“ירושלים” על פרוט: בצ’רנוביץ נפתח גשר תרבותי בין ישראל לאוקראינה

בצ’רנוביץ נפתח פרויקט תרבותי בינלאומי «ירושלים — צ’רנוביץ. מא’ עד ת’» — החלק השלישי של מחזור התערוכות «דיאלוג בין ירושלים לערי אוקראינה. מא’ עד ת’». הפתיחה התקיימה ב-23 ביוני 2026 במוזיאון הספרותי-זיכרוני של יורי פדקוביץ’ בצ’רנוביץ, והתערוכה עצמה, לפי נתוני המדיה המקומית, תהיה זמינה למבקרים עד 23 ביולי 2026.

הפרויקט הזה אינו רק על שתי ערים במפה. הוא על זיכרון, ארכיטקטורה, היסטוריה יהודית, קשרים אוקראיניים-ישראלים ועל איך התרבות ממשיכה לדבר כאשר הפוליטיקה, המלחמה והכאב לעיתים קרובות נשמעים חזק יותר.

ירושלים בדיאלוג הזה מופיעה כעיר של תפילה, אבן, אור והיסטוריה רבת שנים. צ’רנוביץ — כעיר של בוקובינה, פרוט, אקלקטיקה ארכיטקטונית אירופית וזיכרון יהודי מורכב. לא במקרה כינו את צ’רנוביץ «ירושלים על פרוט»: העיר אכן הייתה אחד המרכזים החשובים של החיים היהודיים במזרח אירופה, והסביבה התרבותית שלה נוצרה בצומת של שפות, אימפריות, קהילות ומסורות.

ירושלים וצ’רנוביץ: המרחק קטן ממה שנראה

הפרויקט מבוסס על רעיון פשוט אך חזק: במובן התרבותי, מירושלים לצ’רנוביץ לא כל כך רחוק. שתי הערים יודעות לשמור על זיכרון לא רק במוזיאונים, אלא גם ברחובות, בבתים, בחזיתות ישנות, בשמות, במוזיקה ובסיפורי משפחה.

לקהל הישראלי התערוכה הזו מובנת במיוחד. בישראל יודעים היטב שעיר היא לא רק גיאוגרפיה. זו גורל, שפה, טראומה, תקווה, קהילה וחזרה מתמדת לשורשים.

במובן הזה, צ’רנוביץ נשמעת קרובה מאוד. כאן ההיסטוריה היהודית אינה דף נפרד — היא שזורה במרקם העיר. לפני מלחמת העולם השנייה, צ’רנוביץ הייתה מרכז יהודי גדול, ובשנת 1908 העיר אירחה כנס היסטורי על שפת היידיש, מה שהגביר את חשיבותה לזיכרון התרבותי היהודי.

מי עמד מאחורי הפתיחה ומה ראו האורחים

הפרויקט «ירושלים — צ’רנוביץ. מא’ עד ת’» נוצר בהשתתפות המרכז התרבותי הישראלי «נתיב» באוקראינה, שגרירות מדינת ישראל באוקראינה והקונסול הכבוד של מדינת ישראל באזור המערבי של אוקראינה אולג וישניאקוב.

בין האורחים המכובדים בפתיחה היו נציגים של המנהל האזורי של צ’רנוביץ, הקורפוס הדיפלומטי, מבנים לזכויות אדם, ארגונים יהודיים מקומיים והקהילה הדתית. באירוע השתתף גם הרב הראשי של צ’רנוביץ מנחם מנדל גליצנשטיין.

ראש נציגות «נתיב» באוקראינה מארק דובב בנאום הפתיחה הדגיש כי פרויקט כזה התאפשר בזכות סינרגיה של אנשים המאמינים בדיפלומטיה תרבותית. הוא ציין במיוחד את חשיבות הדיאלוג הזה כעת, כאשר גם אוקראינה וגם ישראל עוברות מבחנים קשים.

