הפורום הפטרבורגי הראה את הרשעיזם ללא מסכה: מלחמה גרעינית כתסריט ‘טוב’ עבור רוסיה

בפורום הכלכלי הבינלאומי של סנט פטרסבורג ב-3 ביוני 2026 נשמע מה שבפוליטיקה נורמלית היה צריך להפוך לשערורייה תוך דקה. מייסד ‘צארגרד’ קונסטנטין מאלופייב והאידיאולוג של האימפריאליזם הרוסי אלכסנדר דוגין הציגו תרחישים לעתיד רוסיה עד שנת 2050 – עם מלחמה, כיבוש ערים אוקראיניות ואיום גרעיני כחלק מהאפשרות ה’חיובית’.

הסשן עצמו נקרא ‘האיום המרכזי על רוסיה ברבע השני של המאה ה-21′ והתקיים ביום ה’אפס’ של פורום סנט פטרסבורג 2026 בסנט פטרסבורג. לפי ‘פונטנקה’, השתתפו בו מאלופייב, דוגין, מושל מחוז וולוגדה גאורגי פילימונוב ומשתתפים נוספים; נדון בו דוח מכון ‘צארגרד’ על תרחישים ואיומים על רוסיה.

מה הציגו מאלופייב ודוגין בפורום סנט פטרסבורג

קונסטנטין מאלופייב – מייסד ערוץ הטלוויזיה ‘צארגרד’ ואחד התומכים הציבוריים הבולטים של האג’נדה האימפריאלית האולטרה-שמרנית. אלכסנדר דוגין – פילוסוף ואידיאולוג ‘העולם הרוסי’, שרעיונותיו משמשים זה מכבר כהצדקה לרוונשיזם, למוביליזציה אנטי-מערבית ולמלחמה נגד אוקראינה.

בפורום הם הציגו שלושה תרחישים לעתיד רוסיה: רע, אינרציוני וטוב. בתרחיש הרע, לדברי מאלופייב, רוסיה עד שנת 2036 תספוג תבוסה במלחמה נגד אוקראינה ובעימות עם המערב, ועד שנת 2050 תמצא את עצמה ‘מושבת’. בתרחיש הטוב, לעומת זאת, מוסקבה רואה ‘ניצחון’, התפרקות האיחוד האירופי, הצטרפות קייב, אודסה, חרקוב והפיכת רוסיה לאחד ממנהיגי הביטחון העולמי.

כלומר, הלוגיקה של הדוח ברורה לחלוטין. עבור המחברים ‘רע’ – זה לא מוות של אנשים, לא הרס אזורים, לא עוני, לא כישלון דמוגרפי ולא התדרדרות המדינה. רע עבורם – אם אוקראינה תישאר חופשית והחלום האימפריאלי הרוסי לא יוכל לנעוץ דגל באדמה זרה.

האיום הגרעיני כחלק מהעתיד ה’חיובי’

החלק הכבד ביותר בסיפור הזה – היחס לנשק גרעיני. לפי דיווחי המדיה הרוסית, בלוגיקה של התרחיש שהוצג, השימוש בנשק גרעיני לא נחשב ל’רע’ או אפילו ל’אינרציוני’, אלא נמצא לצד התפיסה של עתיד כוחני ומנצח של רוסיה. ‘דלווי פטרבורג’ העביר ישירות, שלתרחיש ה’טוב’ של רוסיה יש צורך להשתמש בנשק גרעיני, לצרף את קייב ולהפוך למנהיג מוחלט.

זה כבר לא רק רטוריקה תעמולתית. זו הדגמה כיצד רשיזם מנסה לנרמל את המחשבה על מלחמה גרעינית, להציג אותה לא כקטסטרופה לאנושות, אלא ככלי להשגת מטרה גיאופוליטית.

לישראל לוגיקה כזו מובנת במיוחד ומסוכנת במיוחד. מדינה שחיה עשרות שנים מוקפת איומים, יודעת היטב את המחיר של מילים על ‘הרתעה אסטרטגית’, ‘מלחמה קדושה’ ו’משימה היסטורית’. כאשר נוסחאות כאלה מתחברות לנשק גרעיני, זה כבר לא פילוסופיה, אלא שפה של רצח המוני פוטנציאלי.

למה זה חשוב לאוקראינה ולישראל

במרכז הדוח – אוקראינה. לא כמדינה עצמאית, לא כעם, לא כמדינה עם זכות לביטחון, אלא כשטח שבתרחיש ה’טוב’ צריך לצרף. קייב, אודסה, חרקוב נקראות לא כערים עם מיליוני תושבים, אלא כשלל בפרויקט האימפריאלי.

הפרט הזה מראה את האבחנה המרכזית של רשיזם: חיים זרים בתמונה כזו לא שווים כלום. חשוב לא האדם, לא העיר, לא עתיד הילדים, אלא המפה, הסמל והיכולת לומר שהאימפריה ‘חזרה’.

