שלמה ארצי הגיע ל”כוכב הבא”: פרק שהזכיר שוב לישראל את אירוויזיון 1975

בישראל שוב דנים בשלמה ארצי — הסיבה לכך היא ביקורו בתוכנית “הכוכב הבא לאירוויזיון”, שם המשתתפים קיבלו משימה על חומר משיריו. זה לא סתם “אורח באולפן”: כאשר מופיע על המסך אמן שלהיטיו נחשבים במשך עשורים לחלק מהקוד המוזיקלי של המדינה, המתחרים מוצאים את עצמם תחת לחץ כפול — צריך לא רק לשיר, אלא לעמוד בהשוואה למקור ולציפיות הצופים.

לפי חומרי התקשורת הישראלית, ארצי הגיע לראשונה לפרויקט כחלק מהמשימה: הוא נפגש עם המשתתפים, דן בבחירת השירים ועבד איתם לפני העלייה לבמה. עבור התוכנית זה גם אות סטטוס — לא כל אמן בקנה מידה כזה נכנס לפורמט “המטבח התחרותי”.

על רקע השידור הטלוויזיוני שוב עלה הפרק ה”אירוויזיוני” שלו, שרבים מהצופים הצעירים מכירים במעורפל. שלמה ארצי היה הנציג השלישי של ישראל באירוויזיון: בשנת 1975 התחרות התקיימה בסטוקהולם, שם ביצע את השיר “את ואני” והגיע למקום ה-11 בגמר. כיום זה נזכר כנקודת ציון תרבותית — זמנים שבהם ישראל רק התחילה לצבור משקל על הבמה האירופית.

במקביל יצאה טור אישי שלו, והיא באופן מפתיע נפלה על אותו גל של תשומת לב. ארצי כותב על מוזיקה, זיכרון ועל פגישה עם המפיק ג’ורג’ מרטין — אותו אדם שמכונה “הביטל החמישי”. הוא נזכר בחזרות לקונצרט עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בשנת 1997 וכיצד העבודה עם מרטין שינתה את התחושה של שיריו — כבר לא כ”פופ”, אלא כחומר שניתן לפרוש מחדש.

בטקסט הוא מציין במיוחד את השבוע הנוכחי: הוא אומר שהציץ ל”הכוכב הבא”, שם כיבדו אותו בביצוע שיריו, ומוסיף פרטים על הופעות חיות — על סצנת המועדונים של תל אביב, שם הקהל עדיין מגיע לא בשביל “אפקט הסרט”, אלא בשביל תחושת קונצרט אמיתי.

בסופו של דבר מתקבל סיפור אחד בשני מרחבים: בפריים-טיים של התוכנית, שם מחליטים מי ייסע לאירוויזיון, ובטור אישי, שבו האמן משוחח עם הקורא על זמן, במה וזיכרון. זו הסיבה ששמו של שלמה ארצי שוב “נשמע” כל כך טוב בסדר היום: עבור חלק זה מבחן לקולות צעירים, עבור אחרים — תזכורת שהמוזיקה הישראלית יודעת לשמור על גשר בין הדורות בלי פאתוס, פשוט דרך שירים וסיפורים חיים.

נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency מתעדת את הפרק הזה כאות תרבותי חשוב: כאשר המדינה רועדת בפוליטיקה ובביטחון, דווקא ערבים טלוויזיוניים כאלה מחזירים פתאום שפה משותפת — מוזיקה, שכולם כמעט מכירים.