“אומאן אלטרנטיבי” בראש השנה 2026: ליד הכנרת יוצרים “קיבוץ” ישראלי עבור אלה שלא נוסעים לאוקראינה

מאות חסידים ברסלביים מתכוננים לפגוש את ראש השנה 5787 לא באומן שבאוקראינה, אלא בצפון ישראל – בחווה “אדמה ושמים” ביבנאל, ליד הכנרת. שם מכינים אוהלים, בתי הארחה ומבנים גדולים ללינה, ולוח הזמנים של התפילות, הסעודות החגיגיות, השירים וה’תשליך’ רוצים לסנכרן ככל האפשר עם מה שיתרחש באותן שעות ליד קבר רבי נחמן באוקראינה. על כך דיווח Ynet ב-12 באוגוסט 2026 .

אבל לקרוא למה שקורה פשוט “אומן לאלה שלא משחררים מישראל” יהיה לא נכון.

המארגנים מדגישים שהאירוע מתקיים כבר שנה שנייה, מיועד לקהל הרחב ולמשפחות, ורוב המשתתפים, לטענת החווה, “שירתו בצבא או שהם מילואים פעילים”. במקביל Ynet מקשר ישירות את הגידול בעניין בפורמט הישראלי עם מציאות נוספת: חלק מהגברים הצעירים מהסביבה החרדית חוששים לנסוע לחו”ל בגלל בעיות במעמד הגיוס וסיכון למעצר.

עבורי הסיפור הזה הוא המשך לנושא שכבר ניתחתי ב-נאנובסטי לפני שנה. בספטמבר 2025 כתבתי על עולי רגל מישראל, שנאלצו להגיע לאומן דרך רומניה ומדינות אחרות לאחר סגירת השמיים האוקראיניים. אז השאלה המרכזית הייתה: איך להגיע לאומן בזמן מלחמה? עכשיו נוסף לה שאלה אחרת: האם חלק מהעולים יכולים בכלל לעזוב את ישראל?

בדיוק במפגש בין ישראל לאוקראינה הסיפור הזה נראה אחרת מאשר בכתבה רגילה על אירוע דתי. כאן נפגשו בו זמנית מסורת חסידית בת מאתיים שנה, הפלישה הרוסית המלאה לאוקראינה, שירות המילואים הישראלי ואחד הוויכוחים הפנימיים הכואבים ביותר של ישראל – מי צריך לשרת בצה”ל ומה קורה עם אלה שלא מתייצבים לגיוס.

מה בדיוק מתכננים לעשות ליד הכנרת

אחד היוזמים של הפרויקט, Ynet מכנה את נחמן רבני, שעוסק בארגון יחד עם Rikdusha Productions. בחווה “אדמה ושמים” מכינים לא רק תפילה חגיגית לכמה שעות, אלא מרחב מלא של כמה ימים עם שינה, אוכל ותוכנית כללית.

רבני משתמש במילה “קיבוץ”, אך כאן אין לה קשר להתיישבות חקלאית ישראלית רגילה. במסורת הברסלבית “קיבוץ ראש השנה” הוא התכנסות של חסידי רבי נחמן לחג.

הרעיון ביבנאל די מילולי: כשבאומן מתחילה תפילה מסוימת – מתפללים גם בישראל; כששם מתקיימות סעודות ושירים – מנסים לשמור על קצב דומה ליד הכנרת. אפילו תשליך מתכוונים לערוך במסגרת אותו לוח זמנים חגיגי.

כלומר, כבר לא מדובר בנוסחה פשוטה של “נשאר בבית והלך לבית הכנסת הקרוב”. נוצר מרחב חגיגי מקביל, שמודע לשחזר את הקצב המוכר של אומן.

