יותר מ-51 מדינות באו”ם (כולל ישראל) קראו לרוסיה להסכים להפסקת אש

ב-23 בספטמבר 2026, 51 מדינות חברות באו”ם פרסמו הצהרה משותפת לתמיכה באוקראינה וקראו לרוסיה להסכים להפסקת אש מלאה, מיידית וללא תנאים. ההצהרה נמסרה בניו יורק במהלך העצרת הכללית של האו”ם ובצל ישיבת מועצת הביטחון הנפרדת על אוקראינה.

מחבר: אלכסנדר חמלניצקי

המשמעות של המסמך אינה בכך שקייב ב-23 בספטמבר הכריזה לראשונה על נכונותה להפסיק את הלחימה. אוקראינה מתייחסת להסכמה שניתנה כבר במרץ 2025, וההצהרה הנוכחית מעבירה את הצעד הבא למוסקבה. במקביל, החותמים העלו שאלות על הגנת אזרחים, החזרת אוקראינים מגורשים וילדים, שבויי מלחמה, וכן על בטיחות השיט בים השחור.

מה הצהירו 51 המדינות

במסמך מודגשת הסולידריות עם אוקראינה והצורך לשמור על עקרונות מגילת האו”ם – ריבונות, עצמאות ושלמות טריטוריאלית של מדינות, וכן על זכותן הבלתי ניתנת לערעור להגנה עצמית. נאמר בנפרד על “דאגה עמוקה” מהסלמת התקפות רוסיות על אוכלוסייה אזרחית ותשתיות באוקראינה: לפי הערכת האו”ם המובאת בהצהרה, החודשים האחרונים הביאו למספר שיא של קורבנות.

“אנו קוראים לציות מלא לחוק ההומניטרי הבינלאומי, להעמדה לדין ולהגנה על האוכלוסייה האזרחית”, נאמר במסמך. החותמים מקשרים את הפסקת האש לא עם הסכם שלום סופי, אלא עם מעבר לדיפלומטיה ומשא ומתן נוסף.

הנוסחה הסופית של ההצהרה נוסחה ללא דו-משמעות דיפלומטית מיוחדת: “אוקראינה רוצה שלום. אנחנו רוצים שלום. רוסיה חייבת להפסיק את תוקפנותה, להסכים להפסקת אש ולהצטרף למשא ומתן למען שלום כולל, צודק וארוך טווח בהתאם לחוק הבינלאומי”.

המסמך נחתם על ידי רוב מדינות אירופה, וכן אוסטרליה, קנדה, קוסטה ריקה, הונדורס, ישראל, יפן, ניו זילנד, פנמה ודרום קוריאה. עם זאת, התקציר שפורסם של ההצהרה אינו מכיל רשימה מלאה של כל 51 המדינות, ולכן שחזור המדינות הנותרות על פי הצהרות קודמות יהיה שגוי.

מאיפה הופיעה הנוסחה על הפסקת האש

כדי להבין את ההצהרה הנוכחית, יש לחזור ל-11 במרץ 2025 ולמשא ומתן של משלחות אוקראינה וארה”ב בג’דה. אז נרשם במסמך משותף רשמי כי אוקראינה מוכנה לקבל את ההצעה האמריקאית על הפסקת אש זמנית מיידית למשך 30 יום. ניתן היה להאריך את המשטר הזה בהסכמה הדדית, והוא היה אמור להיכנס לתוקף בהסכמה בו זמנית של רוסיה.

כאן יש הבדל קטן אך מהותי בין הנוסחה הראשונית לנוכחית. בג’דה דיברו על הפסקת אש ל-30 יום כשלב ראשון, בעוד שכעת הדיפלומטיה האוקראינית והמדינות שתמכו בה משתמשות בנוסחה של “הפסקת אש מלאה, מיידית וללא תנאים”. למעשה מדובר בקו פוליטי אחד: קודם כל להפסיק את הלחימה, ולאחר מכן לדון בתנאים מורכבים יותר של הסדר שלום אפשרי.

קייב המשיכה לדבוק בתוכנית זו גם מאוחר יותר. ביוני ולדימיר זלנסקי הציע לפוטין פגישה אישית ודיבר על הצורך בהפסקת אש מלאה במהלך תהליך המשא ומתן הנוסף. חדשות ניתחו את הפרק הזה בנפרד בחומר “אני מציע לך פגישה”: מה זלנסקי כתב לפוטין.

להחזיר אזרחים, ילדים ושבויי מלחמה

בלוק נפרד של ההצהרה אינו קשור כלל למקום שבו תעבור קו הפסקת האש. המדינות שחתמו על המסמך דורשות מרוסיה להחזיר לאוקראינה באופן מיידי, בטוח וללא תנאים נוספים את כל האזרחים המוחזקים שלא כחוק, שהועברו בכפייה או שגורשו. ילדים מודגשים בנפרד במסמך, וביחד איתם מדובר על החזרת שבויי מלחמה ואסירים.

