- December 11, 2025
- 11:16 am
- ישראל
למרות שהם מוסלמים ולעיתים קרובות מקשרים אותם עם הדרוזים, הצ’רקסים אינם ערבים אתניים ואינם יוצאי האזור ההיסטורי של הלבנט – הם … צ’רקסים ומקורם באזור הים השחור של הקווקז.
במובנים רבים, ההיסטוריה שלהם דומה להיסטוריה של היהודים, עם גירוש ורצח עם, שמירה על התרבות והמסורת שלהם תוך געגועים למולדת, כותב Jerusalem Post.
כפר כמא, אחד משני הכפרים הצ’רקסיים בישראל, ממוקם בגליל התחתון ליד כפר תבור. השנה בחרה בו ארגון התיירות העולמי של האו”ם להיכלל ברשימת הכפרים התיירותיים המומלצים לביקור בשנת 2022, מה שהפך אותו לאחד מ-32 הכפרים התיירותיים המוכרים על ידי UNWTO בעולם. בשנה שעברה, כאשר ניתן התואר לראשונה, נבחרו 44 כפרים.
הכפר האחות הקטן יותר של כפר כמא, רחניה, ממוקם על הגבול עם לבנון ליד צפת.
טקס הענקת הפרס של UNWTO יתקיים בערב הסעודית ב-26 בפברואר, וישתתפו בו נציגי משרד התיירות של ישראל וכפר כמא.
פרטי הלוגיסטיקה של ביקור המשלחת הישראלית במדינה שאין לישראל יחסים דיפלומטיים רשמיים איתה, עדיין לא הובהרו, לדברי נירה פישר, מנהלת המשרד ליחסים בינלאומיים, שליוותה את כפר כמא בתהליך הגשת הבקשה.
כפר פליטים
«כפר כמא הוא לא סתם עוד כפר בישראל,» הצהיר זכריה נפסו, ראש המועצה המקומית כפר כמא.
«זהו יישוב פליטים שהגיעו לכאן לפני מאה וחצי בכוח, לאחר שגורשנו… על ידי האימפריה הרוסית מהמולדת שלנו בקווקז.
אבל, למרות השנים שחלפו, הצלחנו לשמור על השפה, התרבות והמטבח שלנו. אנחנו הכפר האותנטי [הצ’רקסי] הגדול ביותר. זה מה שמבדיל אותנו מאחרים שגורשו; אנחנו משקיעים מאמצים רבים לשמור על המסורות שלנו».
לדבריו, העובדה שהם כל כך לעיתים קרובות מקובצים יחד עם הדרוזים בנושאי תקציב, נובעת במידה רבה מהענקת מעמד מיעוט המשרת בצבא על ידי הממשלה. אבל הם עובדים קשה כדי להבהיר את ההבדלים ביניהם, אמר.
שני הכפרים הצ’רקסיים בישראל נוסדו לפני כ-150 שנה – ארבע שנים לפני ראש פינה, היישוב החקלאי היהודי הראשון בגליל – ששרדו את רצח העם הצ’רקסי וגירוש הצ’רקסים מהמולדת בקווקז בסוף מלחמת רוסיה-צ’רקסיה שנמשכה 101 שנים.
העולים היהודים החדשים ליישוב והפליטים הצ’רקסים מצאו נקודות משותפות בהיסטוריה של רדיפות מצד הרוסים ובידיעת השפה הרוסית, ושיתפו פעולה בנושאי חקלאות וביטחון.
ממוקם באזור בעל חשיבות אסטרטגית לאימפריות שונות, הקווקז ועמיו מצאו את עצמם תחת אש צולבת של אינטרסים פוליטיים שונים לאחר שהאימפריה הרוסית שאפה להטיל את השפעתה באזור שבין הים השחור לים הכספי (דברים מסוימים לא נראים משתנים) ולהיפטר מהשבטים האתניים המוסלמים בעיקרם, כולל הצ’צ’נים והצ’רקסים.
האימפריה הרוסית הצארית והאימפריה העות’מאנית המתפוררת נאבקו על השליטה בשטח מ-1763 עד 1864, וכתוצאה מכך נהרגו כ-2 מיליון צ’רקסים ו-90% מהאוכלוסייה הנותרת גורשו.
