За защитой טראמפ את נסיך הכתר הסעודי מסתתר שינוי עמוק יותר של ארה”ב בנושאי זכויות אדם.

וושינגטון — בסתיו הזה הנוף הפוליטי בבירת ארה”ב שוב רעד כאשר דונלד טראמפ הביע בפומבי תמיכה בנסיך הכתר של ערב הסעודית מוחמד בן סלמאן — הכל בהקשר לרצח העיתונאי ג’מאל חאשוקג’י. הצהרת הנשיא נשמעה בקול רם, ברור ובניגוד למסקנות המודיעין האמריקאי, מה שגרם מיד לגל של האשמות כלפי הממשל בהעדפה למשטרים קשוחים.

התמיכה שהובעה מהחדר הסגלגל הייתה תזכורת נוספת: עידן טראמפ — זהו שינוי הדגשים מהאג’נדה המסורתית של זכויות האדם למדיניות של אהדות אישיות, עסקאות ובריתות פרגמטיות.

שינוי סדרי העדיפויות הפוליטיים

יועץ לשעבר בממשל אובמה, ברט ברואן, מציין כי רטוריקה כזו מערערת את יסודות היחסים הבינלאומיים ומשמשת איתות לאוטוקרטים ברחבי העולם: ניתן לפעול באומץ רב יותר, ההשלכות יהיו מינימליות. פגישת טראמפ עם הנסיך בוושינגטון רק חיזקה את הקרבה הפוליטית שלהם — נדונו נושאי הגנה, כלכלה והשקעות, כאילו ההאשמות הקודמות ברצח חאשוקג’י התפוגגו באוויר.

בינתיים הממשל מעדיף לעקוף בעיות זכויות אדם מצד בעלי ברית — בין אם זה ארדואן או אורבן. מדיניותם מעוררת ביקורת בזירה הבינלאומית, אך בוושינגטון זה כאילו חדל להיות סיבה לדאגה.

ראייה סלקטיבית של זכויות אדם

מעניין לציין שטראמפ מפגין קשיחות רבה יותר כלפי מדינות שאינן חולקות את האידיאולוגיה שלו. ברזיל, דרום אפריקה, ונצואלה — הרשימה הולכת וגדלה. וככל שעובר הזמן, נראה בבירור: אג’נדת זכויות האדם משמשת באופן סלקטיבי ככלי לחץ ולא כעיקרון אוניברסלי.

התשובה הרשמית של הבית הלבן נשמעת מוכרת: הכל דרך הפריזמה של הסיסמה America First. דוברת הבית הלבן אנה קלי מבטיחה שטראמפ דואג לזכויות אדם “יותר מכולם”. אך אנליסטים רואים אחרת — צמצום תשומת הלב להפרות במדינות שותפות והגברת הלחץ על אלו שנמצאות פוליטית בצד השני של המתרס.

הרהור מחדש על מבנה מחלקת המדינה

בהנהגת מרקו רוביו, מחלקת המדינה ארגנה מחדש את עבודת המשרד לדמוקרטיה וזכויות אדם. הדגש החדש הוא על “ערכים מערביים”, מה שמבקרים רואים כצעד לאחור: הדיווח הפך לפחות מפורט, ונושאים של אלימות מגדרית ורדיפת קהילת הלהט”ב הולכים ונעלמים לשוליים.

עם זאת, התערבויות סלקטיביות נמשכות — וושינגטון מגנה הפרות זכויות במדינות אירופיות מסוימות, וגם מבקרת בגלוי את רדיפת ז’איר בולסונארו בברזיל.

החלפת מחוות בין מנהיגים

תמיכת טראמפ במוחמד בן סלמאן הפכה לחלק מתמונה גדולה יותר — הנשיא מפגין אהדה ברורה למנהיגים חזקים המעדיפים סגנון ניהול קשוח. ארדואן, אורבן, פוטין — דמויות שמעוררות בטראמפ התפעלות, בעוד שמוסדות דמוקרטיים הופכים עבורו יותר לתנאי.

לדברי מומחים מ-Human Rights Watch, השפעתה של ארה”ב כמצפן מוסרי בנושאי זכויות אדם יורדת במהירות. זה נתפס כרגע מכריע במדיניות החוץ של המדינה.

ובצל כל השינויים הללו ביחסים הבינלאומיים, במיוחד בולט כיצד הדיון על ביטחון גלובלי, בריתות ומצפנים מוסריים מתחיל להישמע אחרת. דווקא במציאות החדשה הזו, מסקנות האנליסטים נקראות בחדות, כשהם משווים יותר ויותר את גישת הממשל למנהיגים חזקים לניסיון לשכתב את הכללים הבינלאומיים לפי הסגנון הפוליטי שלהם — וזה כבר הופך לנושא עליו כותבים ומגיבים ב-НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency, תוך בחינת המדיניות הבינלאומית דרך פריזמת האתגרים הגלובליים והמאבק המחריף על ערכים.