ינקי זילברמן: בין אומן, קייב ומילואים בצה”ל

אחד האנשים המעניינים ביותר בסיפור הזה הוא הרב יעקב, או ינקי, זילברמן. לפי Ynet, כ-20 שנה הוא היה חזן התפילות החגיגיות באומן והופיע שם לפני תקיעת השופר. כמעט שני עשורים זילברמן גם עבד כמנהל הקהילה היהודית בקייב.

אבל בשנת 2026 הוא לא נוסע לאוקראינה לא כי הוא מסתתר מהצבא. הסיבה כמעט הפוכה.

זילברמן הוא מילואימניק בצה”ל. הוא סיפר ל-Ynet שבתקופה הקודמת היה בשירות מילואים בעזה, סיים את המחזור הנוכחי ממש כמה ימים לפני הראיון, ואחרי יום כיפור צריך שוב לצאת למילואים – הפעם בלבנון. לכן את ראש השנה הנוכחי הוא יבלה עם קבוצה ביבנאל.

וכאן נשברת התבנית הפשוטה של “אומן ישראלי למשתמטים”. באותו מקום עשוי להימצא אדם שקשה לו לצאת בגלל מעמד הגיוס, משפחה שאביה נסע לאומן, ומילואימניק שנשאר בישראל דווקא בגלל השירות.

זה אולי אחד הפרדוקסים המייצגים ביותר של כל הסיפור.

יבנאל לא מכריזה מלחמה על אומן

זילברמן מדגיש במיוחד: הוא לא מתכוון לשכנע אנשים לוותר על הנסיעה לרבי נחמן. להפך, הוא מדבר על הערך של המאמץ עצמו שאדם משקיע כדי להגיע לאומן, במיוחד עכשיו כשהמסלול הפך למורכב הרבה יותר.

לכן נכון יותר לדבר לא על “אומן במקום אומן”, אלא על אלטרנטיבה לאלה שנשארים בישראל מסיבות שונות.

ההבדל הזה עקרוני. בינתיים אף אחד מהמארגנים לא מצהיר שקבר רבי נחמן איבד משמעות או שיבנאל צריך להחליף את העיר האוקראינית.

אבל עצם הופעתו של פורמט כה מפורט מעלה שאלה אחרת: אם התכנסות כזו מתקיימת שנה שנייה, אוספת מאות אנשים ותמשיך להתקיים בעתיד, האם היא תישאר רק תחליף זמני?

למה בכלל נוסעים דווקא לאומן

בלי סיפורו של רבי נחמן קשה להבין את היקף השאלה הזו.

רבי נחמן מברסלב נולד ב-1772 והיה נינו של מייסד החסידות הבעל שם טוב. הוא יצר כיוון משלו, הידוע כיום כחסידות ברסלב או ברסלב. את חודשי חייו האחרונים בילה רבי נחמן באומן, שם נפטר ב-1810 ונקבר.

ראש השנה תפס מקום מיוחד בתורתו עוד בחייו. תלמידיו התאספו ליד רבם בראש השנה היהודי, ולאחר מותו המשיכו להגיע כבר לקברו. כך נוצר אותו “קיבוץ ראש השנה”, שהפך עם הזמן לעלייה לרגל בינלאומית המונית.

לברסלב יש עוד תכונה ייחודית: לאחר מותו של רבי נחמן לא החליף אותו רבי חדש במובן הדינסטי המקובל. חסידיו המשיכו ללמוד דווקא את תורתו, והקשר עם רבי נחמן עצמו שמר על משמעות מרכזית לתנועה.

לכן המשפט “לא הצלחת להגיע – אפשר להתפלל במקום אחר” לא נשמע לאדם בתוך המסורת הזו פשוט כמו לצופה חיצוני.

השלטון הסובייטי לא השמיד את המסורת – אבל עשה אותה כמעט בלתי נגישה

לאחר הקמת השלטון הסובייטי, העלייה לרגל ההמונית לאומן הפכה לקשה ביותר. החיים הדתיים הוגבלו, נסיעות בינלאומיות לאזרחי ברית המועצות היו כמעט בלתי נגישות, ולעלייה לרגל זרה היה קשה הרבה יותר להגיע לקבר מאשר היום.

