ארה”ב ואיראן יוצרים “מנגנון” לגבי לבנון ללא ישראל: מה קרה בשווייץ

אחד התוצאות המדאיגות ביותר של המשא ומתן בין ארה”ב לאיראן בשווייץ התברר כקשור לא רק לתוכנית הגרעין של טהראן ולא רק לסנקציות. במרכז תשומת הלב נמצא באופן בלתי צפוי לבנון – ליתר דיוק, החזית הצפונית של ישראל, המלחמה עם “חיזבאללה” והניסיון ליצור מנגנון בינלאומי חדש לפיקוח על הפסקת הלחימה.

אבל במבנה הזה יש שאלה מרכזית: איפה ישראל?

הסשן הראשון של המשא ומתן ברמה גבוהה במסגרת Islamabad Memorandum of Understanding הסתיים ב-Bürgenstock, שווייץ, באתר נופש מעל אגם לוצרן. הצהרה משותפת רשמית של קטר ופקיסטן פורסמה ב-לוצרן ב-22 ביוני 2026. בה נאמר כי בפגישות השתתפו נציגים של ארה”ב, איראן, וכן שתי מדינות מתווכות – קטר ו-פקיסטן.

הפסגה החלה יום קודם לכן, 21 ביוני 2026. סוכנות קטר QNA דיווחה כי דוחה פועלת כמתווכת, והפגישה הראשונה של הוועדה ברמה גבוהה הייתה אמורה לאסוף נציגים מארה”ב, איראן, קטר ופקיסטן לקידום הסכם רחב יותר.

מה הוחלט בלוצרן

לפי הגרסה הרשמית, המשא ומתן התקיים באווירה “חיובית ובונה”. הצדדים הסכימו ליצור מנגנון להמשך המשא ומתן הטכני, וכן High Level Committee – ועדה ברמה גבוהה, שאמורה לפקח פוליטית על התיווך העתידי.

קבוצות עבודה אמורות לעסוק בכמה תחומים: תוכנית הגרעין של איראן, סנקציות, פיקוח, מנגנון ליישוב סכסוכים ונושאים אחרים הקשורים לביצוע המזכר. הוכרזה בנפרד מפת דרכים להסכם סופי בתוך 60 ימים.

נקודה חשובה נוספת – יצירת קו תקשורת במצר הורמוז. מטרתה – למנוע תקריות ואי הבנות, כדי להבטיח מעבר בטוח של ספינות מסחריות דרך אחד הנתיבים המרכזיים של האנרגיה העולמית.

אבל עבור ישראל הנקודה החשובה ביותר הייתה אחרת: הצדדים הסכימו על יצירת de-confliction cell – תא תיאום עבור לבנון. בהצהרה הרשמית נאמר כי היא נוצרת בין הצדדים, הרפובליקה הלבנונית ובסיוע המתווכים, כדי להבטיח את קיום הפסקת הלחימה בלבנון. המשא ומתן הטכני אמור להימשך ב-Bürgenstock עד סוף השבוע.

כאן מתעוררת בעיה פוליטית.

מי היה ליד שולחן המשא ומתן

הצד האמריקאי במשא ומתן יוצג על ידי סגן הנשיא JD Vance, שליח מיוחד Steve Witkoff ו-Jared Kushner. הצד האיראני יוצג על ידי יו”ר הפרלמנט Mohammad Bagher Qalibaf ושר החוץ Abbas Araghchi. מצד המתווכים הופיעו בחומרים ציבוריים ראש ממשלת פקיסטן Shehbaz Sharif וראש ממשלת קטר Sheikh Mohammed bin Abdulrahman bin Jassim Al Thani.

פורמלית זה נראה כמו משא ומתן בין ארה”ב לאיראן בתיווך קטר ופקיסטן. לבנון מופיעה כמשתתפת נפרדת במנגנון להפסקת הלחימה.

אבל ישראל לא מוזכרת בנוסחה הזו.

וזה לא פרט טכני. אם מדובר בלבנון, מדובר בהכרח ב”חיזבאללה”, בהשפעה האיראנית, בגבול הצפוני של ישראל, בטילים, ברחפנים, בתושבים המפונים מהגליל ובביטחון עשרות יישובים ישראליים.

НАновости — חדשות ישראל שמים דגש דווקא על הנקודה הזו: מנגנון שאמור לעסוק בהפסקת הלחימה בלבנון עשוי להיווצר ללא הכללה ישירה של ישראל במבנה הרשמי.

למה היעדרות ישראל חשובה

בשפה דיפלומטית זה יכול להיקרא תא תיאום. בפועל עבור ישראל השאלה הרבה יותר קשה: מי יחליט מה נחשב להפרת הפסקת האש? מי יתעד את פעולות “חיזבאללה”? מי יגיב אם שוב יגיעו רחפנים, טילים או פגזים נגד טנקים משטח לבנון?

אם במנגנון יש את איראן, לבנון, ארה”ב, קטר ופקיסטן, אבל אין את ישראל, קיים סיכון שההחלטות על החזית הצפונית לא יפותחו יחד עם ישראל, אלא יוכתבו לה מלמעלה.

עבור איראן זו תוכנית נוחה. טהראן מקבלת אפשרות להשפיע על כל תהליך המשא ומתן דרך הכיוון הלבנוני. מספיק הסלמה חדשה בחזית, הצהרה של “חיזבאללה”, תקיפה על ישראל או האשמת ישראל בהפרת הפסקת האש – והמשא ומתן על תוכנית הגרעין, הסנקציות והדאסקלאציה האזורית עשויים שוב להיות בסכנה.

