יהודים מאוקראינה: חיים הזז – מהכפר האוקראיני סידורוביץ’ לפרס ישראל הראשון לספרות

ילד מכפר יהודי אוקראיני, ששרד פוגרומים והשפלות מצד השלטון הרוסי בקייב, הפך לסמל הספרות הישראלית. הביוגרפיה של חיים הזז במדור הקבוע שלנו «יהודים מאוקראינה» – היא גשר בין אוקראינה לישראל, בין העבר לעתיד.

שורשים באוקראינה: ילדות בין יערות ומסורות

היום השם חיים הזז (חיים הזז) מוכר לכל מי שמתעניין בהיסטוריה של ישראל ובתרבות היהודית. אך תחילת דרכו הייתה בכפר האוקראיני סידורוביצ’י.

חיים הזז (שמו האמיתי – חיים פישל פלדמן) נולד בשנת 1898 בכפר סידורוביצ’י, מחוז קייב (היום – מחוז וישגורוד, מחוז קייב באוקראינה). זהו ישוב קטן באזור יערות פולסיה והיה כפר יהודי טיפוסי עם קהילה מסורתית דומיננטית.

אביו היה חסיד ברסלב וניהל מנסרה, ולכן ילדותו של הסופר לעתיד עברה בבית קטן בין יערות עבותים.

בילדותו למד חיים בחדר – בית ספר דתי יהודי ליד בית הכנסת, שם למד עברית, תנ”ך, חוקים ומסורות עיקריים. בהמשך קיבל גם חינוך כללי, אולי בבית ספר כפרי או עירוני, שם העמיק בלימוד שפות ומקצועות חילוניים.

בחיי היומיום התקיים הרבה שיח יומיומי בין התושבים. בדרך כלל דיברו בתערובת של יידיש, רוסית ואוקראינית. עבור האוכלוסייה היהודית יידיש הייתה השפה המרכזית, וברשויות השתמשו ברוסית. האוקראינית הייתה חלק מהרקע התרבותי ונשמעה מסביב, אך לא שלטה בקהילה היהודית. חיים הקטן שמע דיבור אוקראיני מילדותו, התבונן במסורות ובחיי השכנים האוקראינים.

במקורות אקדמיים אין עדות לכך שחיים הזז שלט בשפה האוקראינית או כתב בה. כל היצירות המרכזיות שלו נכתבו בעברית, כחלק מהשליחות התרבותית שלו – להחיות את הספרות הלאומית בשפה הקדושה.

במכתביו וזיכרונותיו לא נמצאו קטעים באוקראינית, מלבד ביטויים יומיומיים נדירים או מילים בודדות. חלק מהמילים האוקראיניות או שמות הדמויות מופיעים בטקסטים שלו כרקע. ניתן לומר שהזז הכיר היטב את המציאות והמסורת של הכפר האוקראיני כי גדל בסביבה זו. הבנת השפה האוקראינית הייתה טבעית עבורו, לאור תנאי החיים.

עם פרוץ אירועי המהפכה וגל האלימות בשנים 1917–1918 נאלץ הזז לעזוב את כפרו. הוא עבר לקייב, שם ניסה להמשיך ללמוד ולהתחיל חיים עצמאיים, אך הבירה הייתה שרויה בכאוס פוליטי, חילופי שלטון וסכנות ליהודים.

ידוע שבקייב עבד כמורה (כנראה בבית ספר יהודי דתי או באופן פרטי), וגם עסק בעבודות מזדמנות בהוראה ותרגום. בזיכרונותיו הזז מזכיר שבשנות הכאוס נאלץ לעסוק במגוון עיסוקים, כולל סיוע לאינטליגנציה יהודית וזקנים שנותרו חסרי אמצעים.

מה קרה אז בקייב:

• פברואר – נובמבר 1917: השלטון שייך לממשלה הזמנית של רוסיה ובהדרגה – לרדה המרכזית (הממשלה הלאומית האוקראינית).
• ינואר 1918: כיבוש קייב על ידי הבולשביקים (הצבא האדום), ואז העיר נכבשה על ידי צבא האונ”ר וכוחות גרמנים-אוסטרים (אפריל 1918).
• סוף 1918 – תחילת 1919: שלטון הגטמן סקורופדסקי (בתמיכת הגרמנים), אחר כך השלטון עובר לדירקטוריון האונ”ר.
• פברואר – אוגוסט 1919: הבולשביקים חוזרים לקייב, אחריהם שוב צבא האונ”ר.
• אוגוסט 1919: צבא המתנדבים (הצבא הלבן של דניקין) נכנס לקייב. באותה תקופה מתועדים כמה מהפוגרומים ההמוניים ביותר שבוצעו על ידי יחידות לבנות ופלוגות ליווי.
• סוף 1919 – 1920: הבולשביקים משתלטים על העיר, אך כמה פעמים השלטון עובר לכוחות פולנים ואוקראינים ואז שוב לבולשביקים.

