ולדימיר פוטין מציע לנשיא ארה”ב דונלד טראמפ וליושב ראש סין שי ג’ינפינג להיפגש שלושתם. הסיבה – חיפוש תנאים לסיום המלחמה באוקראינה. אוקראינה עצמה אינה בין המשתתפים המוצעים.
מחבר: אלכסנדר חמלניצקי
אני לא חושב ששלוש חתימות על איזה דף נייר יעצרו אוטומטית את הצבא האוקראיני. הסכנה היא אחרת: קייב עלולה למצוא את עצמה מול החלטות שהתקבלו בלעדיה, אך ישפיעו ישירות על הגנתה.
לפי מידע של The Wall Street Journal, שהוצג על ידי רויטרס, פוטין דיבר על הפגישה הזו במהלך שיחה עם טראמפ ב-9 באוקטובר. המקום המוצע נוח – שנג’ן בדרום סין, שם מתוכנן פסגת APEC ב-18-19 בנובמבר.
APEC – פורום לשיתוף פעולה כלכלי של מדינות אזור אסיה-פסיפיק, ולא כנס על אוקראינה. בשוליו יכולים המנהיגים לקיים שיחות נפרדות. דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב אישר את הדיון ברעיון, אך הודה: לא הפגישה ולא סדר היום שלה עדיין לא תואמו.
לטראמפ ולפוטין אפילו סדרי יום שונים
לטראמפ, לפי דבריו ב-19 באוקטובר, יש נושא שיחה אחר. הוא הודיע שהוא מוכן להיפגש עם שני המנהיגים כדי לדון בנשק גרעיני ובפירוק נשק. מדובר בשליטה על הארסנלים הגרעיניים של שלוש המעצמות, ולא על העברת שטחים אוקראיניים.
סין, מצידה, רואה את השיחות המשולשות על פירוק נשק כבלתי בשלות: המאגרים הגרעיניים של ארה”ב ורוסיה גדולים בהרבה מהסיניים.
מתברר שלמשתתפים המוצעים אין אפילו נושא מוסכם בפומבי לפסגה.
אבל תמונה של פוטין ליד מנהיגי ארה”ב וסין, ללא נשיא אוקראינה, תהיה פוליטית מועילה למוסקבה. הקרמלין יקבל הזדמנות להציג את הפלישה למדינה השכנה כוויכוח של מעצמות גדולות על סדר העולם.
מכאן השיחות על “יאלטה החדשה”. בפברואר 1945 נפגשו מנהיגי ברית המועצות, ארה”ב ובריטניה ביאלטה, בחצי האי קרים, ודנו באירופה שלאחר המלחמה. הנסיבות של היום שונות לחלוטין. הדמיון שמנסים לראות בסיפור הזה הוא ברצון לפתור את ענייני מדינות אחרות מאחורי דלתות סגורות.
אין חתימה, אבל יש כבר השלכות
יש גם אירועים שאינם תלויים בכך אם הפסגה תתקיים או לא.
לאחר השיחה ב-9 באוקטובר, טראמפ הודיע על הסכמה לרכוש דיזל רוסי. מאוחר יותר הבית הלבן דחה את יישום חלק מהצעדים הסנקציוניים החדשים נגד מוסקבה. זה לא ביטול כל הסנקציות, אבל שינוי קונקרטי במדיניות האמריקאית.
וושינגטון מתייחסת למחירי הדלק הגבוהים ולצורך לשמור על אפשרויות למשא ומתן. עבור קייב, הקלת הלחץ על רוסיה פירושה סיכון שיהיו לה יותר משאבים להמשיך במלחמה. זו הסיבה שהנשיא ולדימיר זלנסקי ביקר את הוויתורים האנרגטיים.
אמנת וינה על דיני אמנות בינלאומיות, סעיף 34, קובעת כי הסכם אינו יוצר התחייבויות למדינה שלא קיבלה אותו. במילים פשוטות, וושינגטון, מוסקבה ובייג’ינג אינן יכולות לוותר משפטית על שטח אוקראיני בשם אוקראינה.
אבל הן יכולות להסכים ביניהן על היקפי סיוע, סנקציות או מסחר. וזה יכול לשנות את מצב המדינה בחזית ללא קשר להצהרות על ריבונותה.
שר החוץ של אוקראינה אנדריי סיביגה אמר ב-19 באוקטובר כי שיחות בין אוקראינה, ארה”ב ורוסיה עשויות לקרב את סיום המלחמה, בעוד שפגישה בין ארה”ב, רוסיה וסין ללא קייב, לפי הערכתו, רק תעודד את פוטין להמשיך להילחם.
נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency
מדוע גם לישראלים כדאי לעקוב אחרי השיחות הללו
מישראל קשה לתפוס את הסיפור הזה כאינטריגה אירופית רחוקה.
בינואר 2025 חתמו רוסיה ואיראן על הסכם שותפות אסטרטגית, הכולל גם שיתוף פעולה צבאי-טכני. אין בו התחייבות להיכנס אוטומטית למלחמה זה עבור זה. עם זאת, הקשרים הצבאיים והפוליטיים של מוסקבה עם טהראן אינם נעלמים מכך.
ב-18 באוקטובר נאנווסטי כתבו על הצהרתו של בנימין נתניהו בנוגע לתמיכה הרוסית באיראן.
וטראמפ במקביל מדבר על הצורך לרסן את טהראן ומחפש הסכמים כלכליים עם מוסקבה. את הסתירה הזו בחנו במאמר “טראמפ מבטיח ‘לסיים את העניין’ עם איראן, לברוב נוסע לטהראן. אז מי רוסיה עבור ישראל?”.
כאן עולה לישראלים שאלה מעשית: האם שיתוף הפעולה הרוסי-איראני יהפוך לחלק מהשיחות עם ארה”ב ואילו התחייבויות וושינגטון תהיה מוכנה לקבוע? בינתיים אין תשובה.
לנו בישראל מוכרת המחיר של סיוע צבאי, מודיעין והחלטות של בעלי ברית. אוקראינה תלויה בהחלטות כאלה בדרכה שלה, אבל התלות אמיתית.
אפשר להיפגש שלושתם, לקבל הצהרה ואפילו לשנות את היחסים הכלכליים בין המדינות. לסיים את המלחמה עבור אוקראינה – לא. אבל להחמיר את מצבה, בלי לשאול את הסכמתה, בהחלט אפשרי.
בדיוק אחרי ויתורים קונקרטיים, ולא אחרי סידור המנהיגים בתמונה, אני מציע לעקוב בנובמבר.