לאחר התפרקות ברית המועצות המצב השתנה. אוקראינה הפכה למדינה עצמאית, הגבולות נפתחו, והנסיעה לאומן הפכה בהדרגה לאירוע המוני שנתי, אליו מגיעים עשרות אלפי אנשים מישראל, ארה”ב, אירופה ומדינות אחרות.

בתחילת המאה ה-21 הדרך עצמה הפסיקה להיראות כמכשול העיקרי. טיסה מישראל, כמה שעות תחבורה קרקעית – והעולה לרגל באומן.

ואז התבנית המוכרת הזו החלה להישבר.

שנת 2020: לראשונה הגבול נסגר ממש מול עולי הרגל

המכה המודרנית הגדולה הראשונה הייתה מגפת הקורונה.

כאן חשוב לא לחזור על הטעות הנפוצה: הבעיה עם סגירת הגבול האוקראיני לעולי הרגל התעוררה בשנת 2020, ולא ב-2019. בספטמבר 2020 אלפי חסידים ניסו להיכנס לאוקראינה למרות מגבלות הקורונה; כאלפיים איש נתקעו בגבול בלארוס-אוקראינה. רויטרס תיאר אז את המצב הזה בפירוט.

עבור דור עולי הרגל, שהתרגלו לראות את הנסיעה לאומן כמעט מובטחת, זה היה תקדים פסיכולוגי חשוב. ראש השנה מגיע לפי לוח השנה, המסורת לא נעלמת – אבל פיזית אי אפשר להיות ליד הקבר.

שנתיים לאחר מכן הסיבה הפכה להרבה יותר מפחידה.

שנת 2022: רוסיה סגרה את השמיים האוקראיניים בטילים

ב-24 בפברואר 2022 רוסיה החלה בפלישה מלאה לאוקראינה. המרחב האווירי האוקראיני נסגר לתעופה אזרחית, והמסלול הישיר המוכר מישראל נעלם.

העלייה לרגל לא נפסקה. אנשים החלו לטוס למולדובה, רומניה, פולין, הונגריה ומדינות אחרות, ולאחר מכן המשיכו את הדרך באוטובוסים, מכוניות ורכבות.

בשנת 2025 נאנובסטי כבר הראו בפירוט כיצד עולי הרגל הישראלים הגיעו לאומן דרך רומניה: הטיסה הפכה רק לתחילת הדרך, שלאחריה באו נסיעות ארוכות וחציית הגבול האוקראיני.

בשנת 2026 המצב לא השתנה באופן עקרוני. אוקראינה ממשיכה לחיות תחת מתקפות טילים ורחפנים רוסיות, וטיסות אזרחיות למדינה אינן מתקיימות.

ב-29 ביולי 2026 משרד החוץ האוקראיני שוב המליץ לעולי הרגל להימנע מנסיעה לראש השנה 2026. נאנובסטי ניתחו את האזהרה הזו בנפרד: לא מדובר באיסור על יהודים ולא בסגירת אומן, אלא באי יכולת להבטיח את בטיחותם של עשרות אלפי אנשים במהלך התוקפנות הרוסית המלאה.

המבנים האוקראיניים במקביל מתכוננים לקבל את אלה שיגיעו בכל זאת. זה לא סתירה: המדינה מזהירה על הסיכון, אבל מבינה שעבור חלק מהמאמינים משמעות הנסיעה כל כך גדולה שהם לא יוותרו עליה אפילו בזמן מלחמה. נציגי ברסלב באוגוסט הודו במיוחד לאוקראינה על ארגון העלייה לרגל בתנאים כאלה.

ואז הופיע מכשול כבר בתוך ישראל

עד לאחרונה הבעיה נשמעה בערך כך: איך אדם מישראל מגיע לאומן אם אוקראינה נמצאת במצב מלחמה?