לאחר סדרה של פוגרומים יהודיים ששטפו את קייב והסביבה ב-1919 (הבולשביקים – הצבא הלבן של דניקין), הזז נמנה עם אלפי פליטים שנדדו בין ערים בחיפוש אחר ביטחון.

בשנים שלאחר מכן חי ועבד בחרקוב – אז מרכז תעשייתי ותרבותי גדול במזרח אוקראינה, וכן בחצי האי קרים. במקביל המשיך בלימוד עצמי, השתתף בחוגים תרבותיים ובספריות, קרא רבות וניסה את כוחו בכתיבה.

בתחילת 1921, כאשר גל הרדיפות והרעב גבר, חיים הזז החליט לעזוב את אוקראינה סופית.

דרך חופי הים השחור – סבסטופול – היגר תחילה לטורקיה, אחר כך לצרפת ולבסוף ל”פלשתינה”. כך, עד ההגירה, כל חייו והתבגרותו עברו בשטח אוקראינה: בסידורוביצ’י, קייב, חרקוב, קרים ומקומות נוספים שנשארו לנצח בזיכרונו ובכתיבתו.

הווה: בכפר האוקראיני שבו נולד אביו של יצחק רבין והסופר חיים הזז, חיילי פוטין בזזו מהספרייה את דגל ישראל שהוענק לכפר על ידי מדינת ישראל

באביב 2022 הכפר האוקראיני הקטן סידורוביצ’י, מקום הולדתו של חיים הזז וגם של אביו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, היה במרכז אירועים טרגיים. הכפר היה בדרכם של הכובשים בדרכם לקייב – בירת אוקראינה. לאחר שעברו באזור צ’רנוביל, חיילים רוסים נכנסו לסידורוביצ’י ב-25 בפברואר. החלה תקופת כיבוש אכזרית של 35 ימים.

בבתים שברו חיילים חלונות ודלתות, לקחו מכשירי חשמל, מזון וכל דבר בעל ערך. רבים מהכפריים חיו שבועות ללא חשמל ומים, הסתתרו מהפגזות וניסו להגן על קרוביהם ושכניהם.

לוח זיכרון לכבוד משפחת רבין הועבר על ידי התושבים לספרייה, שהפכה למקלט לסמל הזיכרון היחיד שמייצג את הקשרים הבינלאומיים של הכפר.

רגע אופייני: החיילים הרוסים, לפני שנסוגו מהכפר, גנבו לא רק מכונות כביסה מבתי התושבים.

חיילי פוטין גנבו מהספרייה את דגל ישראל, שהוענק לכפר במהלך טקס חנוכת לוח הזיכרון.

כאשר סיפור הכפר סידורוביצ’י נודע לשגריר ישראל באוקראינה מיכאל ברודסקי, תגובתו הייתה מיידית. בהוראת השגריר, דגל ישראל נשלח לכפר – במקום הדגל שנגנב בידי הכובשים הרוסים; גם תרופות נשלחו.

בכפר האוקראיני המשוחרר, אשר העניק לישראל אישים כה בולטים, יש שוב דגל ישראל.

הפוגרומים הרוסיים באוקראינה: טרגדיה של העם היהודי

ראשית המאה ה-20 התאפיינה עבור יהודי אוקראינה באסון חסר תקדים בהיקפו. בשנות מלחמת האזרחים (1918–1921) התרחשו באוקראינה בלבד למעלה מ-1,000 פוגרומים ביהודים.

מחקרים וארכיונים מודרניים (Encyclopaedia Judaica, יד ושם, הנרי אברמסון, ג’פרי הוסקינג) מדגישים:

“הפוגרומים ההמוניים והאכזריים ביותר בוצעו על ידי צבאות ושלטונות שהגיעו מרוסיה — בראש ובראשונה הצבא הלבן של דניקין, יחידות הצבא האדום ומינהלות צבאיות רוסיות שונות.”

