משפחת הרצל חוזרת לירושלים: שרידי סבתו וסבו הועברו מבלגרד

שרידי שמעון-לייב ורבקה הרצל — סבא וסבתא של תאודור הרצל מצד האב — הועברו מסרביה לישראל לקבורה מחדש בהר הרצל בירושלים. הטקס הרשמי נקבע ליום רביעי, 5 באוגוסט 2026.

מדובר לא רק בהעברת שתי קברים ישנים. ארגונים ישראליים וציוניים מכנים את המתרחש כהשלמת מעגל היסטורי ומשפחתי: קרובי משפחתו של האיש שניסח את התוכנית הפוליטית להקמת מדינה יהודית, לאחר כמעט מאה וחצי, צריכים למצוא את מקום מנוחתם האחרון לצידו בירושלים.

נאנווסטי — חדשות ישראל אספו כרונולוגיה מפורטת של המבצע, מידע על משפחת הרצל והסבר על הקשר של סבו לרעיונות המוקדמים של חזרת העם היהודי לארץ ישראל.

השרידים הוצאו ב-29 ביולי 2026

שמעון-לייב ורבקה הרצל נקברו בבית הקברות היהודי בזמון — עיר היסטורית שכיום היא אחד מרובעי בלגרד.

29 ביולי 2026 הוצאו שרידיהם לצורך העברה לישראל. העבודות בוצעו בהתאם לדרישות החוק המקומי והמסורת הדתית היהודית.

בהליך השתתפו נציגי הארגון הציוני העולמי, משרד החוץ של ישראל וארגון המתנדבים הישראלי זק”א, שמומחיו עוסקים בחיפוש, זיהוי וקבורה מכובדת של שרידי נפטרים. לאחר סיום ההוצאה, הונחו השרידים בארונות שהוכנו במיוחד.

לפי הארגון הציוני העולמי, ההכנות למבצע נמשכו כארבע שנים. במהלך תקופה זו היה צורך לקבל אישורים מרשויות המדינה והעירייה הסרביות, לתאם את ההליכים הדתיים ולהבטיח העברה חוקית של השרידים ממדינה למדינה.

מזמון לפשט: המשפחה שבה נולד תאודור הרצל

שמעון-לייב ורבקה הרצל היו סבא וסבתא של תאודור הרצל מצד האב. הם חיו בזמון, שכיום הוא רובע בבלגרד, והשתייכו לקהילה היהודית המקומית. שמעון-לייב היה יהודי דתי, סוחר וחבר מכובד בקהילה. הוא תקע בשופר במהלך תפילות והיה קרוב לרב יהודה שלמה אלקלאי — אחד מקודמי הציונות הפוליטית, שקרא ליהודים לחזור לארץ ישראל בצורה מאורגנת.

נחשב כי דרך שמעון-לייב רעיונותיו של אלקלאי יכלו להיכנס לסביבה המשפחתית של הרצל ולשפיע מאוחר יותר על השקפת עולמו של נכדו תאודור. עם זאת, אין הוכחות תיעודיות ישירות לכך שהרצל למד אישית מאלקלאי. שמעון-לייב נפטר ב1879, רבקה — ב1888. הם נקברו זה לצד זה בבית הקברות היהודי בזמון.

בנם יעקב הרצל, אביו העתידי של תאודור, נולד וגדל בזמון. באמצע המאה ה-19, בעודו צעיר, עזב את בית הוריו והחל לעסוק במסחר. ייתכן שיעקב חי ועבד בדברצן, ובערך ב1856 התיישב בפשט — עיר שהפכה מאוחר יותר לחלק מבודפשט המאוחדת.

ב1857 יעקב התחתן עם ילידת פשט ז’נט, או יוהנה ננטה, דיאמנט, שהגיעה ממשפחה יהודית סוחרת מבוססת. פרטי היכרותם ונישואיהם כמעט ולא נשמרו. לאחר הנישואין התיישבו בני הזוג בפשט, שם עסק יעקב במסחר ובעניינים פיננסיים.

