- November 19, 2025
- 9:10 pm
- וידאו, ישראל
יש ראיונות שנשמעים כמו אנליזה יבשה.
ויש כאלה שבהם האדם מדבר כאילו הוא עדיין עומד על אותה אדמה שבה הכל התרחש.
שיחה אנדריי צפליינקו עם אלה מזור ב-15 בנובמבר 2025 — היא בדיוק כזו.
הוא רק חזר מישראל, והיה מורגש: הוא הביא איתו את האוויר של תל אביב, את רעש ההפגנות בירושלים, את הסיפורים של חיילים אוקראינים שחיים זמן רב בישראל ואומרים: «ראינו את כל זה קודם».
כבר כתבנו על ביקורו בישראל – “וידאו: אנדריי צפליינקו בישראל: למה המדינה לא מגנה את רוסיה ומה קורה אחרי «השלום של טראמפ»”
לקהל הישראלי — במיוחד לאלה שחיים בין שני עולמות, האוקראיני והישראלי — הראיון הזה הפך לגשר.
גשר שהיה צריך להיבנות מזמן.
כאשר החברה מקדימה את הפוליטיקה
הדבר הראשון שצפליינקו אומר:
«אל תבלבלו בין ישראל כחברה וישראל כאליטה פוליטית».
זו אמירה שרבים בישראל היו יכולים לומר בעצמם.
כי על הקרקע, בערים, ליד בתי קפה, על חלונות מכוניות — יש הרבה יותר אוקראינה ממה שנראה לאלה שמסתכלים רק על הצהרות רשמיות.
— 68% מהישראלים תומכים באוקראינה.
— עשרות אלפים עוזרים כלכלית, הומניטרית, אינפורמטיבית.
— דגלי אוקראינה הם סמל אמיתי של סולידריות, ולא מחווה פוליטית.
אבל העמדה הממשלתית — זהירה. לפעמים זהירה בצורה כואבת.
וצפליינקו מסביר זאת כך, כפי שמבינים רק אנשים שחיים ליד סוריה או לבנון:
«ישראל חוששת לעורר את רוסיה. חוששת שמוסקבה תפעיל את מה שהיא שולטת בו באזור».
לאוקראינים שמאזינים לזה מקייב או חרקוב, הסבר כזה עשוי להישמע קר.
אבל לישראלים — במיוחד לאלה שזוכרים את הטילים מסוריה, חיזבאללה, האיומים האיראניים — זו מציאות.
תמיכה פתוחה מלמטה — ודלתות סגורות מלמעלה
באופן מפתיע, דווקא הדיווח של צפליינקו הראה את מה שבישראל רבים יודעים, אך לעיתים רחוקות מבטאים:
- אלפי אזרחים ישראלים ממוצא רוסי — מתנגדים באופן פעיל לקרמלין;
- חלק ניכר מהמילואימניקים — ממוצא אוקראיני;
- בין הלוחמים שעברו את עזה, יש כאלה שאומרים ישירות:
«רוסיה לא תכננה את ה-7 באוקטובר, אבל היא מעורבת בזה».
הקולות האלה נשמעים יותר ויותר בישראל — ולא רק באזורים דוברי רוסית.
אבל כשצפליינקו מספר שרק ביוני 2025 ישראל לראשונה כינתה רשמית את פעולות רוסיה «תוקפנות», זה נשמע כמעט סוריאליסטי.
לישראלים שצופים בחדשות האוקראיניות, הכל ברור:
ישראל לא רוצה מלחמה עם רוסיה.
לאוקראינים — זה עדיין כואב.
נקודה שבה נפגשו שתי מלחמות
למרבה הפלא, דווקא אוקראיני — עיתונאי המוכר לקהל הישראלי — ניסח את מה שכבר זמן רב נמצא באוויר:
«צריך להשוות בין רוסיה לחמאס, ולא בין אוקראינה לישראל».
בישראל הבינו זאת כבר ב-7 באוקטובר.
