- September 25, 2025
- 1:36 pm
- בעולם
«תסתכלו על ישראל. עברו כמעט שנתיים, והחטופים עדיין לא שוחררו. יש לשחרר אותם».
על הבמה הדיפלומטית המרכזית בעולם, נשיא אוקראינה לא הסתפק במלחמה שלו עצמו.
הוא מנה נקודות חמות, תיאר את המציאות החדשה של נשק — מרחפנים ועד בינה מלאכותית — ואמר ישירות על האנשים שישראל לא יכולה לשכוח כבר כמעט שנתיים: החטופים צריכים להשתחרר. המחווה הזו של סולידריות — יותר ממשפט: היא משנה את מסגרת השיחה על ביטחון והופכת את נושא החטופים לחלק מהאג’נדה העולמית.
מה בדיוק אמר זלנסקי: תזות מפתח וניסוחים ישירים
בנאום, שנאמר ב-24 בספטמבר 2025 בדיונים של המושב ה-80 של העצרת הכללית של האו”ם, נשמעה הנקודה המרכזית: מערכת הביטחון הבינלאומית לא עומדת בקצב המלחמה האמיתית והטכנולוגיות החדשות. זלנסקי ניסח זאת בצורה חדה — וללא אאופמיזמים.
«המשפט הבינלאומי לא עובד במלואו אם אין לך חברים משפיעים שמוכנים להגן עליו. ואפילו אז, בלי נשק שום דבר לא יצליח. זו אמת לא נעימה, אבל זו המציאות».
«אין ערבויות ביטחוניות. אף מוסד בינלאומי לא מסוגל לעצור שפיכות דמים. על מה מדינות שחוות מלחמה יכולות לסמוך מהאו”ם? במשך עשורים — רק על הצהרות».
«אנחנו — עם של שלום ורוצים לחיות בחופש במדינה עצמאית. לכן אנחנו משקיעים בהגנה — לרבים פשוט אין דרך אחרת».
«אוקראינה החליטה להתחיל לייצא נשק מתוצרת עצמית. אלו מערכות חזקות, שנבדקו בקרבות אמיתיים. אתם לא צריכים להתחיל מאפס — אנחנו מוכנים לשתף במה שהוכיח את יעילותו בחזית».
«אין לנו טילים גדולים ומרשימים, בהם דיקטטורים אוהבים להתפאר, אבל יש לנו רחפנים שיכולים לטוס שניים–שלושה אלף קילומטרים. בקרוב רחפנים ילחמו ברחפנים, מכוונים לתשתיות קריטיות ולאנשים באופן אוטונומי, ללא מעורבות אנושית».
בבלוק נפרד, הנשיא קישר בין הגיאוגרפיה של האיומים ואי יכולת המוסדות לתת תשובות — מאפריקה והמזרח התיכון ועד אירופה. וכאן בדיוק נשמע מה שנוגע ישירות לישראל:
«תסתכלו על ישראל. עברו כמעט שנתיים, והחטופים עדיין לא שוחררו. יש לשחרר אותם».
המשפט הקצר הזה — נקודה שדרכה האג’נדה האוקראינית מתחברת לפצע ההומניטרי הישראלי.
למה ההערה על החטופים — יותר ממחווה של נימוס
זהו סימן מוסרי
הנושא הישראלי נשמע בנאום לא כהזכרה דיפלומטית “למען הסדר”, אלא כסימן אנושי. המשמעות ברורה: זכויות החטופים — מחוץ לוויכוחים ואידיאולוגיות. עבור החברה הישראלית זהו אות חשוב: קייב רואה את כאב ישראל ומבטאת אותו על במה שבה כל מילה שווה זהב.
זהו כלי של מדיניות קואליציונית
הזכרת החטופים עוזרת לקייב להרחיב את הקהל: מהשותפים האירו-אטלנטיים המסורתיים לאלו שרגישים בעיקר לטיעונים הומניטריים. כאשר נושא חיי אנשים מועלה על במת העצרת הכללית של האו”ם, הוא מתבסס בפרוטוקולים ובסיכומים — ותלוי פחות בקוניקטורה הפוליטית של היום.
זהו שפה משותפת של ביטחון אוקראינה וישראל
אוקראינה מדברת על ילדים חטופים, על מתקפות רחפנים מסיביות, על כישלונות המוסדות — ישראל חיה בלוגיקה דומה של איומים. הזכרת החטופים הופכת את ה”שפה המשותפת” הזו לפומבית ומובנת: מדובר לא בבעיה מקומית של מישהו, אלא בסימפטומים של מלחמה עולמית מתפשטת.
«נשק קובע מי ישרוד»: מרוץ החימוש החדש ומה לעשות עם זה
זלנסקי לא רק קבע את חולשת המוסדות — הוא תיאר את לוגיקת המלחמה, שבה הטכנולוגיות יתקדמו מהר יותר ממה שהרגולטורים יצליחו לפתח כללים. רחפנים לטווח ארוך, מערכות ניווט אוטונומיות, אלגוריתמים של בינה מלאכותית במודיעין ובקשרים התקפיים — כל זה לא מחר, זה כבר היום.
«עכשיו — מרוץ החימוש ההרסני ביותר בהיסטוריה, כי משתתפת בו בינה מלאכותית. אנחנו צריכים כללים גלובליים לשימוש בבינה מלאכותית בנשק כבר עכשיו — בדחיפות כמו ההגבלות על הפצת נשק גרעיני».
