איראן מאיימת על אוקראינה במתקפות טילים “בגלל הסיוע לישראל”: מה באמת עומד מאחורי הצהרת טהראן

איראן לראשונה כל כך בגלוי הכניסה את אוקראינה לרטוריקה הצבאית הציבורית שלה על רקע המלחמה הנוכחית במזרח התיכון. ראש הוועדה לביטחון לאומי ומדיניות חוץ של הפרלמנט האיראני, אבראהים עזיזי, ב-14 במרץ 2024, הצהיר כי אוקראינה כביכול הפכה ל’מטרה חוקית’ עבור טהראן בגלל ‘תמיכה בישראל באמצעות מל”טים’ והפנה לסעיף 51 של אמנת האו”ם. הצהרה זו חשובה בפני עצמה: טהראן כבר לא מוגבלת לאיומים על ישראל, ארה”ב או שכנות ערביות, אלא מתחילה להרחיב את רשימת היריבים החיצוניים.

״בתמיכה במשטר הישראלי באמצעות מל”טים, אוקראינה הכושלת למעשה נקלעה למלחמה זו, ולפי סעיף 51 של אמנת האומות המאוחדות, הפכה את כל שטחה למטרה חוקית עבור איראן״, — כתב הוא ב-X.

אבל אם נוריד את מעטפת התעמולה האיראנית, התמונה נראית מדויקת ומעניינת יותר. במקורות פתוחים אין נתונים מאומתים שאוקראינה מספקת מל”טים רשמית לישראל. לעומת זאת, מאושר בפומבי דבר אחר: קייב כבר שלחה צוותי מומחים לקטאר, איחוד האמירויות וסעודיה כדי לעזור להם להדוף התקפות אוויריות איראניות.

כלומר, העצב האמיתי של הסיפור אינו בכך שאוקראינה מוכחת מספקת מל”טים לישראל, אלא בכך שהניסיון האוקראיני במאבק עם שאהד כבר הופך למערכת ידע, טכנולוגיות ופרקטיקה ניתנת לייצוא למזרח התיכון. עבור איראן זה מסוכן בפני עצמו. אוקראינה הייתה המדינה הראשונה שלמדה במשך שנים במצב של כמעט מלחמה יומיומית להפיל מל”טים איראניים באופן מסיבי, זול ומהיר. כעת ניסיון זה מתחילים לבקש אחרים. זו הסיבה שטהראן עצבנית.

מה בדיוק ידוע על עזרת אוקראינה למזרח התיכון

זלנסקי הצהיר בפומבי שאוקראינה שלחה למזרח התיכון שלושה צוותים מקצועיים של מומחים. לדבריו, שלוש המדינות הראשונות הן קטאר, איחוד האמירויות הערביות וסעודיה. זה אומר שמדינות המפרץ הפרסי מחפשות את הניסיון האוקראיני דווקא במאבק עם התקפות אוויריות איראניות.

בנפרד דווח גם על עזרה מצד ארה”ב. בתחילת מרץ זלנסקי אמר שאוקראינה קיבלה בקשה מוושינגטון לסיוע בהגנה מפני שאהד במזרח התיכון. גם דווח שאוקראינה שלחה מומחים ומיירטים להגנה על בסיסים אמריקאים בירדן. גם אם נשאיר בצד את המסלולים והכמויות הספציפיים, המסקנה הכללית כבר ברורה: המומחיות האוקראינית נגד מל”טים החלה לפעול לא רק בתיאטרון המלחמה האוקראיני.

זהו ההקשר האמיתי של הצהרת עזיזי. איראן מנסה להציג את העניין כאילו מדובר כבר בהצטרפות ישירה של אוקראינה למלחמה נגד הרפובליקה האסלאמית. אבל לפי העובדות הקיימות, קייב עוזרת להדוף איומי מל”טים איראניים באזור, ולא תוקפת את איראן בנשק. ההבדל בין שני הדברים הללו הוא עצום – פוליטית ומשפטית.

מדוע ההפניה של איראן לסעיף 51 של אמנת האו”ם נראית חלשה

סעיף 51 של אמנת האו”ם אכן קיים, והוא אכן מעגן את זכות המדינה להגנה עצמית אינדיבידואלית או קולקטיבית. אבל התנאי המרכזי שם מנוסח בצורה ברורה ביותר: זכות כזו מתעוררת אם התבצע התקפה מזוינת. בנוסף, יש לדווח על אמצעי ההגנה העצמית מיד למועצת הביטחון של האו”ם. בטקסט הסעיף אין נוסחה לפיה כל עזרה לאויב הופכת אוטומטית את המדינה המסייעת ל’מטרה חוקית’.