עכשיו עבור חלק מהגברים השאלה מתחילה מוקדם יותר: האם ישחררו אותם בכלל מנמל התעופה בן-גוריון?

ב-25 ביוני 2024 בג”ץ קבע שלמדינה אין בסיס חוקי להמשיך את המערכת הקודמת של אי-גיוס המוני של תלמידי ישיבות חרדיות. בהחלטת בית המשפט עצמה ההיסטוריה של החריגות נמשכת מהתלמידים הראשונים, כ-400 בערך, שדוד בן-גוריון שחרר משירות בשנים הראשונות לקיום המדינה, ועד למערכת שכבר כוללת עשרות אלפי אנשים.

לאחר ה-7 באוקטובר הוויכוח קיבל צליל ציבורי שונה לחלוטין. בעוד חלק מהמילואימניקים נקראים שוב ושוב לשירות של חודשים, המדינה נאלצת להסביר מדוע עשרות אלפי גברים אחרים בגיל גיוס ממשיכים להישאר מחוץ לצבא.

נאנובסטי – חדשות ישראל כבר ניתחו את החלטת בג”ץ על הצורך להטיל סנקציות על חרדים שלא ממלאים את דרישות הגיוס. ההחלטות המשפטיות עצמן לא סגרו את הוויכוח – הן עשו אותו עוד יותר חריף.

אומן-2025 הפכה למקום שבו שני משברים התנגשו

לפני ראש השנה 2025 הוויכוח הדתי יצא ישירות לנמל התעופה בן-גוריון.

מנהיג ש”ס אריה דרעי ניסה להשיג החלטה שתאפשר לגברים עם מגבלות יציאה בגלל מעמד הגיוס לנסוע לאומן. היועץ המשפטי לממשלה, לעומת זאת, הזהיר שסכמת שחרור מיוחדת מאכיפה לנסיעה לעלייה לרגל תהיה בלתי חוקית.

ב-15 בספטמבר Ynet דיווח על מעצר של כ-30 צעירים חרדים בנמל התעופה. הבדיקה הראתה כי נגדם היו צווי מעצר על אי-התייצבות לצווים צבאיים; רבים מהם התכוונו לטוס דווקא לאומן.

וכאן נוצר קונפליקט ציבורי שלא ניתן לצמצם לסיסמה של צד אחד.

עבור מאמין ברסלב ראש השנה אצל רבי נחמן – לא נסיעה לנופש ולא חופשה רגילה. אבל עבור מילואימניק, שעוזב שוב ושוב את העבודה והמשפחה לטובת השירות, קשה באותה מידה לקבל את הרעיון שנסיעה דתית צריכה לבטל אוטומטית את דרישות החוק החלות על שאר האזרחים.

שתי המציאויות הללו קיימות בו זמנית.

בשנת 2026 הוויכוח לא נעלם לשום מקום

ב-14 ביולי 2026 הכנסת הצביעה 58 נגד 54 על חוק זמני שהגביל מעצרים והעמדה לדין פלילית של חרדים המשתמטים מגיוס. פחות מ-24 שעות לאחר מכן בג”ץ הקפיא את פעולתו, וב-28 ביולי הרכב של תשעה שופטים שמר על ההקפאה עד להחלטה סופית.

נכון ל-12 באוגוסט נאנובסטי לא מצאו החלטה סופית שפורסמה על עתירות אלה; המצב המשפטי האחרון הזמין – פעולת החוק נותרת מוקפאת. לכן אי אפשר לכתוב שבישראל קיים כעת חוק כללי המגן על כל החרדים ממעצר.

יתרה מכך, המצב המשפטי עצמו שונה אצל אנשים שונים. חובת ההתייצבות לגיוס, מעמד המשתמט, צו מעצר ואיסור יציאה מהארץ – אינם אותו דבר. לכן הנוסחה “כל החרדים המשתמטים לא משוחררים מישראל” גם היא תהיה גסה מדי.