החלק האחרון של הצבא הצ’רקסי הובס בטבח עקוב מדם של חיילים ואזרחים ב-21 במאי 1864 בסוצ’י, שרבים מהצ’רקסים ראו בה את בירתם המסורתית. ידוע לצ’רקסים כגבעת האדום, כאן התקיימו תחרויות הסקי והסנובורד במהלך אולימפיאדת החורף בסוצ’י ב-2014. הצ’רקסים טוענים שהכפר האולימפי נבנה על קברי אחים של אבותיהם שנרצחו.
«קשה לנו מאוד לדבר על סוצ’י», אמר אייבק נפסו, מנהל מרכז המורשת הצ’רקסית “כפר כמא”, שמכנה את עצמו ישראלי בדור השלישי. נפסו הוא שם משפחה צ’רקסי נפוץ, ואייבק וזכריה אינם קרובי משפחה.
«לצ’רקסים לומר “סוצ’י” זה כמו לומר “אושוויץ”. זה בית קברות עצום מתחת לכל [הבנייה] האולימפית. מהשבט שלי בסוצ’י נקברו יותר מ-230,000 גופות… אנחנו מבקשים מכל מדינה להכיר ברצח העם הצ’רקסי ובצורך במדינה משלנו».
הוא הוסיף במהירות: «אנחנו מבקשים אדמה לא בישראל – כאן יש מספיק סכסוכים, – אלא בקווקז, במקום שנקרא צ’רקסיה».
בעוד גאורגיה מכירה ברצח העם הצ’רקסי, רוסיה – לא.
למרות זאת, נפסו הדגיש: «אם הייתי נולד 10 פעמים, הייתי בוחר שוב ושוב להיוולד בכפר כמא. זה כמו חתיכת גן עדן».
הגעה לארץ המובטחת
הניצולים מרצח העם של 1864 פנו למקלט באימפריה העות’מאנית, שראתה בהם קבוצה של לוחמים מנוסים.
«האדם החולה של אירופה» – כפי שכינה האימפריה העות’מאנית הצאר ניקולאי הראשון – שלח אותם דרך הים במסעות מייסרים, שרבים מהם לא שרדו, בעיקר למזרח התיכון, כדי להגן על שטחים בשליטת האימפריה העות’מאנית מפני שבטים בדואים נודדים בשטחי המדינות המודרניות ירדן, סוריה וישראל.
ישנן גם קהילות צ’רקסיות גולות באירופה, ארה”ב וטורקיה, שם מתגוררת רוב הקהילה, אך רק קהילה צ’רקסית קטנה נותרה באדמות ההיסטוריות של צ’רקסיה, שנמצאות כיום בשליטת רוסיה.
אבל בכפר השקט והנקי להפליא כפר כמא, שבו מתגוררים כ-3,300 תושבים, הזיכרון של המולדת ניכר בכל מקום, בשמות הרחובות – שנקראו על שם מסורות תרבותיות צ’רקסיות, אזורים ו-12 שבטים צ’רקסיים, שכתובים על שלטי הרחוב בעברית, ערבית וצ’רקסית – לעסקים עם שמות צ’רקסיים מסורתיים. הר אלברוס, שעל שמו נקראת מחלבת ת’אקו, הוא הפסגה הגבוהה ביותר בהרי הקווקז בחלק המערבי של הקווקז, בשטח שהוא כיום הגבול הרוסי-גאורגי.
«ישראל היא המקום היחיד שבו יש לך שמות רחובות צ’רקסיים», אמר אייבק נפסו.
שמירה על זיכרון אבות
הקשר עם המולדת של הקהילה, שחולקה על ידי רוסיה לרפובליקות הדרומיות הנפרדות אדיגיה, קרצ’אי-צ’רקסיה וקברדינו-בלקריה, נשמר גם בצורת מאכלים מסורתיים, ריקודים ושפה, שהיא שומרת עליה בנחישות.
בזכות מערכת החינוך שלה, שהיא מנהלת בנפרד מהמגזר הערבי מאז 1976, הקהילה מבטיחה את העברת התרבות שלה לדור הצעיר.
לצד ההיסטוריה והמסורות הצ’רקסיות, התלמידים לומדים את השפה הצ’רקסית האדיגית, וכן עברית, ערבית ואנגלית. בשל מורכבותה, השפה נשמרה בעיקר בצורה מדוברת.
בכפר יש שתי בתי ספר יסודיים, שבהם לומדים בנים ובנות יחד, וכמה גני ילדים. הנוער הצ’רקסי לומד בבית הספר התיכון של המועצה המקומית יחד עם תלמידים יהודים.