באוקראינה — כבר ב-2014.
צפליינקו מסביר:
- שתי המלחמות היו מועילות לקרמלין;
- שתיהן הסיטו את תשומת הלב של העולם;
- שתיהן פגעו באזרחים;
- ובשתיהן רוסיה ניסתה לשפר את עמדותיה.
כאשר הוא נזכר שחמאס הגיע למוסקבה — מיד לאחר הטבח ב-7 באוקטובר — זה מעורר בקהל הישראלי את אותה תגובה כמו אצל האוקראיני:
אגרופים קפוצים.
הקו הצהוב של עזה ו«תוכנית טראמפ»: למה זה לא עובד
רבים בישראל ידעו על האזור הצהוב — 50% מעזה שהפכו לאזור חיץ.
אבל צפליינקו תיאר אותה בעיני אדם שראה לראשונה:
- פיצוצים מתמידים,
- תנועת כלי רכב,
- ציד מחבלים,
- שליטה על כל נקודה.
ואז הוא שואל שאלה שרבים מהישראלים שמעו, אך לעיתים רחוקות מבטאים בקול:
«אם התוכנית הזו לא עובדת בעזה — איך היא יכולה לעבוד באוקראינה?»
כי זה בלתי אפשרי:
- להשאיר חצי מהאדמה בשליטת טרוריסטים,
- לבנות אזור «תצוגה»,
- לאפשר לאנשים להשוות בין שתי חיים,
- ולקוות שהטרור ייעלם.
חמאס נשאר.
רוסיה — גם כן.
וזה מה שמאחד את החוויה האוקראינית והישראלית יותר מאשר נוסחאות דיפלומטיות.
«במטה הכללי שלכם נשמעת עברית». הרגע שפוצץ את הראיון
בסוף השיחה נאמר מה שבישראל היו מעריכים מיד — וזה נאמר דווקא לישראלים:
«במטה הכללי שלכם אפשר לשמוע עברית טובה».
צפליינקו הבהיר:
זו לא בדיחה ולא הגזמה.
זה רמז על שיתוף פעולה לא פומבי, ש:
- לא מדברים עליו מול המצלמה;
- לא מוציאים לכותרות;
- לא מפרסמים פוליטיקאים;
- אבל עליו מדברים הצבאות של שתי המדינות.
ישראל שומרת במחסנים פגזים בקוטר 155 מ”מ, שדרושים לאוקראינה כבר זמן רב.
יש מערכות פטריוט שהוצאו משימוש, שיכולות לעבור דרך ארה”ב או אירופה.
וכן — חלק מהתחמושת, לדברי העיתונאי, בהחלט יכלה כבר להיות באוקראינה «בערוצים שקטים».
לישראלי זה נשמע מוכר:
לא כל מה שחשוב נעשה בפומבי.
למה לאוקראינים ולישראלים חשובים זה לזה יותר ממה שנראה
נושא נפרד — קולות באו”ם.
צפליינקו אומר ישירות:
הישראלים רואים בחוסר הבנה שאוקראינה מצביעה לא תמיד כפי שהם מצפים.
אבל בישראל יודעים:
ישראל עצמה מצביעה לא תמיד כפי שבעלי בריתה רוצים.
זו מציאות דיפלומטית של שתי מדינות שחיות במלחמה.
אבל הדבר החשוב ביותר שצפליינקו אומר — זו אחת האמירות החשובות ביותר בראיון:
«אם ישראל תכנה בפומבי את פעולות רוסיה כתוקפנות — זה יהיה סימן שננצח».
ובישראל מבינים זאת.
כי אף אחד כאן לא מבלבל בין המילה “תוקפן” לבין מי שהוא באמת.
למה הראיון הזה חשוב דווקא לישראלים
כי הוא מסביר לראשונה:
- למה האוקראינים מצפים מישראל ליותר;
- למה הישראלים חוששים מרוסיה;
- למה שתי המדינות חיות באותה מציאות היסטורית;
- למה שיתוף הפעולה חזק יותר ממה שנראה;
- למה המלחמות האוקראיניות והישראליות — לא מקבילות, אלא קשורות זו בזו.