תקופה טראגית במיוחד לקייב הייתה אוגוסט–אוקטובר 1919, כאשר הכוח האמיתי בעיר היה בידי צבא המתנדבים (הצבא הלבן) של הגנרל דניקין והממשל הצבאי הרוסי. אז נרשמו עשרות מקרי שוד, גירוש ורצח המוני של יהודים תחת שליטה רוסית.

חיים הזז היה עד ישיר וקרבן לטרגדיה הזו. בקייב, כפי שזכר לימים בפריז, הוא התמודד עם פקודה ישירה מהשלטון הרוסי לגרש חוקר יהודי זקן ולהשמיד את ספרייתו — והוא סירב לבצע אותה, בהבינו שמדובר במדיניות של טרור והשפלה שהביאו איתם הכוחות הצבאיים הרוסיים. בעקבות זאת נאלץ הזז להימלט דרומה.

הפעילות הספרותית של חיים הזז: מוטיבים אוקראיניים, מורשת והשפעה

השם חיים הזז הוא חלק בלתי נפרד מהיסטוריית הספרות העברית ומהמורשת התרבותית של ישראל. דרכו היצירתית קשורה קשר הדוק לגורל יהדות אוקראינה ולעידן השינויים הדרמטיים בארץ זו.

הנושא האוקראיני בפרוזה של הזז

רוב יצירותיו המוקדמות של הזז שואבות השראה מחוויותיו האישיות באוקראינה, מזיכרונות העיירה, מטרגדיית הפוגרומים והמהפכות, ומההיסטוריה של העם היהודי על אדמת אוקראינה:

• ״ביישוב של יער״ (Beyishuv shel ya’ar, ביישוב של יער, פריז, 1930)
  רומן אוטוביוגרפי בו מתוארת חייה של משפחת סוחרי עצים יהודית בפולסיה האוקראינית ערב מהפכת 1905. במרכז – דרמה של העיירה, התנגשות דורות, שכנות עם איכרים אוקראינים והיעלמות הדרגתית של העולם הישן.
• ״מזה ומזה״ (Mi-ze u-mi-ze, מזה ומזה, 1924)
  נובלה שבה דרך גורל הדמויות מודגש פירוק הסדר המוכר של העיירה, חרדות אוקראינה המהפכנית, הפחד מהאלימות והחוסר ביטחון לעתיד. מורגשת היטב אווירה של חרדה וציפייה לאסון.
• ״פרקי מהפכה״ (Pirkei Mahapeha, פרקי מהפכה, 1924)
  מחזור סיפורים על אירועים מהפכניים באימפריה הרוסית לשעבר, בעיקר בערים, כפרים ועיירות באוקראינה. במרכז – גורל יהודים פשוטים שנלכדו בין גלגלי ההיסטוריה, ונאלצו לבחור בין מסורת, מהפכה, פחד ותקווה.
• ״שמואל פרנקפורטר״ (Shmuel Frankfurter, שמואל פרנקפורטר, 1925)
  סיפור על טרגדיה של עיירה בצל מלחמת האזרחים והפוגרומים באוקראינה. הגיבור – אידיאליסט אציל שנהרג בתקופת דיכוי המונים ואנרכיה. בדפים בולטים משבר הזהות היהודית באוקראינה ההרוסה.
• סיפורים ומיניאטורות קצרים מסוף שנות ה-20 – תחילת שנות ה-30
  נושאים אלה כוללים דימויים של עיירה אוקראינית, ילדות, פחד מהפוגרומים, חיי רחוב, מפגשים עם אוקראינים, זיכרונות מחגים משפחתיים וטרגדיות. דוגמאות: “אגדה”, “מכתב לכפר”, “פרידה”.
• פרקים בודדים ביצירות מרכזיות
  אפילו ברומנים מאוחרים יותר (״יאיש״, ״הדרשה״) מופיעים זיכרונות מהעיירות באוקראינה, דימויים של פליטים, הרהורים על בית שאבד, שפה אם ועבר.

סגנון, שליחות, משמעות היסטורית

ביצירותיו האוקראיניות של הזז הנושא המרכזי הוא קריסת העולם הישן, כאב האובדן, וחיפוש משמעות חדשה. דרך גורלם של אנשים פשוטים הוא מראה את ממדי האסון הלאומי – ובו בזמן מחפש מקורות לכוח פנימי לתחייה.

שפתו מדויקת, עשירה בביטויי פולקלור, בתיאורים מפורטים של נוף, חיי יום יום, טקסי חג ואבל. הזז הראה כיצד החיים היהודיים-אוקראיניים לא נפרדו מההיסטוריה של אוקראינה, ולמה הזיכרון הזה חיוני לדורות הבאים.