כאן הרטוריקה האיראנית מתחילה להתפורר. עזיזי משתמש במספר סעיף אמיתי, אבל מכניס לתוכו תוכן רחב בהרבה ממה שיש שם. הצהרה ברוח ‘כל שטח אוקראינה הפך למטרה חוקית’ – זו לא הפניה משפטית מדויקת לאמנת האו”ם, אלא איום פוליטי עטוף באריזה פסאודו-משפטית. במקביל, סעיף 2(4) של אמנת האו”ם דורש מהמדינות להימנע מאיום בכוח ושימוש בו נגד שלמות טריטוריאלית ועצמאות פוליטית של מדינות אחרות.

במילים אחרות, החדשות כאן כפולות. הראשונה: איראן אכן מאיימת. השנייה: הניסיון שלה להסביר את האיום הזה בסעיף 51 נראה חלש מאוד. קייב יכולה לעזור למדינות אחרות להילחם בשאהד, וזה עדיין לא הופך את אוקראינה למטרה חוקית מבחינת המשפט הבינלאומי.

מה אומרים המרחקים והטילים: היכן האיום אמיתי והיכן התקשורת כבר הגזימה

הגיאוגרפיה כאן חשובה לא פחות מהחוק. בקו ישר מטהראן לקייב – כ-2346 ק”מ. לשם השוואה, מטהראן לירושלים – כ-1560 ק”מ, ולתל אביב – כ-1591 ק”מ. כלומר, ברמת הבירות אוקראינה רחוקה יותר מישראל.

אם לוקחים לא את הבירות, אלא את המרחק הקצר ביותר בין השטחים, הפער כבר קטן יותר. המרחק הקצר ביותר בין איראן לישראל מוערך בכ-893 ק”מ. לזוג איראן-אוקראינה יש, למשל, מרחקים של כ-1741 ק”מ ללוהנסק וכ-1983 ק”מ לחרסון. זה חשוב, כי במובן אסטרטגי אוקראינה לא נמצאת מחוץ לטווח הטילים המחשיב של איראן, אבל גם הטענה ש’כל נקודה באוקראינה’ כבר מכוסה בוודאות ב-2000 ק”מ סטנדרטיים – רחבה מדי.

לפי הערכות פרופיל פתוחות, הסג’יל האיראני שייך למערכות עם טווח של כ-2000 ק”מ, והחורמשהר – לקבוצת טילים עם טווח של 2000 ק”מ, כאשר לאחת הגרסאות המאוחרות יותר יש פוטנציאל של עד 3000 ק”מ. זה משנה את הערכת האיום. בטווח של כ-2000 ק”מ, ריאליסטי יותר לדבר על סיכון לחלק מהמזרח והדרום של אוקראינה, ולא לכל המדינה. אבל אם לוקחים בחשבון גרסאות חורמשהר ארוכות טווח יותר, התמונה הופכת לכבדה יותר.

זו הסיבה שהטענה של כמה מדיה שטילי ‘חורמשהר’ ו’סג’יל’ עם טווח של 2000 ק”מ יכולים לפגוע בכל נקודה באוקראינה, זקוקה להבהרה. בצורה כזו זה רחב מדי. קייב במרחק של כ-2346 ק”מ יוצאת מעבר לסף 2000 ק”מ הרגיל, כמו גם חלק מהאזורים הצפוניים והמרכזיים של המדינה. אבל המזרח וחלק מהדרום של אוקראינה אכן נכנסים לאזור מסוכן כבר בטווח כזה. ואם מדובר בגרסה ארוכת טווח יותר של חורמשהר, התמונה לכל אוקראינה הופכת להרבה יותר מדאיגה.

זהו המסקנה החשובה. האיום האיראני לא נראה כבלון ריק. זה לא בהכרח אומר שמחר יגיע מכה על קייב, אבל גם לא ניתן להתעלם ממנו כמשהו לא מציאותי לחלוטין. לטהראן יש מערכות שבתרחישים מסוימים הופכות חלק מהשטח האוקראיני לנגיש, ובגרסאות ארוכות טווח יותר אף מרחיבות את קו האיום הזה.

לישראל הסיפור הזה חשוב גם כן. כי האיום על אוקראינה במקרה זה – זה לא רק התקפה על קייב. זה גם אזהרה לכל מי שרוצה לשלב את הניסיון האוקראיני נגד מל”טים בהגנת האזור. על כך מדברים כעת יותר ויותר גם בסדר היום הישראלי וגם באוקראיני, ו-נאנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency בהקשר זה מתעדים שינוי חשוב: אוקראינה מפסיקה להיות רק קורבן של מלחמת המל”טים האיראנית-רוסית והופכת בהדרגה לאחד ממקורות הפתרונות המעשיים למזרח התיכון.

איראן מראה: היא תופסת את אוקראינה כבר לא רק כקורבן של השימוש הרוסי בשאהד, אלא כמקור לפתרונות מסוכנים עבורה. וזה, אולי, המשמעות העיקרית של כל הסיפור.