זה לא “זכות וטו” משפטית. אבל זה מנוף לחץ בפועל.

איראן יכולה לא רק לדון בתוכנית הגרעין. היא יכולה במקביל להחזיק בידיה את הקלף הלבנוני. לכן יצירת מנגנון עבור לבנון ללא אזכור ישיר של ישראל נראית לא כנקודה משנית, אלא כאחד התוצאות המרכזיות של הפסגה.

לבנון הופכת לכלי לחץ

לפי AP, המתווכים קטר ופקיסטן הצהירו על “התקדמות מעודדת”, וארה”ב ואיראן הסכימו ליצור תא תיאום עבור לבנון. באותו דיווח נאמר כי המשא ומתן לווה במתח עקב הצהרות נשיא ארה”ב דונלד טראמפ, ובין הנושאים שנדונו היו מצר הורמוז והפסקת האש בדרום לבנון.

Axios גם כתב שהמשא ומתן בפסגת אגם לוצרן היה כמעט רציף, ואחד הנושאים היה מנגנוני הדאסקלאציה בלבנון וקיום הפסקת האש על רקע עימותים בין “חיזבאללה” לכוחות ישראליים בדרום המדינה.

כלומר, לבנון כבר לא רק חזית נפרדת. היא הופכת לחלק מעסקה גדולה בין וושינגטון לטהראן.

עבור ישראל זה מסוכן במיוחד כי “חיזבאללה” אינה שחקן לבנוני עצמאי במלוא מובן המילה. זו מבנה חמוש, קשור קשר הדוק לאיראן, משולב באסטרטגיה האזורית של טהראן ומשמש ככלי לחץ על ישראל.

אם תהליך המשא ומתן תלוי ב”שקט” בלבנון, אז איראן מקבלת אפשרות לנהל את השקט הזה. היום – להוריד את האש. מחר – להעלות את המתח. מחרתיים – להאשים את ישראל בהפרת ההסכמות.

כך החזית הצפונית של ישראל הופכת למנוף למשא ומתן על סנקציות, אורניום, נכסים מוקפאים והשפעה אזורית.

למה זה נוגע לישראלים ישירות

עבור תושבי ישראל הסיפור הזה אינו דיפלומטיה רחוקה. מדובר לא בפגישה פרוטוקולית במלון שווייצרי יפה, אלא בשאלת הביטחון של צפון המדינה.

אם המנגנון הבינלאומי עבור לבנון ייבנה ללא ישראל, זה עשוי ליצור כמה בעיות.

ראשית, ישראל מסתכנת להימצא במצב של מדינה שצריכה להתחשב בהחלטות שהתקבלו ללא השתתפותה הישירה.

שנית, “חיזבאללה” ואיראן יכולים להשתמש בכל הסלמה כאמצעי לחץ לא רק על ישראל, אלא גם על ארה”ב.

שלישית, הרפובליקה הלבנונית בתוכניות כאלה נראית לעיתים קרובות כמשתתפת מדינתית, אף שבשטח חלק ניכר מהמרחב הכוחני נשלט דווקא על ידי “חיזבאללה”.

ולבסוף, עולה השאלה המרכזית: האם הפסקת הלחימה יכולה להיות יציבה אם אחד המשתתפים המרכזיים בסכסוך לא מוזכר במנגנון כצד שענייניו וביטחונו צריכים להילקח בחשבון ישירות?

התשובה ברורה: מבנה כזה עשוי להיות נוח למתווכים, אבל הוא לא בהכרח יהיה בטוח עבור ישראל.

מה צריך להדאיג את ישראל

הצהרות רשמיות של קטר ופקיסטן מדברות על התקדמות דיפלומטית, ועדות, קבוצות עבודה, מפת דרכים ומשא ומתן טכני. כל זה נשמע כמו שפת הייצוב הבינלאומית.

אבל מאחורי השפה הזו מסתתרת עובדה פשוטה: החזית הלבנונית הופכת לחלק מעסקה בין ארה”ב לאיראן.

ואם ישראל לא מוזכרת בנוסחה הזו בגלוי, אז לירושלים צריכה להיות עמדה משלה: שום הסכמות על לבנון לא יכולות להחליף את זכותה של ישראל להגן על אזרחיה.

НАновости — חדשות ישראל סבורים שהשאלה המרכזית לאחר הפסגה בלוצרן אינה: “האם ארה”ב ואיראן הסכימו?”

השאלה המרכזית היא אחרת: האם לא נוצר מנגנון חדש שבו שוב דנים בביטחון ישראל ללא ישראל עצמה?

קבוצות עבודה טכניות, ועדות ברמה גבוהה ומפות דרכים דיפלומטיות עשויות להיראות מרשימות. אבל במזרח התיכון כל זה יכול לקרוס בגלל רחפן אחד, טיל אחד, פקודה אחת מטהראן או החלטה אחת של “חיזבאללה” לבדוק שוב את חוסן הצפון של ישראל.

לכן יש לקרוא את תוצאת השלב הראשון של המשא ומתן בשווייץ לא רק כחדשות דיפלומטיות. יש לקרוא אותה כאזהרה.

אם לבנון הופכת לחלק מעסקה אמריקאית-איראנית, ישראל צריכה להבהיר: ביטחון הצפון לא יכול להיות נושא למשא ומתן בין וושינגטון, טהראן, דוחה, איסלאמאבאד וביירות ללא התחשבות ישירה באינטרסים הישראליים.

אחרת, במקום הפסקת מלחמה עשויה להופיע מבנה דיפלומטי חדש שבו איראן מקבלת לא שלום, אלא עוד מנוף לניהול משבר.