המורשת הספרותית של הזז – היא מראה לטרגדיה ולגבורת העם היהודי באוקראינה, ולכמיהתו המתמדת לאור גם בימי אפלה ואסון.

בזכות הזז נושאי טרגדיית יהודי אוקראינה, חיים על קו התפר של תרבויות, חיפוש משמעות לאומית ואישית – הפכו למרכזיים בקאנון הספרותי הישראלי.

יצירות נוספות ותרומה לספרות

• ״הדרשה״ (Ha-Drasha, 1942) – מונולוג פנימי על ציונות, גורל וזהות יהודית. מכאן – הציטוט המפורסם על שינוי היהדות בתפוצות.
• ״יאיש״ (Yaish, 1952–1956) – רומן על חיי יהודי תימן בארץ ישראל, אך עם אזכורים רבים לעבר מזרח אירופה, חוויית העיירות האוקראיניות ומשבר המסורת.
• ״השוכן בגנים״ (Thou That Dwellest in the Gardens, 1960) – רומן על חיפוש רוחני, משבר אמונה, עימות בין עבר ועתיד.

חיים, משפחה ודרכו של חיים הזז בישראל

באביב 1931 עלה חיים הזז ל”פלשתינה הבריטית” והתיישב בירושלים. שש עשרה השנים הראשונות בעיר החדשה עברו עליו במעברים בין שכונות, ובכך התוודע לקהילות יהודיות שונות, במיוחד לעולי תימן שבתוכם חי ופעל. חוויה זו השפיעה עמוקות על עולמו הרוחני ויצירתו.

בטורקיה, לשם הגיע בדרכו לארץ, לימד כשנתיים עברית לצעירים ציונים יהודים ונטל חלק פעיל בפעילות חינוכית והסברתית.

בפריז, אליה עבר ב-1923, התפרסם כסופר עברי, פרסם את יצירותיו הראשונות והצטרף לחוג הספרותי היהודי. שם נוצר הקשר עם המשוררת יוכבד בת-מרים; בנם נחום נולד בפריז ב-1928. הזוג נפרד ב-1929 כשבת-מרים עלתה לארץ.

ב-1951 נשא הזז את אביבה קושניר (לבית גינזבורג-פלאג, 1927–2019) – אינטלקטואלית, שותפה ונאמנה, לה הוריש את כתביו שטרם פורסמו. היא הייתה לו ליד ימינו ביצירה ובפעילות הציבורית.

בירושלים הקדיש הזז את חייו לספרות, היה מאבות ההוצאה “עם עובד” – קובץ יצירותיו מ-1942 (“ריחיים שבורים”) היה מהפרסומים הראשונים של ההוצאה. רוב ספריו יצאו שם. ב-1970 יצאה לאור אסופה בת 12 כרכים.

הזז שלט בכל סגנונות העברית – מהתנ”ך, התלמוד, דרך ימי הביניים ועד המודרנית, מה שהפך את פרוזתו למורכבת, עשירה ועמוקה. בשנות ה-50–60 כונה הסופר העברי המוביל בישראל, ואף יריבו של זוכה פרס נובל שמואל יוסף עגנון.

חיים הזז נפטר ב-24 במרץ 1973 בירושלים מהתקף לב. נקבר בבית הקברות הישן בהר הזיתים, ליד גדולי ההיסטוריה של ישראל.

זיכרון והוקרה: איך מכבדים את הזז היום?

בסידורוביצ’י, כפר הולדתו, הוצב ב-2010 לוח זיכרון לכבוד יליד מפורסם אחר – נחמיה רביצ’ב (אביו של רה”מ יצחק רבין), ושמו של הזז נכלל ברשימת יהודים בולטים באזור.

חיים הזז הוא לא רק קלאסיקן של הספרות העברית, אלא סמל להכרה לאומית ולהמשכיות תרבותית.

• ב1953 הפך לזוכה הראשון אי פעם בפרס ישראל לספרות, שנוסד לכבוד אנשי תרבות מובילים. אירוע זה הפך לסמל של התלהבות האומה החדשה מעבר יהדות הגולה.
• לפני כן כבר קיבל את פרס ביאליק – הראשון ב1942, והשני ב1970. הפרס מוענק על תרומה לפיתוח הספרות והתרבות היהודית המתקדמת.
• הישגיו הספרותיים והזהותיים הפכו אותו לדמות מופת לא רק בישראל, אלא גם בתפוצות היהודיות.