אבל התוצאה המעשית היא ממשית: עבור חלק מהגברים הצעירים נמל התעופה לפני ראש השנה כבר לא מהווה רק תחילת המסע.

אחד נשאר בגלל הצבא. אחר – בגלל בעיות עם הצבא

בדיוק כאן החזרה לינקי זילברמן עושה את סיפור יבנאל במיוחד מייצג.

לידם יכולים להתפלל שני אנשים.

אחד לא נסע כי יש לו מעמד גיוס לא מוסדר והוא חושש ממעצר.

השני – כי כבר שירת מילואים נוסף ומתכונן למילואים הבאים.

לשניהם המארגנים מציעים את אותו חזן, את אותן מנגינות, סדר תפילות דומה, תשליך ותחושת התכנסות ברסלבית גדולה.

כך שני תוצאות הפוכות לחלוטין של המשבר הצבאי הישראלי מביאות אנשים לנקודה אחת ליד הכנרת.

ואיפה אז נמצאת “אומן” עצמה?

בראיון ל-Ynet זילברמן מספר סיפור נוסף, וכאן חשוב להפריד בבירור את דבריו מהעובדה ההיסטורית המוכחת.

לדבריו, בתחילת שנות ה-2000 כמה רבנים חקרו מפות ישנות והגיעו למסקנה שהמקום ההיסטורי המדויק של קבר רבי נחמן לא בהכרח תואם לחלוטין את הנקודה שהעולים לרגל מבקרים בה כיום. זילברמן מביא תשובה דתית ששמע אז: אם יהודים הגיעו למקום הזה, האמינו, התפללו, בכו ופנו לרבם, הקשר הרוחני כבר קיים שם.

נאנובסטי לא מצאו אישור עצמאי מספיק לסיפור הזה עם המפות, ולכן אי אפשר להציג אותו כעובדה ארכיאולוגית או היסטורית מוכחת.

אבל חשוב יותר – איך זילברמן עצמו מיישם את המחשבה הזו ליבנאל.

אם מאות יהודים מתאספים יחד בארץ הקודש, מתפללים ומאמינים שרבי נחמן נמצא איתם רוחנית, הוא אומר, אז הקשר הזה קיים גם כאן.

זה כבר הרבה יותר מהחלפה טכנית של כרטיס טיסה מבוטל.

ארץ ישראל מפסיקה להיות רק פלטפורמה חלופית

זילברמן מדגיש במיוחד את משמעות ארץ ישראל בתורת רבי נחמן. בטיעוניו, הנוכחות בארץ ישראל – לא חיסרון לעומת אומן שצריך לסבול, אלא ערך רוחני עצמאי.

בינתיים המארגנים לא מציעים דוקטרינה חדשה ולא מכריזים על יבנאל כמרכז חדש של ברסלב. אבל השפה כבר משתנה.

בהתחלה אדם אומר: “לא הצלחתי להגיע לאומן, אז נשארתי בישראל”.

אחר כך: “אנחנו כאן מתפללים באותו זמן ובאותו אופן”.

והשלב הבא נשמע אחרת: “אנחנו נמצאים בארץ ישראל, וגם לזה יש משמעות משלו”.

אם האירוע ימשיך לגדול, המעבר הזה עשוי להיות חשוב יותר מהאוהלים, הקייטרינג ומספר המשתתפים.

למה זה לא אירוע סגור לקבוצה אחת

הפרט המעניין השני במקור Ynet – המארגנים מנסים בבירור להרחיב את קהל היעד.

זילברמן מזמין אנשים שהוא עצמו מכנה פתוחים וליברליים, כאלה שאוהבים מוזיקה, שירה משותפת, סעודות חגיגיות ואווירת ראש השנה עצמה. החווה בתגובתה גם מדברת על משפחות “מכל גווני החברה”, פעילויות לילדים, סדנאות ותוכנית חגיגית.

זה כבר לא דומה לבית כנסת רזרבי סגור לקבוצת גברים שאסור להם לחצות את הגבול.