בתחילה נולדה להם בת פאולינה, וב2 במאי 1860 — בן תאודור הרצל. הוא נולד בבית ליד בית הכנסת הגדול ברחוב דוהני, ברובע היהודי של פשט. באותו זמן עדיין לא היה קיים העיר המאוחדת בודפשט: בודה, פשט ואובודה התאחדו רק ב1873.

כך התחילה ההיסטוריה המשפחתית של הרצל בקהילה היהודית בזמון: שמעון-לייב ורבקה גידלו את בנם יעקב, יעקב עבר לפשט והתחתן עם ז’נט דיאמנט, ובמשפחתם נולד תאודור הרצל — מייסד הציונות הפוליטית המודרנית.

טקס הפרידה בנמל התעופה של בלגרד

30 ביולי 2026 נערך טקס פרידה רשמי בנמל התעופה ניקולה טסלה בבלגרד.

בטקס השתתפו שר החוץ של סרביה מרקו ג’וריץ’, שגרירת ישראל בסרביה אביבית בר-אילן, יו”ר הארגון הציוני העולמי יעקב חגואל והרב הראשי של הקהילה היהודית בסרביה יצחק אסיאל.

הטקס לווה בתפילות ובהשתתפות משמר כבוד. שר החוץ הסרבי הצהיר כי העברת השרידים צריכה להיות פרק נוסף בהיסטוריה של היחסים בין סרביה לישראל.

שגרירת ישראל אביבית בר-אילן כינתה את המתרחש כאירוע אישי והיסטורי כאחד. היא הזכירה כי במשך יותר ממאה שנה שמרה הקהילה היהודית בזמון על קברי משפחת הרצל, וכעת שמעון ורבקה יוצאים למסעם האחרון לירושלים.

יעקב חגואל הודה לרשויות סרביה על הסיוע במימוש הפרויקט וקשר את העברת השרידים עם רצונו האחרון של תאודור הרצל — לאחר הקמת המדינה היהודית משפחתו צריכה להיקבר בארץ ישראל.

תאריכים חשובים

מדוע הטקס יתקיים דווקא ב-5 באוגוסט

הקבורה הרשמית נקבעה ל5 באוגוסט 2026 בשעה 17:00 בחלקת מנהיגי הארגון הציוני העולמי בהר הרצל.

בטקס אמורים להשתתף נשיא ישראל יצחק הרצוג, ראש הממשלה בנימין נתניהו, יעקב חגואל ואישים מדיניים וציבוריים נוספים. הכניסה מתוכננת בהרשמה מראש.

בהודעות המארגנים נאמר כי הטקס יתקיים בדיוק 77 שנים לאחר העברת שרידי תאודור הרצל לירושלים. עם זאת, לפי הלוח האזרחי הרגיל, הרצל נקבר מחדש ב17 באוגוסט 1949, ולא ב-5 באוגוסט.

ההסבר קשור ללוח השנה היהודי. הקבורה מחדש של הרצל התקיימה ב22 באב 5709, ו-5 באוגוסט 2026 תואם ל22 באב 5786. כך שמדובר ב-77 שנה לפי התאריך היהודי. החוק הישראלי מ-1949 קבע במפורש את יום ביצוע הצוואה של הרצל ל-22 באב 5709 — 17 באוגוסט 1949.

כיצד היה סבו של הרצל קשור לציונות המוקדמת

שמעון-לייב הרצל היה חבר בולט בקהילה היהודית בזמון. הוא שימש כבעל תקיעה — אדם שתוקע בשופר במהלך תפילות דתיות.

חשוב במיוחד הקשר שלו עם הרב יהודה אלקלאי, אחד מהידועים ביותר מקודמי הציונות הפוליטית. אלקלאי דיבר זמן רב לפני הקונגרס הציוני הראשון על הצורך בחזרה מאורגנת של יהודים לארץ ישראל, רכישת קרקעות והקמת מוסדות לאומיים.

שמעון-לייב תקע בשופר בבית הכנסת של הרב אלקלאי, ונחשב כי הכיר את נכדו עם רעיונותיו. נציגי הארגון הציוני העולמי טוענים כי הסבא והסבתא שיחקו תפקיד משמעותי בילדותו של תאודור הרצל ובגיבוש השקפת עולמו העתידית.