בזכות פרסים אלו הפך הזז לסמל לאומי ספרותי וממשיך להוות השראה לדורות של קוראים, סופרים וחוקרים לדיאלוג עם העבר וחיפוש שורשים תרבותיים.

חיים הזז בזיכרון התרבותי והספרותי של ישראל

בישראל הזיכרון של חיים הזז חי ומוסדי ברמה מדינתית וציבורית. שמו נכלל תמיד ברשימת קלאסיקת הספרות העברית.

כך מכבדים את הזז בישראל:

• פרס חיים הזז: בירושלים פועל קרן ופרס ספרותי על שמו, ביוזמת העירייה. מוענק מדי שנה לסופרים וחוקרים שתרמו לפיתוח העברית והספרות הישראלית. פרס זה מסמל המשכיות דורות.
• ארכיון חיים הזז: במכון גבעת רם בירושלים פועל ארכיון ציבורי על שמו, שבו שמורים כתבי יד, מכתבים, טיוטות וחפצים אישיים. זהו מרכז מחקר לספרות והיסטוריה ישראלית.
• הוצאות מחודשות: ספריו יוצאים לאור שוב ושוב בהוצאות הגדולות, ונלמדים בבתי ספר ובאוניברסיטאות. ב-2008, לציון 110 שנה להולדתו, יצא לאור קובץ מלא, ועיתונים הקדישו לו גיליונות מיוחדים.
• רחובות ואתרים: בערים בישראל, כולל ירושלים ותל אביב, יש רחובות וכיכרות על שמו (למשל, רחוב חיים הזז בירושלים).
• ערבי זיכרון ותערוכות: מוסדות תרבות גדולים – הארכיון הלאומי והספרייה הלאומית, מוזיאון העם היהודי, ספריות עירוניות – מקיימים ערבי זיכרון, קריאות ספרותיות ותערוכות.
• מורשת בבתי הספר: יצירותיו נלמדות כחובה בבתי ספר בישראל, ודמותו מוצגת כ”איש תקופה” – המקשר בין מסורת מזרח אירופה לערכי ישראל המודרנית.
• כנסים ספרותיים: בכנסים מדעיים לספרות עברית יש סשנים מיוחדים ליצירתו. חוקרים מנתחים אותו לא רק פילולוגית, אלא גם היסטורית ותרבותית.

היום בישראל, שמו של חיים הזז אינו רק חלק מהקאנון, אלא מותג תרבותי, סמל של קשר דורות וגשר חי בין עבר והווה של העם היהודי.

דיאלוג בין עמים: הלקח של חיים הזז לימינו

היום בישראל, לפי שגרירות אוקראינה, חיים כאן למעלה מ-500 אלף עולים מאוקראינה וצאצאיהם – זו קבוצת העולים השנייה בגודלה. תרומתם למדינה עצומה. סיפורו של הזז מוכיח: זהות יהודית אמיתית נוצרת לא בניתוק אלא בדיאלוג בין תרבויות.

אתר НАновости — חדשות ישראל ממשיך לספר על גורל יהודי אוקראינה שבנו חיים חדשים בארץ ישראל.

מסקנות: למה גורלו של הזז הוא לא רק סיפור אישי

• חיים הזז – סמל לדור שחווה פוגרומים רוסיים ובנה את ישראל.
• דרכו מכפר אוקראיני עד הפרס הספרותי הראשון בישראל – דוגמה לעוצמת הזהות היהודית.
• רק שיחה גלויה על העבר – על תפקיד הצבאות והשלטון הרוסי באסון – מאפשרת דיאלוג אמיתי בין אוקראינה לישראל.
• הזיכרון שלו – חלק מקוד תרבותי משותף ליהודי ישראל ואוקראינה.

המדור «יהודים מאוקראינה» באתר НАновости מספר על יהודים בולטים שמוצאם באוקראינה, אך חייהם ותרומתם הפכו לחלק חשוב מהיסטוריית ישראל והעולם.

במדור מתפרסמים מסות, ביוגרפיות וסיפורים של דמויות ידועות ופחות מוכרות – מסופרים ומדענים ועד גיבורים עכשוויים, במטרה להראות כיצד הגורלות היהודיים-אוקראיניים משתלבים ויוצרים גשר תרבותי בין שתי המדינות.

#יהודיםמאוקראינה