«90% מהאוכלוסייה הצ’רקסית ב-50 מדינות שונות כבר לא מדברים בשפה זו», ציין אייבק נפסו. «אני מאמין שעד סוף המאה לא יישאר צ’רקסי אחד על פני כדור הארץ».
מכיוון שבישראל יש פחות מ-5,000 צ’רקסים, הוא רגיל להסביר לישראלים מי הם עמו ומאיפה הם.
«לאחר כל הזמן שחיינו כאן, עדיין עלינו להסביר מי אנחנו», אמר.
לפעמים מתרחשות התכתשויות מילוליות קטנות עם בני דת, כי מצד אחד, הצ’רקסים הם מוסלמים. אבל מצד שני, הם לא ערבים, אמר. אבל באופן כללי, לצ’רקסים יש יחסים טובים עם כולם.
באמת, הצ’רקסים גם שומרים על קשר עם עברם הפגאני הרחוק, כשהם חוגגים את השנה החדשה שלהם ב-22 במרץ, יום לאחר השוויון האביבי.
רבים מאוהדי הכדורגל הישראלים מכירים את הקהילה הצ’רקסית בזכות ביברס נאתכו, שמשחק כקשר במועדון הסרבי “פרטיזן” והוא קפטן נבחרת ישראל.
בכל מדינה שבה הם מתגוררים, הקהילות הצ’רקסיות השתלבו עם רוב החברה, ובימינו, למרות שהצעירים מהקהילה הצ’רקסית משרתים בצה”ל, הקהילה מעדיפה לשמור על נייטרליות בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
קל עושה את זה
לדבריו, אייבק נפסו מקווה שהכללתה ברשימת האו”ם תמשוך יותר תשומת לב למורשת התרבותית וההיסטורית הייחודית של הקהילה שלו. עם זאת, הוא אמר שהוא מתכוון לעזור לבצע תהליך זהיר ומחושב של הבאת תיירים לכפר שלו בצורה שתהיה בת קיימא וניתנת לניהול, כדי לא להפר את אורח החיים הייחודי שלו.
מכיוון שהכפר כבר מעניין עבור קטע מסוים של ישראלים, כמו קבוצות בתי ספר מקומיות וגמלאים, התושבים רוצים לוודא שהוא לא יהפוך לדלית אל-כרמל של חנויות מזכרות ומסעדות עם בשר על האש. לדברי אייבק נפסו, יהיה צורך לארגן חניה מחוץ לכפר, לספק מספיק שירותים ציבוריים ולשמור בקפדנות על כללי פינוי האשפה.
«בשבוע שעבר, בנוסף לתושבינו, היו בכפר כמא 1,000 תיירים ברכביהם», אמר. לדבריו, הרחובות השקטים של הכפר, שבהם חלק מהאנשים נעים בעגלות גולף, אינם מתאימים לכמות כזו של עומסי תנועה, ויהיה צורך למצוא פתרון.
«זה הרבה, הרבה מאוד. יש לנו כמה חששות; לא כל התיירים יכולים להיות מחונכים, ואם יש 1,000 אנשים, מספיק 500 כדי לזרוק את בדלי הסיגריות או בקבוקי המים שלהם ברחוב ולא לפח האשפה, כדי [לזהם את הכפר]. אנחנו רוצים לעשות את זה צעד אחר צעד ולחנך אותם. אנחנו גם לומדים. זה משהו חדש עבורנו».
במרכז המורשת שהוא מנהל, המבקרים יוכלו לתאם ביקור כדי לצפות במצגת וידאו קצרה המספרת על ההיסטוריה של הצ’רקסים ולראות תערוכה קטנה אך מעניינת של המרכז המוקדשת לפריטים מחיי היומיום של הצ’רקסים.
אנשים יוכלו לטייל ברחובות הצרים של העיר העתיקה, לראות את הבתים הישנים שנבנו מאבני בזלת, ולשים לב לפרטים הקטנים של זמנים עברו, כמו מנעול חלון מתכתי זעיר בצורת אדם בבית, שבו השתמשה לפעמים גברת צעירה שחיזרו אחריה, כדי להודיע לחתנה בהטיית המנעול אם בטוח לו לבקר בבית, אם הוריה בבית או לא.