המילים הללו מכוונות במדויק לאלו שרגילים למדוד ביטחון במידות ישנות. הוא אומר ישירות: הערבויות ה”נייריות” הישנות לא עובדות, כל עוד לתוקפים יש כלים שאין להם אפילו שרטוט באף הסכם. במציאות כזו הקרדו נשמע ציני, אבל כנה: חברים + נשק + כללים עובדים. סדרי העדיפויות בדיוק בסדר הזה — כי בלי חברים ונשק לא יהיה מי שיבטיח את הכללים.
אירופה והשכנות: מ”אוקראינה — ראשונה” ל”אוקראינה — לא אחרונה”
בקטע נפרד זלנסקי מונה תקריות ומגמות, וממחיש את התזה “אוקראינה — רק הראשונה”. הפרות של המרחב האווירי של מדינות האיחוד האירופי, מבצעים היברידיים, ניסיונות לערער את היציבות של השכנים — זה לא רשימה לסיכום חדשות, אלא שלד של מציאות ביטחונית חדשה. המוטיב המרכזי — לא לחזור על התסריט הגרוזיני, לא “לאבד” את מולדובה, לסגור בזמן חורים בהגנה הקולקטיבית. ושוב — הלוגיקה פשוטה: כל עוד ההחלטות מתעכבות, השדה משחקים רחפנים ותעמולה.
איך הנאום הזה יישמע לקהלים שונים
בישראל
האות על החטופים יישמע לכולם — ממשפחות החטופים ועד לצופה החדשות הממוצע. על רקע עייפות ומחלוקות פנימיות, האישור הפומבי: “זוכרים גם מחוץ לישראל” — נותן אפקט פסיכולוגי שגם הוא חשוב. זה מחזק גשרים עם אלו שבאירופה ובארה”ב מחזיקים את נושא החטופים כקו אדום.
באירופה ובארה”ב
התזות על “חברים ונשק”, על בינה מלאכותית ורחפנים משתלבות בדיונים הנוכחיים: מערכות הגנה אווירית/הגנה מפני טילים, מערכות נגד רחפנים, ייצוא פיתוחים אוקראיניים, סטנדרטים לשימוש בבינה מלאכותית בתחום הצבאי. הנאום נותן טיעונים לטכנאים ולפוליטיקאים בו זמנית: צריך לא רק כסף וברזל, אלא גם כללים, שמישהו מוכן להבטיח.
אצל “הנייטרלים”
הביקורת החריפה על האו”ם ו”המוסדות שלא עובדים”, עשויה להרגיז את אלו שמעדיפים לשמור על מרחק. אבל זו בדיוק מטרת במת העצרת הכללית: להזיז את הבלתי מוגדרים. הפרדוקס הוא שדווקא הנייטרלים יצטרכו את הכללים העובדים ראשונים, כאשר אזורי הקונפליקט מתרחבים.
מסקנות מעשיות לפוליטיקה ודיפלומטיה
1) אג’נדת האו”ם ו”מנגנונים עם שיניים”.
המילים על “עשורים של הצהרות” — זה לא רק ביקורת, אלא אתגר ליצירת מנגנוני ביצוע: סנקציות אוטומטיות על הפרות, קואליציות כפייה, נורמות מעשיות לשימוש בבינה מלאכותית בנשק. בלי זה ההצהרות ה”מוסריות” שוב יטבעו באג’נדה.
2) אוקראינה — ישראל: חיזוק הקשר.
הזכרת החטופים בפומבי מעלה את ההון האמון של קייב בחברה הישראלית ובקרב פוליטיקאים מערביים, שעבורם גורל החטופים הוא עניין של כבוד. כאן המילים באמת מתורגמות: הן עוזרות לשמור את הנושא באג’נדה הבינלאומית, ומגבירות את הלחץ על אלו שיכולים להשפיע על תהליך השחרור.
3) ייצוא פתרונות הגנה ככלי פוליטי.
ההכרזה על נכונות לשתף מערכות שנבדקו — זה לא רק עסק. זו הזמנה למועדון של אלו שלא רק “מזדהים”, אלא פועלים. בביטוי מעשי — תוכניות משותפות להגנה אווירית/הגנה מפני טילים, פתרונות נגד רחפנים, סטנדרטים להחלפת נתונים וממשקים תואמים.
ציטוטים שכדאי לזכור
«אין ערבויות ביטחוניות, חוץ מחברים ונשק».
«המשפט הבינלאומי לא עובד במלואו אם אין לך חברים משפיעים. ואפילו אז, בלי נשק שום דבר לא יצליח».
«תסתכלו על ישראל: כמעט שנתיים — והחטופים עדיין לא שוחררו. יש לשחרר אותם».
«התחלנו לייצא נשק שנבדק בקרב אמיתי. אתם לא צריכים להתחיל מאפס — אנחנו מוכנים לשתף במה שכבר הוכיח את יעילותו».
«זה — מרוץ החימוש ההרסני ביותר בהיסטוריה, כי משתתפת בו בינה מלאכותית. צריכים כללים גלובליים כבר עכשיו».
סיכום לקורא נאנובוסטי
המלחמה הפכה מהירה מדי עבור הכללים הישנים — וטכנולוגית מדי עבור הביטוחים הישנים. נאום זלנסקי — זו לא ניסיון למצוא חן בעיני הקהל. זו ניסיון לגרום לקהל להסתכל על עולם שבו “זכות הכוח” חוזרת מהר יותר ממה שאנחנו יודעים לעצור אותה. לכן שם נשמע המילה “חטופים”: היא אנושית, ללא “בעד” ו”נגד”. כאשר מנהיג אוקראינה אומר אותה על במת האו”ם, היא נשמעת גם בירושלים, גם בבריסל וגם בוושינגטון. וזה אומר שלנושא שחרור האנשים יש שוב סיכוי להישאר במרכז האג’נדה העולמית — לא בשולי הטקסטים הדיפלומטיים.