עם זאת, יש לנסח את הקשר הזה בזהירות. היסטורית מאושרת הקרבה של שמעון-לייב לאלקלאי, אך אין הוכחות ישירות לכך שהרצל הצעיר למד אישית מהרב או קיבל ממנו תוכנית פוליטית מוכנה.

מדובר יותר בסביבה אינטלקטואלית משפחתית, שבה רעיונות החזרה לציון היו קיימים עוד לפני שהרצל הפך אותם לפרויקט פוליטי בינלאומי.

תאודור הרצל

תאודור, או בנימין-זאב, הרצל נולד ב2 במאי 1860 בבודפשט. הוא קיבל השכלה משפטית, אך עסק מקצועית בעיתונאות, ספרות ודרמטורגיה.

14 בפברואר 1896 הרצל פרסם את הספר “מדינת היהודים”, שבו הציע לראות בשאלה היהודית לא רק בעיה דתית או חברתית, אלא גם כמשימה פוליטית, הדורשת הקמת מדינה עצמאית.

באוגוסט 1897 הוא כינס בבזל את הקונגרס הציוני הראשון. בו נוסדה ההסתדרות הציונית, שהפכה מאוחר יותר לארגון הציוני העולמי, והרצל נבחר לנשיאה.

הרצל נפטר ב3 ביולי 1904, 44 שנים לפני הכרזת מדינת ישראל. לכן ההגדרה הנפוצה “מייסד ישראל” היא פשטנות עיתונאית. נכון יותר לכנותו מייסד הציונות הפוליטית המודרנית ומבשר המדינה היהודית.

צוואת הרצל ודרכה של משפחתו לירושלים

בצוואתו ביקש הרצל להיקבר תחילה לצד אביו בווינה. שם הוא היה אמור להישאר עד לרגע שבו העם היהודי יוכל להעביר את שרידיו לארץ ישראל.

לאחר הקמת מדינת ישראל, הכנסת הראשונה קיבלה חוק מיוחד לביצוע צוואת הרצל. באוגוסט 1949 הובאו שרידיו מווינה לירושלים ונקברו בהר, שהפך מאוחר יותר למתחם הזיכרון הלאומי המרכזי של המדינה.

לירושלים הועברו גם שרידי הוריו ואחותו של הרצל. עם זאת, איחוד המשפחה נמשך עשרות שנים.

בספטמבר 2006 נקברו בהר הרצל ילדיו פאולינה והנס. בדצמבר 2007 הובאו לשם שרידי נכדו היחיד של הרצל — סטיבן תאודור נורמן, שנקבר קודם לכן בוושינגטון.

לאחר קבורת שמעון-לייב ורבקה לצד תאודור הרצל, יהיו קבורות שם כמעט כל בני המשפחה הקרובים, ששרידיהם התגלו והועברו.

מדוע האירוע הזה חשוב לישראל

ההיסטוריה של משפחת הרצל מחברת באופן סמלי כמה תקופות: הקהילה היהודית המסורתית של מרכז אירופה, רעיונות דתיים מוקדמים של חזרה לציון, הולדת הציונות הפוליטית ומדינת ישראל המודרנית.

שמעון-לייב ורבקה נפטרו זמן רב לפני הקונגרס הציוני הראשון, הצהרת בלפור, השואה והכרזת ישראל. עם זאת, במשפחה שבה הם היו חלק, גדל האיש שהצליח להפוך את החלום רב השנים לתוכנית פוליטית.

לכן הקבורה מחדש ב-5 באוגוסט 2026 נתפסת על ידי המארגנים לא רק כטקס משפחתי. זהו מעשה זיכרון מדיני ולאומי, שבו ייקברו אבותיו של הרצל במדינה שהקמתה הייתה חלום בלבד בזמן חייהם.

לנאנווסטי — חדשות ישראל, הסיפור הזה חשוב גם כתזכורת: הקמת המדינה הייתה תוצאה של לא החלטה אחת או דור אחד. מאחוריה עמדה שרשרת ארוכה של רעיונות דתיים, זיכרון משפחתי, עבודה פוליטית ואחריות כלפי אלה שלא זכו לראות את מימוש הפרויקט הציוני.