המסגד של הכפר בצורתו הייחודית מגלם שלושה שלבים שונים שעברה הקהילה: התחתית המרובעת מייצגת את צורת הבתים הצ’רקסיים המסורתיים; החלק האמצעי של המתומן מסמל את המעבר שעברו הצ’רקסים; והמינרט מסמן את האימפריה העות’מאנית, הסביר אייבק נפסו.
«תיירות כפרית יכולה להכיר אנשים לתרבויות אחרות ולספק [צמיחה] כלכלית במקומות קטנים», אמר פישר. «אנחנו רוצים להתחיל לתקשר [עם כפרים אחרים], כדי ללמוד איך לעשות תיירות נכון ולמצוא פתרונות לבעיות».
כיום יש בכפר ארבעה בתי מלון בסגנון “לינה וארוחת בוקר”, וכן אפשרויות לינה אחרות בסביבה, כולל בכפר תבור ובמלונות בטבריה, שנמצאת במרחק של 20 דקות נסיעה.
«אנחנו לא רוצים שההשפעה של המינוי הזה תישאר רק באזור הזה, אלא גם במעגלים הסובבים אותו. אנחנו רוצים לשמור על הייחודיות של הכפר. אנחנו לא רוצים שתיירים יסתובבו 24 שעות ביממה בסביבה».
קשרים עם התפוצה הצ’רקסית הבינלאומית
הצעירים הצ’רקסים בישראל משתתפים במחנות קיץ שנתיים, ויש חילופי דברים בינלאומיים עם קהילות צ’רקסיות אחרות בחו”ל, מה שמאפשר לשמור על קשרים תרבותיים ולאומיים, וכן לעזור לצעירים הצ’רקסים להכיר זה את זה, לעודד נישואים בתוך הקהילה, תוך חשיפה ל”אחוות הצ’רקסים”, אמר אייבק נפסו.
הקהילה אינה מאשרת נישואים מעורבים, כדי לשמור על הזהות התרבותית שלה, אך בכפר יש כ-20 נישואים מעורבים, כולל עם רוסים, אוקראינים ויהודים ישראלים. הוא ציין שיש מעט נישואים מעורבים עם ערבים מוסלמים בגלל ההבדל בתרבות.
רוב הצעירים מהכפר חוזרים לכפר כמא לאחר לימודים וטיולים, הוסיף אייבק נפסו.
«יש לנו מטרה ייחודית משלנו, וכולם חיים למען מטרה אחת: להיות צ’רקסי», אמר.
שישים ושמונה אחוזים מהצעירות הצ’רקסיות ממשיכות להשכלה אקדמית גבוהה בתחומים שונים, כמו טכנולוגיה גבוהה, סיעוד, חשבונאות, משפטים וניהול עסקים, בעוד שרק 38 אחוזים מהצעירים עושים זאת לאחר השירות הצבאי.
«לשירות הצבאי יש השלכות משלו», אמר זכריה נפסו, וציין שהגברים בדרך כלל עובדים בתעשיות המקומיות ובעסקים.
שיעור הילודה בקרב הקהילה הצ’רקסית בישראל נמוך, בממוצע 1.6 ילדים לזוג, וזה מעורר דאגה, אומר זכריה נפסו, שיש לו ארבעה ילדים, כולם עם השכלה מקצועית.
«זה בעיה עכשיו, כי זוגות צעירים עסוקים בחייהם ובקריירה שלהם, וזה משפיע על מספר הילדים שיש להם», אמר. «כדי שהקהילה שלנו תשרוד, בממוצע צריכים להיות שני ילדים».
להיות גשר
הוא אמר שבמהלך 10 השנים האחרונות ניסתה המועצה המקומית למלא את הפערים בתשתיות ובתכנון שהיו קיימים בין כפר כמא לשכנותיה, חלקית בגלל הזנחה מצד הממשלה וחלקית בגלל ניהול מקומי גרוע וחוסר ידע על איך מערכת התכנון עובדת ברמת הכפר. הוא אמר שיש תוכנית מתאר לכפר.
«השקענו הרבה [במילוי הפערים]», אמר. «עכשיו יש לנו את כל האישורים לתוכנית המתאר».
לדבריו, כשהם חיים בגליל התחתון, יש להם יחסים טובים עם כל השכנים ומשתפים פעולה עם המועצות המקומיות.