אם קונספט כזה יתקבע, ליד הכנרת עשוי להיווצר פורמט ישראלי נפרד לחגיגת ראש השנה סביב המסורת הברסלבית – יותר משפחתי ופתוח מאשר העלייה לרגל ההמונית הגברית הקלאסית לאומן.

בינתיים זו אפשרות, ולא עובדה מבוססת. השנה השנייה לקיום האירוע עדיין לא הופכת אותו למסורת היסטורית חדשה.

אבל זה בדיוק מה שכדאי לעקוב אחריו עכשיו.

אומן האמיתית לא נעלמה לשום מקום

חשוב לא לאבד את הדבר הפשוט מאחורי כל הפוליטיקה הישראלית: בספטמבר 2026 עשרות אלפי אנשים ינסו שוב להגיע דווקא לאוקראינה.

ראש השנה 5787 יתחיל בערב 11 בספטמבר 2026 ויסתיים בערב 13 בספטמבר. אוקראינה מזהירה על מתקפות רוסיות, אפשרויות מוגבלות למקלטים, עוצר ועומס על תשתית רפואית, אבל במקביל מכינה את המערכת הגבולית, המשטרתית והארגונית להגעת עולי הרגל.

כלומר, יבנאל מופיעה לא במקום אומן שנעלמה.

היא מופיעה ליד אומן החיה.

וזה הרבה יותר מעניין.

מהחלטה כפויה למסורת חדשה – המרחק לפעמים קצר יותר ממה שנראה

מאתיים שנה ההיסטוריה של ראש השנה הברסלבית נבנתה סביב כיוון תנועה אחד: המאמינים ניסו להגיע לרבי נחמן. האיסורים הסובייטיים, הגבולות, הדרך היקרה, הקורונה ואפילו הפלישה הרוסית לא השמידו את השאיפה הזו.

עכשיו פועלים בו זמנית שני תהליכים חדשים.

רוסיה הפכה את הדרך הפיזית לאוקראינה למסוכנת יותר, ארוכה יותר ויקרה יותר. המשבר בגיוס בישראל הפך עבור חלק מהאנשים את היציאה מהמדינה למסוכנת מבחינה משפטית.

אבל יבנאל מראה עוד משהו: הנסיבות כבר לא רק מפריעות למסורת הישנה – הן מתחילות ליצור מקבילה.

בינתיים זה רק השנה השנייה. בינתיים המארגנים עצמם אומרים שהם לא מתחרים עם אומן. בינתיים קבר רבי נחמן באוקראינה נשאר המרכז שאליו שואפים מדי שנה עשרות אלפי אנשים.

עם זאת, יש שאלה פשוטה שעליה היום עדיין אי אפשר לענות.

אם מאות אנשים יפגשו את ראש השנה ליד הכנרת חמש שנים ברציפות – האם הם עדיין יחשיבו זאת כהחלפה זמנית? ומה בעוד עשר שנים?

וכאן הסיפור מפסיק להיות רק חדשות על משתמטים, מילואים או מסלולי טיסה מורכבים.

לפעמים הרגלים דתיים חדשים נוצרים לא בגלל שמישהו החליט לשנות את המסורת. בהתחלה פשוט נסגרת הגבול. אחר כך מתחילה מלחמה. אחר כך מופיעה עוד מכשול. אנשים מוצאים פתרון – וחוזרים עליו בשנה הבאה.

ואחרי דור כבר צריך להסביר איך הכל התחיל.

נאנובסטי – חדשות ישראל יעקבו לא רק אחרי כמה עולים לרגל יגיעו לאומן בספטמבר, אלא גם אחרי כמה אנשים יבחרו ביבנאל. כי ההשוואה בין שני המסלולים הללו בעוד כמה שנים תראה: האם הייתה זו תגובה זמנית למשבר – או רגע הולדתה של מסורת ישראלית נפרדת.