא מחלקת המדינה, אלא המעגל — אלה שהנשיא סומך עליהם.

הרפובליקני DeepState

זו נוסחה חדשה שכבר משתמשים בה פוליטולוגים אמריקאים. חלק מהמפלגה הרפובליקנית לראשונה מזה שנים רבות נכנס לקואליציה עם הדמוקרטים — רק בנושאי אוקראינה.

הפרקים האחרונים סביב תוכנית השלום של טראמפ הראו שלבית הלבן אין תמיכה אוטומטית. אם הקו רך מדי כלפי מוסקבה, הביקורת הופכת לבין-מפלגתית.

מחקרים מאשרים: מדיניות החוץ של ארה”ב אינה מסתכמת בעמדתו האישית של הנשיא, ובנושאי אוקראינה המפלגה יוצרת כוחות נגד לא יציבים אך ממשיים.

מה זה אומר עבור אוקראינה

אוקראינה כבר לא יכולה להסתפק בערוץ ישיר עם הבית הלבן. ההקשר האמריקאי החדש דורש עבודה בכמה כיוונים:
— עם הקונגרס של סיעות שונות,
— עם מבני think tank,
— עם סביבת המדיה,
— עם תורמים גדולים,
— עם עסקים שמשפיעים על החלטות הממשל.

מעגל ההשפעה של טראמפ בשנת 2025 אינו מסודר, מקוטע, אך דווקא זה יוצר חלון הזדמנויות, כי אין מרכז אחד ששולט בהכל.

הסבר מפורט על דינמיקת ההשפעה, השחקנים המרכזיים והסיכונים עבור אוקראינה אנו ממשיכים לפרסם ב-НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency, שם נאספים חומרים אנליטיים על איך הקו החדש של וושינגטון מעצב את הסדר הגלובלי ולמה חשוב לאוקראינה לעבוד לא עם רמה אחת, אלא עם כמה רמות של הפוליטיקה האמריקאית.