«באזור שלנו אין גזענות», הוסיף. «אנחנו משתפים פעולה עם ערבים ויהודים. הצלחנו לבנות גשר ביניהם».
מלבד הגבינות הצ’רקסיות של מחלבת אלברוס, בכפר כמא מושכת את המבקרים האוכל הצ’רקסי המסורתי. היזמית סוזי אשמוז פתחה מסעדת אוכל ביתי בשם Suzie’s Kitchen, שבה יכולים המבקרים להזמין מראש ארוחה עם מנות צ’רקסיות מסורתיות, כמו מטזה, מאפים ממולאים בגבינה; חלוז, לחם מטוגן; חאג’אגס-פסטה, מנה דומה לפולנטה עם מילוי ירקות מטוגן חאג’אגס-נטף; ועוגיות תמרים עגולות הנקראות halgujhan. רק אל תצפו למצוא חומוס על השולחן.
ריקוד מסורתי רומנטי ונועז
נישואים עם צ’רקסים מחו”ל הביאו גם יוזמות חדשות לכפר. צ’רקסית גרמניה שהתחתנה עם מקומי פתחה חנות וופלים גרמנית.
רוסטם אפשה, צ’רקסי רוסי שהתחתן עם מקומית, הפך למאמן כדורגל ומלמד ריקודים בלהקת הריקוד הצ’רקסית המסורתית, שמספקת מופע צבעוני מאוד.
באופן מסורתי, הריקוד נתן לצעירים הזדמנות ליצור קשר זה עם זה, כאשר אישה צעירה השתמשה בתנועותיה העדינות כדי לתת רמזים עדינים למחזריה הפוטנציאליים, אם ניסיונות החיזור מתקבלים בברכה או לא.
«אני יודע שבסוריה ובטורקיה יש צ’רקסים, אבל רציתי לראות איך זה כאן. זה טוב יותר מטורקיה; כאן יש דמוקרטיה», אמר אפשה בן ה-40, אב לשני ילדים. «אני פשוט רוצה לחיות. כאן נוח יותר. שם [ברוסיה] זה לא כל כך חופשי. כאן אנחנו יכולים לציין את ה-21 במאי, יום רצח העם שלנו. כל שנה אנחנו הולכים מהכפר שלנו לכנסת».
כמו בקהילות אחרות, מסורות ייחודיות רבות נעלמות, כשהנוער נשאב לתרבות הפופ של טלפונים ניידים ואפליקציות רשתות חברתיות, אבל האוכל והריקודים המסורתיים היפים שמרו על משמעותם עבור רוב הקהילה הצ’רקסית בחתונות ובאירועים ציבוריים.
להקת הריקוד המסורתית בניהולו של אפשה היא אנסמבל פופולרי בכפר. עם גברים בכובעי פרווה, מעילים ארוכים עם חגורות מעוטרות [בכדורים מזויפים] ופגיונות, ונשים לבושות בשמלות ארוכות, זורמות ומעוטרות ברקמה מורכבת וכובעים גבוהים אופייניים, המופעים הם גם רומנטיים וגם נועזים. בתנועותיהן העדינות, הנשים כאילו מרחפות מעל הקרקע, והגברים קופצים ומסתובבים בעוצמה בצעדים שמקורם בעברם הלוחמני.
«עבורנו כקהילה, חשוב מאוד לשמור על התרבות שלנו», אמרה נאפנה נפסו בת ה-19, רקדנית בלהקת הריקוד “כפר כמא”. «לא כל הצ’רקסים בחלקים אחרים של העולם מדברים צ’רקסית, אבל בכל מקום שבו אנחנו נמצאים, מה שמאחד אותנו זה מה שאנחנו עושים יחד – זה הריקודים המסורתיים שלנו».
היא ציינה שבחיי היומיום היא בדרך כלל מדברת עם חבריה בעברית, אבל כשהיא שולחת הודעות טקסט, היא משתמשת באותיות עבריות כדי לכתוב בצ’רקסית.
«מאוד שמחים לקבל אותנו כאן, למרות שאנחנו לא תושבי המזרח התיכון וחיים כאן [בכפר כמא] בצורה שונה לגמרי», אמרה. «זה הבית שלנו, וצ’רקסיה היא המולדת שלנו».
לדיון:
מי הם הצ’רקסים בצפון ישראל?
מי הם הצ’רקסים בצפון ישראל? – מקור Jerusalem Post.