צפליינקו אומר את מה שבישראל יודעים, אך לעיתים רחוקות מבטאים:
שתי המדינות נמצאות באותו צד של ההיסטוריה.
מי הוא אנדריי צפליינקו
אנדריי צפליינקו — אחד מהעיתונאים הצבאיים האוקראינים המפורסמים והמנוסים ביותר, כתב, דוקומנטריסט ומחבר שעובד יותר משני עשורים באזורי סכסוך מזוינים ברחבי העולם.
הוא התחיל את הקריירה בסוף שנות ה-90 והפך לאחד מהעיתונאים האוקראינים הראשונים שהתמקדו במיוחד בנושאים צבאיים. בעבודתו, צפליינקו ביקר פעמים רבות בנקודות חמות — מהמזרח התיכון ועד אפריקה ומרכז אסיה. בין המדינות שבהן הוא צילם דיווחים:
- אפגניסטן — חומרים על המלחמה, טליבאן, משימות בינלאומיות;
- עיראק — פעולות הקואליציה והשלכות הלחימה;
- סומליה — עבודה על כתבות על פיראטיות ואסון הומניטרי;
- לבנון — דיווחים בזמן הסלמות בגבול הדרומי;
- גאורגיה (2008) — המלחמה הרוסית-גאורגית;
- סיירה לאון, ליבריה, קוסובו, תימן — סדרת חומרים דוקומנטריים;
- אוקראינה (מ-2014) — אירועי קרים, דונבאס, התוקפנות הרוסית, המלחמה המלאה.
על עבודתו רבת השנים הוא קיבל מספר פרסים מקצועיים, ביניהם:
- איש השנה באוקראינה (קטגוריית «עיתונאי השנה»);
- פרס לאומי «טלטריומף» על הדיווחים והסדרות הדוקומנטריות הטובות ביותר;
- עיטור האומץ מדרגה שלישית של אוקראינה, שהוענק על עבודה בקו החזית;
- פרסים של פסטיבלי טלוויזיה על דיווחים וחקירות זרות.
צפליינקו — מחבר של מספר סרטים דוקומנטריים ופרויקטים מיוחדים, שחוקרים את המלחמה המודרנית, טכנולוגיות נשק, עבודת מודיעין, חיי אנשים בתנאי סכסוכים.
מאז תחילת התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה הוא הפך לאחד מהעדים המרכזיים לאירועי המלחמה: עבד בחזית, צילם תחת הפגזות, סיקר את הקרבות על סברודונצק, קייב, בחמוט, ביקר בשטחים משוחררים ותיעד את פשעי רוסיה.
הסגנון שלו — זה שילוב של עובדות, אנליזה צבאית מדויקת ויכולת להסביר דברים מורכבים בשפה אנושית. לכן רבים מהדיווחים שלו הפכו לאבן דרך עבור צופים שמנסים להבין איך בנויה המלחמה המודרנית ומה עומד מאחורי כל יום של קרבות.
הגשר הסופי: שאלה המופנית לישראלים
בסוף הראיון נשאלה שאלה שכדאי לשאול גם כאן — עבור נאנווסטי-חדשות ישראל, ישירות מישראל:
מה יכול היה לקרב את המדינות שלנו?
אילו צעדים, אילו מילים, אילו החלטות היו עושות את ישראל ואוקראינה לשותפות אמיתיות, ולא רק למדינות שיש להן אויבים דומים?
השאלה הזו — אינה רטורית.
היא מופנית לאלה שחיים בתל אביב, חיפה, אשדוד, ירושלים, שמדברים עברית, רוסית או אוקראינית.
לאלה שמבינים את שתי המלחמות.
לאלה שעברו את שתי הטרגדיות.
וידאו:
