טילים אוקראינים וישראלים כתחליף לטומהוק: גרמניה מחפשת פתרון חדש בתגובה לאיום מרוסיה

גרמניה ניצבת בפני שאלה, שלפני כמה שנים הייתה נשמעת כמעט בלתי אפשרית: כיצד לרסן את רוסיה אם טומהוק האמריקאיים לא יגיעו?

ברלין כבר לא רוצה להמתין רק להחלטות וושינגטון. לאחר שממשל דונלד טראמפ ויתר על תוכניות לפרוס בגרמניה יחידה עם טילים ארוכי טווח מסוג טומהוק, משרד ההגנה הגרמני החל לפנות לכיוון ספקים אחרים. ביניהם – פיתוחים אוקראיניים וישראליים. כך דיווח Politico ב-19 ביוני 2026.

במבט ראשון זו פשוט ידיעה מתחום החימוש.

אבל למעשה מדובר בשינוי עמוק יותר. גרמניה, הכלכלה הגדולה ביותר באירופה, מחפשת לא חלון ראווה יפה, אלא כלי אמיתי למכה ארוכת טווח. כזה שניתן לייצר מהר יותר, לקנות בזול יותר ולהעמיד בכוננות קרבית מוקדם יותר מאשר יסתיימו הפרויקטים האירופיים הגדולים של שנות ה-2030.

וכאן, באופן בלתי צפוי, נמצאות שתי מדינות המוכרות היטב לקהל הישראלי: אוקראינה וישראל.

מדוע גרמניה כבר לא יכולה להמתין לטומהוק

טומהוק זה לא סתם טיל. עבור מדינות רבות בנאט”ו זהו סמל לכוח ארוך הטווח האמריקאי.

אבל סמלים לא תמיד פותרים בעיות מעשיות.

Politico כותב כי הדחיפות בחיפוש הגרמני גברה לאחר החלטת דונלד טראמפ לא לפרוס בגרמניה יחידה המצוידת בטומהוק ארוכי טווח. ניסיונות ברלין לרכוש את הטילים הללו בעצמה גם הם נותרו בלתי ברורים. על רקע זה, משרד ההגנה הגרמני החל לבחון אפשרויות שיכולות לסגור מהר יותר את הפער במערכת הריסון של רוסיה.

עבור גרמניה זהו מסקנה כואבת אך הגיונית.

הביטחון האירופי כבר לא יכול להיבנות רק על ציפייה להחלטה אמריקאית. וושינגטון נשארת בעלת הברית העיקרית, אבל ברלין כעת נאלצת לחשוב כמו מדינות שחיות ליד האיום: מה יקרה אם הנשק הנדרש לא יינתן בזמן?

שאלה זו מוכרת לאוקראינה מזה זמן רב.

כעת היא הופכת לשאלה גרמנית.

העקבות האוקראיני: Flamingo ו-BARS

העניין העיקרי של גרמניה בכיוון האוקראיני קשור לטיל FP-5 Flamingo של חברת Fire Point.

לפי נתוני Politico, ה-Flamingo מסוגל לעבור כ-3000 קילומטרים, לשאת ראש קרב במשקל של כטון אחד וכבר שימש להכות מטרות בתוך רוסיה. מודגש במיוחד המחיר: כ-500 אלף דולר ליחידה. זה בערך פי חמישה זול יותר מטומהוק.

למלחמת התשה זה לא פרט טכני, אלא הבדל אסטרטגי.

דבר אחד הוא להחזיק מלאי מוגבל של טילים יקרים מאוד. דבר אחר הוא לבנות מערכת שבה ניתן לייצר, לצבור ולהשתמש בטילים באופן מסיבי, לגרום למערכת ההגנה האווירית הרוסית לבזבז משאבים, לטעות ולחשוף נקודות תורפה.

זו הסיבה שה-Flamingo האוקראיני עניין את גרמניה לא כאקזוטיקה מהחזית, אלא כאלמנט אפשרי של הריסון האירופי.

הפיתוח האוקראיני השני שמופיע במסמכים התכנוניים הגרמניים הוא BARS. מתארים אותו כהיבריד של טיל ומזל”ט לטווח בינוני. היצרן לא נקרא. לפי נתוני Politico, מערכת זו גם שימשה בהתקפות האחרונות על רוסיה.

כאן חשוב לא להפריז.

גרמניה עדיין לא הכריזה על רכישת Flamingo או BARS. אין חוזה. מדובר בבחינת אפשרויות ובקשות לחברות. אבל עצם העובדה שטילים אוקראיניים נכנסו להקשר ההגנתי הגרמני כבר אומרת הרבה על התפקיד החדש של אוקראינה.

עד לא מזמן קייב ביקשה נשק ארוך טווח מהשותפים.

כעת פיתוחים אוקראיניים נבחנים כתגובה אפשרית לצרכים של אירופה עצמה.

Diehl Defence וייצור אפשרי של Flamingo בגרמניה

קו נפרד של הסיפור הזה הוא המשא ומתן של Diehl Defence הגרמנית עם Fire Point האוקראינית.

Financial Times דיווח ב-11 ביוני 2026 ש-Diehl Defence מעוניינת בשיתוף פעולה עם Fire Point ובייצור פוטנציאלי של טילי Flamingo האוקראיניים בשטח גרמניה. מדובר לא בהסכם מוכן, אלא במשא ומתן ושיתוף פעולה תעשייתי אפשרי.

זהו רגע חשוב.

אם הטיל האוקראיני לא רק ישמש, אלא גם ייוצר בגרמניה, אוקראינה תקבל מעמד שונה לחלוטין במערכת ההגנה האירופית. לא רק מקבלת סיוע. לא רק חזית שצריך לתמוך בה. אלא שותפה, שהפתרונות שלה יכולים להיכנס לבסיס התעשייתי של אירופה.

עבור ברלין זה גם נוח. ייצור בגרמניה פירושו שליטה, לוגיסטיקה, מקומות עבודה ופחות תלות באספקה חיצונית ברגע של משבר.

הכיוון הישראלי: Covenant ו-Anthem

החלק הישראלי של הסיפור הזה קשור לחברת Covenant ולמערכת שלה Anthem.

Politico מתאר את Covenant כחברה הקשורה לארה”ב ולישראל. היא נוסדה ב-2024, ובין המשקיעים שלה נמנים מבנים הון סיכון אמריקאיים, כולל Founders Fund ו-Andreessen Horowitz. גרמניה, לפי נתוני העיתון, גם שלחה לה בקשה במסגרת חיפוש פתרונות ארוכי טווח.

עבור ישראל זו לא פרט מקרי.

גרמניה כבר מזמן מסתכלת על טכנולוגיות ישראליות כחלק מהארכיטקטורה ההגנתית שלה. הדוגמה המפורסמת ביותר היא מערכת ההגנה מפני טילים Arrow 3, שגרמניה בחרה לחיזוק ההגנה שלה מפני איומים בליסטיים.

כעת השיחה יכולה לצאת מגבולות ההגנה.

אם Anthem אכן תיבחן על ידי ברלין כאלמנט של הריסון ארוך הטווח, זה מראה: ישראל מעניינת את אירופה לא רק כמדינה של מערכות הגנה מפני טילים, אלא גם כמקור לפתרונות למציאות חדשה, שבה האיום יכול להגיע למרחק של מאות ואלפי קילומטרים.

לפי נתוני Politico, ניסוי Anthem בישראל היה צפוי בשבוע השלישי של יוני 2026, ונציגים גרמנים הוזמנו לצפות בניסוי.

זה כבר לא סתם מצגת.

זהו אות לשוק.

מה גרמניה רוצה לקבל באמת

גרמניה לא צריכה טיל “קסום” אחד.

היא צריכה מערכת.

במסמכים הגרמניים שעליהם מסתמך Politico, מתוארים מספר כיוונים. ביניהם – מערכת קרקעית אמריקאית Typhon, המסוגלת לשגר טומהוק; אפשרות מהירה יותר עם טילים זולים עד 2027; וכן פרויקטים אירופיים ארוכי טווח עם בריטניה, כולל טיל שיוט טכנולוגי גבוה עד 2032 ומטוס גלישה היפרסוני עד 2035.

כלומר, ברלין חושבת בשלושה אופקים.

מהר – לסגור את החור.

בטווח הבינוני – ליצור מלאי.

בטווח הארוך – לבנות אוטונומיה אירופית.

בדיוק באופק הראשון והשני נכנסות אוקראינה וישראל. לא בגלל שגרמניה פתאום עושה מחווה פוליטית יפה. אלא בגלל שהמלחמה האוקראינית ובית הספר ההגנתי הישראלי נתנו לעולם את מה שכעת מוערך במיוחד: טכנולוגיות מעשיות מול איום אמיתי.

מדוע זה חשוב לקהל הישראלי

עבור קוראי נאנובוסטי – חדשות ישראל, הסיפור הזה חשוב לא רק בגלל המילה “ישראל” ברשימת הספקים.

כאן רואים איך משתנה מפת הביטחון.

אוקראינה, הנלחמת נגד רוסיה מאז 24 בפברואר 2022, הפכה למעבדה של מלחמה מודרנית. רחפנים, טילים, תקשורת, מודיעין, מכות בעורף, ייצור המוני של אמצעי פגיעה זולים – כל זה כבר לא תיאוריה. זו פרקטיקה יומיומית.

ישראל בנתה במשך עשורים אקוסיסטמה הגנתית משלה בתנאי איום מתמיד. לכן אין זה מפתיע שהצבא הגרמני מסתכל גם לכיוון הזה.

אבל כעת שני הקווים הללו מתכנסים במשימה אירופית אחת: איך לרסן את רוסיה אם הערבויות הישנות כבר לא נראות אוטומטיות כל כך?

מה זה אומר עבור אוקראינה

עבור אוקראינה, העניין של גרמניה ב-Flamingo ו-BARS הוא לא רק חדשות צבאיות.

זו שאלה של משקל פוליטי.

אם טילים אוקראיניים יתחילו להיחשב כחלק מהארסנל האירופי, משתנה התפיסה של אוקראינה עצמה. היא מפסיקה להיות רק מדינה שמקבלת עזרה כדי לשרוד. היא הופכת למדינה שיכולה לתת לאירופה כלים לביטחון.

זה חשוב במיוחד על רקע הוויכוחים הארוכים על הסיוע המערבי, ההגבלות על מכות בשטח רוסיה והניסיונות המתמשכים של מוסקבה לשכנע את המערב שהסיוע לאוקראינה מסוכן מדי.

העניין הגרמני בפיתוחים ארוכי הטווח האוקראיניים מראה את ההפך: דווקא הניסיון האוקראיני יכול להפוך לחלק מהתשובה האירופית לאיום הרוסי.

מה זה אומר עבור ישראל

עבור ישראל, הסיפור הזה גם לא משני.

אם Covenant הישראלית-אמריקאית אכן תוכל להיכנס לתוכנית הגרמנית, זה יחזק את מעמדה של ישראל כשחקן טכנולוגי באירופה. ולא רק בתחום ההגנה מפני טילים, אלא גם בתחום הריסון ארוך הטווח.

באזור שבו ישראל עצמה מתמודדת עם איומים טילים, פרוקסי איראניים והצורך להתאים במהירות את הנשק למציאות, ניסיון כזה הופך ליתרון ייצוא.

עבור גרמניה זו פרגמטיקה.

עבור ישראל – עוד אישור לכך שהטכנולוגיות ההגנתיות שלה נשארות מבוקשות הרבה מעבר למזרח התיכון.

מסקנות

הסיפור עם Flamingo, BARS ו-Anthem הוא לא חדשות על כך שגרמניה כבר קנתה טילים אוקראיניים או ישראליים.

לא קנתה.

בינתיים ברלין בוחנת אפשרויות, שולחת בקשות, מסתכלת על ניסויים, מעריכה מחיר, טווח, ייצור ומועדים. אבל דווקא השלב הזה הוא החשוב כעת.

כי הוא מראה על שינוי כיוון.

גרמניה כבר לא רוצה להיות מדינה שמחכה עד שארה”ב תחליט מה אפשר לספק לה. אירופה מחפשת עומק מכה משלה. אוקראינה ממקבלת סיוע הופכת לספקית פתרונות אפשרית. ישראל שוב נמצאת ברשימת המדינות שהטכנולוגיות שלהן מעניינות את מערכת הביטחון האירופית.

ועבור רוסיה זהו אות לא נעים.

אם בעבר מוסקבה יכלה לצפות שאירופה תתווכח זמן רב, תאשר לאט ותמתין למטריה האמריקאית, כעת המצב משתנה. גרמניה מסתכלת על נשק זול, ארוך טווח וניתן לייצור מהיר.

ומסתכלת לשם, היכן שכבר יודעים את מחיר ההשהיה – לאוקראינה ולישראל.