«יאלטה השנייה» ללא קייב: פוטין הציע לטראמפ ולשי לדון בגורל אוקראינה בשלושה

ולדימיר פוטין הציע לדונלד טראמפ ולשי ג’ינפינג להיפגש ולדון בסיום המלחמה באוקראינה. ולדימיר זלנסקי לא מתוכנן להיות מוזמן לפגישה כזו. כך דיווחה ב-19 באוקטובר 2026 The Wall Street Journal בהתבסס על אנשים המוכרים עם המשא ומתן.

מחבר: אנטון פשדינסקי 

אנטון פשדינסקי עבור נאנובוסטי מנתח לא רק את היוזמה הדיפלומטית, אלא גם את מחירה: מה מוסקבה כבר קיבלה מוושינגטון ולמה לא ניתן לראות את העלילה הזו כרחוקה מישראל.

יש הצעה. אין הסכמה מטראמפ

לפי WSJ, פוטין דיבר על פגישה משולשת במהלך שיחת טלפון עם טראמפ ב-9 באוקטובר. אחד ממקורות העיתון – עובד לשעבר של המודיעין הרוסי, המודע לדיונים.

הקרמלין הציע לנצל את פסגת APEC, שתתקיים ב-18–19 בנובמבר בשנז’ן, עיר גדולה בדרום סין.

APEC – פורום לשיתוף פעולה כלכלי של מדינות אזור אסיה-פסיפיק. הוא נוח לפגישות נפרדות של מנהיגים, אך בעצמו אין לו סמכות להחליט על גורל אוקראינה.

דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב אישר ל-WSJ את הדיון על פסגה אפשרית, אך הודה כי אין עדיין הסכמה ספציפית וסדר יום. פקיד אמריקאי אמר לעיתון: טראמפ לא הסכים, אם כי עשוי לשקול את הרעיון.

ב-19 באוקטובר מזכיר המדינה מרקו רוביו, בתשובה לעיתונאים של רויטרס בסמרקנד האוזבקית, גם אישר את השיחות על הפגישה, אך לא כינה אותה מוסכמת.

לכן לכתוב על עסקה מתוכננת של שלושת הנשיאים כעל עניין שנפתר יהיה לא נכון.

למה הקרמלין נזכר ביאלטה

מקור WSJ השווה את שאיפות פוטין לוועידת יאלטה החדשה.

בפברואר 1945 ביאלטה – עיר בחצי האי קרים האוקראיני – סטלין, רוזוולט וצ’רצ’יל דנו בסידור אירופה לאחר המלחמה.

ההצעה הנוכחית לא חוזרת על הוועידה ההיא באופן מילולי. הדמיון הוא אחר: רוצים לדון בגורל המדינה ליד שולחן שבו היא עצמה לא נמצאת.

למוסקבה תמונה ליד נשיאי ארה”ב וסין כבר הייתה תוצאה פוליטית. היא הייתה עוזרת להראות את רוסיה כמעצמה שמסכמת על ביטחון אירופי ישירות עם וושינגטון ובייג’ינג. ובו זמנית הייתה דוחקת את אירופה, המספקת לאוקראינה סיוע צבאי ופיננסי.

אבל “יאלטה השנייה” עדיין נשארת כהערכה של כוונות הקרמלין מצד מקור העיתון, ולא כשם של תוכנית בינלאומית קיימת.

דיזל וסנקציות: מה השתנה בעשרה ימים

ההצעה נשמעה באותה שיחה ב-9 באוקטובר, לאחריה טראמפ הודיע על הסכמה לרכוש דיזל רוסי.

ב-16 באוקטובר הוא חתם על צו להחרגות ממגבלות סנקציות מסוימות נגד מוסקבה. לא מדובר בביטול כל הסנקציות האמריקאיות – זהו הבדל חשוב.

היוזמה הרוסית עולה ברגע שבו וושינגטון מנסה להוריד את מחירי הדלק הגבוהים. לשוק העולמי לוחץ בו זמנית הסכסוך סביב איראן והבעיות בהובלה דרך מצר הורמוז – נתיב ימי צר בין המפרץ הפרסי למפרץ עומאן, קריטי לייצוא נפט.

הממשל האמריקאי מציג את הוויתורים האנרגטיים כדרך לשמור את מוסקבה על שולחן המשא ומתן.

זלנסקי מתנגד: ההקלות עשויות לחזק את עמדות פוטין, בעוד המתקפות על ערי אוקראינה נמשכות. בלילה שבין 18 ל-19 באוקטובר התקפה רוסית נוספת על קייב הובילה למותה של אישה ולנזקים למבנים אזרחיים.

נאנובוסטי כתבו בעבר בפירוט על ששת הדרישות של טראמפ לזלנסקי ודיזל רוסי.

כעת להקלות הכלכליות נוספה הצעה בקנה מידה שונה לחלוטין – לדון בעתיד אוקראינה ללא קייב.

סין, טייוואן וחששות האירופאים

לסין מעמד של משתתף בפורמט משא ומתן כה גדול עשוי להיות מועיל.

אבל, לפי WSJ, פקידים סיניים חוששים מתגובת אירופה: שי ג’ינפינג לא רוצה לסכן קשרי מסחר בגלל ההצעה הרוסית.

בטייוואן – אי בעל ממשל עצמי שסין רואה בו חלק משטחה – פסגה כזו עשויה גם לעורר דאגה. בייג’ינג לא שוללת שימוש בכוח להשליט שליטה על האי. אם ניתן לדון בגורל אוקראינה ללא אוקראינים, האם לא ינסו יום אחד לעשות כך גם עם טייוואן?

הסבר לקוראים הישראלים: מה הקשר לאיראן

לישראל ולאוקראינה נסיבות שונות. אבל כאן חשובים שני עובדות מאוד ספציפיות.

רוסיה חתמה עם איראן בינואר 2025 על הסכם לשותפות אסטרטגית, ושר החוץ שלה סרגיי לברוב היה אמור לקיים שיחות בטהרן ב-19 באוקטובר.

במקביל טראמפ מאיים על איראן בצעדים חדשים ומחפש הסכמות עם מוסקבה.

כבר ניתחנו את הסתירה הזו בחומר “טראמפ מבטיח לסיים את העניין עם איראן, לברוב נוסע לטהרן”.

ההסכם הרוסי-איראני לא מחייב את מוסקבה להיכנס אוטומטית למלחמה עבור טהרן, אבל מאפשר לדבר על שיתוף פעולה אסטרטגי אמיתי, ולא על קשרים מקריים.

לישראל חשוב גם דבר אחר. אם המעצמות המובילות מתחילות לדון בביטחון המדינות ללא השתתפותן, גישה כזו עשויה יום אחד להשפיע גם על המשא ומתן במזרח התיכון.

עדיין אין הוכחות שוושינגטון הסכימה להחליט על גורל אוקראינה ללא אוקראינים. יש הצעה של פוטין, מגעים דיפלומטיים ראשוניים והיעדר פסגה מאושרת.

אבל הרעיון עצמו כבר די רהוט: הקרמלין זקוק לסדר עולמי שבו המעצמות הגדולות יושבות ליד השולחן, והמדינות השכנות הופכות לנושא של המשא ומתן שלהן.