גשרים תרבותיים במקום סיסמאות ריקות

אחרי קייב ואודסה, צ’רנוביץ הפכה לעיר הסמלית הבאה במחזור הזה. זה לא בחירה מקרית. צ’רנוביץ תמיד ידעה לקרוא בין השורות, לשמוע שפות שונות ולהפוך את ההיסטוריה הרב-לאומית לא לשדה קרב, אלא לשכבה תרבותית.

בדיוק בהקשר כזה חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה אירועים כאלה כחלק מתמונה רחבה יותר: היחסים בין ישראל לאוקראינה נוצרים לא רק דרך הצהרות רשמיות, פגישות דיפלומטיות או החלטות פוליטיות, אלא גם דרך תרבות, זיכרון, מורשת יהודית וכבוד לקודים היסטוריים משותפים.

החלק האוקראיני של ההתקנה נוצר על ידי האמנית ונדה אורלובה, הידועה כVANDA. היא יוצרת סגנון אמנותי וטכניקה משלה סולאריזם, וגם מייסדת Art Fine Nation. לפי מידע המארגנים, החלק הגרפי של התערוכה הושלם בציורים של האמנית, מה שהפך למוקד ויזואלי נפרד של הפרויקט.

נאמר במיוחד כי על הגרפיקה הזו ונדה אורלובה קיבלה דיפלומה מדרגה שלישית בתערוכה-תחרות הארצית על שם גאורגי יקותוביץ’ בקטגוריה «גרפיקה ספרית» מאיגוד האמנים הלאומי של אוקראינה.

החלק הישראלי של הפרויקט נוצר על ידי קרן האמנות City Cat. האמנים הגרפיים שלה הציגו לוקיישנים איקוניים של ירושלים, והעבירו לא רק את הצורות הארכיטקטוניות, אלא גם את התחושה הפנימית של העיר — אותה ירושלים שבה אבן, אור וזיכרון קיימים זה לצד זה.

מה המשמעות של התערוכה לישראל, אוקראינה והזיכרון היהודי

הפתיחה בצ’רנוביץ לא הייתה אירוע תרבותי פורמלי, אלא מפגש חי. הטקס לווה בתקשורת, מוזיקה של קלזמרים מבוקובינה ותשומת לב של צוות המוזיאון בראשות המנהלת לסיה קולודיי.

לאוקראינה פרויקט כזה חשוב כסימן לעמידות תרבותית. גם בזמן מלחמה, המדינה ממשיכה לדבר על זיכרון, אמנות, מורשת יהודית ושותפות בינלאומית.

לישראל זו עוד סיבה לראות את אוקראינה לא רק דרך חדשות על החזית, פוליטיקה או מחלוקות דיפלומטיות. אוקראינה היא גם קייב, אודסה, צ’רנוביץ, בוקובינה, זיכרון יידיש, בתי כנסת, מוזיאונים, אמנים, קהילות ואנשים שבונים גשרים ברגע שהעולם לעיתים קרובות מדי בונה חומות.

למה צ’רנוביץ הפכה לעיר הנכונה לדיאלוג כזה

צ’רנוביץ הייתה היסטורית עיר של כמה תרבויות. כינו אותה גם «וינה הקטנה» וגם «ירושלים על פרוט», כי כאן השתלבו מסורות אוקראיניות, יהודיות, רומניות, גרמניות, אוסטריות ובוקוביניות.

לכן התערוכה על ירושלים וצ’רנוביץ נשמעת אורגנית. היא לא מנסה לחבר באופן מלאכותי שני עולמות שונים. היא מראה שהעולמות האלה מדברים זה עם זה מזמן — דרך ספרים, מוזיקה, דת, ארכיטקטורה, ארכיונים משפחתיים, הגירה, זיכרון השואה וקשרים מודרניים בין ישראל לאוקראינה.

זהו המשמעות העיקרית של הפרויקט «ירושלים — צ’רנוביץ. מא’ עד ת’»: התרבות לא מבטלת את הכאב ולא מחליפה את הפוליטיקה, אבל היא עוזרת לאנשים לא לאבד את השפה האנושית. ולישראל ולאוקראינה היום זו לא רק אמירה יפה, אלא צורך.