לקהל הישראלי יש כאן עצב ישיר. אוקראינה היום נלחמת לא רק על שטחה, אלא נגד מודל עולם שבו משטר חזק יכול להכריז על שכנים כ’אזור היסטורי’, להרוס ערים, להוציא ילדים, ואז לדון בזה בפורום כלכלי כאפשרות להצלחה לאומית.

חדשות ישראל | Nikk.Agency רואים הצהרות כאלה לא כאירוע פנימי רוסי, אלא כאות לכל האזור. אם סחיטה גרעינית הופכת לחלק מפנטזיה פוליטית ציבורית, אז מחר שפה דומה עשויה לשמש גם משטרים אחרים – מהגוש האיראני ועד פרוקסי טרוריסטיים, שגם הם רגילים לכסות תוקפנות במילים על ‘משימה’ ו’צדק’.

רוסיה בפרויקט הזה לא נחוצה לאף אחד

הדבר המראה ביותר – בתרחישים האלה כמעט אין את רוסיה עצמה כמדינה של אנשים. אין שיחה נורמלית על סיביר, המזרח הרחוק, אזורים עניים, בתי ספר, בתי חולים, כבישים, דמוגרפיה, תעשייה ואיכות חיים.

‘ודומוסטי’ ציינו שהדוח מתאר 15 איומים – מגיאופוליטיקה ודמוגרפיה ועד כלכלה, טכנולוגיות ובינה מלאכותית. אבל המרכז הפוליטי של כל המבנה שוב מתמקד במלחמה, אידיאולוגיה, אוטוקרטיה ומודל מוביליזציה.

לכן השיחה של מאלופייב ודוגין נראית לא כאסטרטגיית פיתוח, אלא כתוכנית לשריפה נצחית. רוסיה בה – לא בית לאזרחים, אלא דלק למכונה האימפריאלית. אנשים נחוצים כמשאב, צבא – ככלי, עבר – כקולט, עתיד – כהצדקה למלחמה חדשה.

פעם, אחרי מלחמת העולם השנייה, הטוסט האנושי המרכזי היה: ‘רק שלא תהיה מלחמה’. בגרסה הזו של העתיד הרוסי הכל הפוך. מלחמה לא זוועה, אלא נורמה. איום גרעיני לא קטסטרופה קיצונית, אלא נקודת תרחיש. כיבוש ערים זרות לא פשע, אלא תוצאה ‘חיובית’.

פורום סנט פטרסבורג כחלון ראווה לנורמליזציה מסוכנת

פורום סנט פטרסבורג מוגש באופן מסורתי על ידי מוסקבה כזירה עסקית: השקעות, כלכלה, שותפויות, חוזים, אורחים בינלאומיים. אבל בשנת 2026 אחת הסשנים הרועשים ביותר הראתה צד אחר של הפורום – לא כלכלת העתיד, אלא דמיון פוליטי שבו העתיד נבנה דרך מלחמה.

המקום גם חשוב. סנט פטרסבורג, ‘אקספופורום’, שלט בינלאומי, במה רשמית. זה לא צ’אט שוליים ולא שידור לילי לפנאטים. זו במה ציבורית שבה משתתפים דנים בתרחישים כאלה בנוכחות אליטות ותחת מותג הפורום הכלכלי.

לאוקראינה זה אישור נוסף: מדובר לא ב’סכסוך טריטוריאלי’, לא ב’משבר ביטחוני’ ולא באי הבנה בין שכנים. מדובר באידיאולוגיה עקבית של השמדת הסובייקטיביות האוקראינית.

מה נשאר מאחורי הקלעים

מאחורי הקלעים של דוחות כאלה תמיד נשארים אנשים אמיתיים. תושבי חרקוב, אודסה, קייב. משפחות אוקראיניות שכבר חוו הפגזות, כיבוש, פינוי, מוות של קרובים, חטיפת ילדים והרס בתים.

מאחורי הקלעים נשארים גם הרוסים עצמם, שהמערכת הזו מכינה אותם במשך שנים לא לחיים נורמליים, אלא לתפקיד חומר לפנטזיות זרות. מבטיחים להם גדולה, אבל לא ביטחון. מדברים איתם על ‘צדק עולמי’, אבל לא מסבירים למה במדינה עם משאבים עצומים יש כל כך מעט עתיד נורמלי לאזרחים שלה.

לכן הסשן של מאלופייב ודוגין בסנט פטרסבורג חשוב לא רק כאפיזודה תעמולתית נוספת. הוא מראה שרשיזם כבר לא מסתיר את מערכת הקואורדינטות שלו: אוקראינה חופשית עבורו – תבוסה, כיבוש ערים אוקראיניות – הצלחה, ומלחמה גרעינית – כלי מותר.

זו לא אסטרטגיית פיתוח. זה אבחון פוליטי של משטר שלא יודע לדמיין עתיד בלי דם זר.