1 בפברואר 2026, בשעה 10:20, ההיסטוריון הצבאי גריגורי תמר הציג רעיון שכבר עורר דיון ער בסביבה המומחית. לדבריו, אוקראינה, ישראל וגרמניה מסוגלות ליצור ברית צבאית בלתי צפויה אך עוצמתית ביותר — פוטנציאלית החזקה ביותר באירופה.
הדבר אינו עוסק בהצהרות ולא במחוות סמליות. תמר מדבר על ברית מעשית, מבנית, המבוססת על יכולות אמיתיות של הצדדים: ניסיון קרבי, בסיס תעשייתי ופוטנציאל טכנולוגי.
על כך הוא סיפר בראיון לאנסטסיה פדור ב-YouTube, והדגיש כי פורמט שיתוף פעולה כזה כבר יש לו תקדימים היסטוריים וטכנולוגיים. במיוחד, ישראל מזה זמן רב ובאופן עקבי מממשת פרויקטים הגנתיים משותפים עם גרמניה — ורמת שיתוף הפעולה הזו, לדעת המומחה, ניתן וצריך להעלות לגבהים חדשים.
«במקום הפוליטיקאים הישראלים שלנו הייתי הולך עוד יותר רחוק, — הצהיר תמר. — הייתי אומר: בואו נפרמט מחדש את היחסים וניצור ברית משולשת — ישראל, אוקראינה וגרמניה. אין לנו צורך להמציא דבר. זה כבר קיים אצלנו. אנחנו יכולים לעזור לגרמניה לבנות מחדש את הצבא, על ידי שילוב הניסיון הקרבי הישראלי, התעשייה הגרמנית והטכנולוגיות הישראליות».
המחשבה המרכזית — סינרגיה. ישראל מביאה לברית את הניסיון של מלחמות אמיתיות במאה ה-21 ופתרונות הגנתיים מוכחים. גרמניה — את העוצמה התעשייתית ושרשראות הייצור. אוקראינה — צבא שעבר מלחמה כוללת נגד רוסיה ומבין את המלחמה המודרנית לא תיאורטית, אלא בפועל.
לפי הערכת תמר, ברית כזו תהפוך במהירות לכוח הצבאי הדומיננטי באירופה. ולא בעתיד הרחוק, אלא בעתיד הנראה לעין.
«ביצירת ברית משולשת כזו, אנחנו יכולים להפוך לכוח הדומיננטי באירופה. פוטין היה, עם זנב בין הרגליים, בורח», — הצהיר המומחה ללא ניסוחים דיפלומטיים.
בנפרד הוא השיב על ביקורת אפשרית בתוך ישראל — לאלה הסבורים שמלחמה אירופית היא “לא הבעיה שלנו”. תמר הזכיר את הקשרים הישירים והמתועדים של רוסיה עם אויבי ישראל.
לדבריו, הצבא הישראלי גילה כמות משמעותית של נשק רוסי מודרני במחסני “חיזבאללה” במהלך מבצעים בלבנון. בנוסף, חיל האוויר הישראלי השמיד כמות לא מבוטלת של נשק רוסי באיראן במהלך מלחמת השנים-עשר יום.
דווקא הקשר הזה, מדגיש המומחה, הופך את המלחמה נגד אוקראינה לשאלה של ביטחון ישראלי ישיר ולא גיאופוליטיקה מופשטת.
באמצע הדיון נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency מציינים: הרעיון של תמר משתלב במגמה רחבה יותר — ההבנה שהביטחון המודרני אינו מתחלק ל”אזורי” ו”זר”. נשק, טכנולוגיות ובריתות צבאיות כבר מזמן אינם מקומיים.
ההצעה לברית משולשת נותרת כרגע כהיפותזה מומחית. אך עצם העובדה של הדיון הציבורי שלה משקפת שינוי בחשיבה: מהתרחקות זהירה — לחיפוש צורות חדשות של שיתוף פעולה אסטרטגי.
בתנאים שבהם רוסיה מרחיבה בעקביות את אזור הדה-סטביליזציה ממזרח אירופה למזרח התיכון, רעיונות כאלה מפסיקים להיראות כפנטזיה. הם הופכים לחלק משיחה רצינית על עתיד הארכיטקטורה הביטחונית של אירופה וישראל.