זה הרבה יותר רחב מהנוסחה הרגילה של חילופי שבויים. מדובר גם על אזרחים שנמצאים במעצר או שהוצאו מהשטחים האוקראיניים הכבושים, ולכן השאלה ההומניטרית הובאה בהצהרה כמעט ככיוון עצמאי ואינה קשורה להסכם עתידי על שטחים או ביטחון.

לישראל יש כאן הקשר נפרד. אוקראינה קראה בעבר לישראל להשתתף באופן פעיל יותר בקואליציה הבינלאומית להחזרת ילדים אוקראינים, וחדשות הסבירו בפירוט מהי יוזמה זו ולמה קייב זקוקה להשתתפות ישראל, בחומר “מדובר בילדים”: למה אוקראינה פנתה שוב לישראל. מאוחר יותר הודיע Europol על מבצע בינלאומי שבמהלכו הופיעה מידע חדש על 45 ילדים אוקראינים – על כך כתבנו בחומר על חקירת Europol.

למה בהצהרה הופיע הים השחור

בלוק בולט נוסף עוסק בהתקפות הרוסיות בים השחור. החותמים סבורים שמוסקבה מנסה להפריע לייצוא התבואה האוקראיני ובכך יוצרת איום על הביטחון התזונתי הגלובלי. הם תמכו במאמצים להשגת הסכמים שיבטיחו את חופש השיט.

לישראל זו אינה נוסחה דיפלומטית מופשטת. ספינות אוקראיניות יוצאות מנמלי אזור אודסה, עוברות את הים השחור, הבוספורוס והדרדנלים ואז מגיעות לים התיכון. אוקראינה נותרת אחת מספקיות המוצרים החקלאיים לשוק הישראלי, והבעיות בלוגיסטיקה הימית משפיעות על עלות ההובלה, הביטוח והמסלולים החלופיים.

לכן עבור קוראי חדשות ישראל | Nikk.Agency לנקודה זו יש תוכן מעשי למדי. זה לא אומר שכל מכה על נמל אוקראיני משנה אוטומטית את מחיר הלחם בישראל למחרת, אבל בטיחות המסלול בים השחור קשורה ישירות לאספקה למזרח הים התיכון. על מסלולי החיטה האוקראינית לישראל סיפרנו בפירוט בחומר “החיטה האוקראינית שוב מגיעה לישראל”.

בעבר נדון גם וריאנט צר יותר, שבו הפסקת האש האפשרית יכולה להתחיל מתשתיות האנרגיה והים השחור. תרחיש זה ניתחו חדשות בחומר “תוכנית ב'” של טראמפ: אנרגיה, הים השחור והזדמנות להפסקת חורף. כעת נושא חופש השיט הופיע כבר בהצהרה קולקטיבית של עשרות מדינות.

מה עונה מוסקבה

העמדה הרוסית נותרת שונה. ב-22 בספטמבר דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב הצהיר שמוסקבה מעוניינת לא בהפסקה זמנית של הלחימה, אלא ב”שלום ארוך טווח ויציב”. לדבריו, הפסקת אש זמנית כשלעצמה “לא תיתן כלום” – זו עמדת הצד הרוסי, ולא מסקנה מוסכמת על ידי משתתפי המשא ומתן.

ב-23 בספטמבר, כבר ביום הופעת ההצהרה של 51 המדינות, פסקוב אמר שמוסקבה עדיין לא רואה “תנאים מוקדמים” למעבר לתהליך משא ומתן לשלום, אם כי במקביל טוענת שרוסיה נותרת פתוחה למשא ומתן. כך, ההבדל בין הצדדים כעת נוגע לא רק לתנאי השלום העתידיים, אלא גם לסדר הפעולות: קייב והמדינות התומכות בה מציעות קודם כל להפסיק את האש, מוסקבה מסרבת לשקול הפסקת אש זמנית בנפרד מהסדר רחב יותר.

הסבר לקוראים הישראלים: מה כאן קל לבלבל

זו לא החלטת האו”ם. ההצהרה נחתמה על ידי קבוצה של 51 מדינות שהן חברות בארגון האומות המאוחדות. היא לא התקבלה בהצבעה בעצרת הכללית ולא אושרה כהחלטה מחייבת של מועצת הביטחון, ולכן הנוסחה “האו”ם דרש מרוסיה להפסיק את האש” תהיה לא מדויקת.

מועצת הביטחון והקבוצה של 51 מדינות – דברים שונים. במועצת הביטחון של האו”ם יש 15 חברים, ורוסיה היא אחת מחמש החברות הקבועות ויש לה זכות וטו. ההצהרה המשותפת מאפשרת לקבוצה גדולה של מדינות לקבע בפומבי עמדה משותפת, אך כשלעצמה אינה יוצרת משטר הפסקת אש מחייב מבחינה משפטית.

הפסקת אש והסכם שלום גם הם לא אותו דבר. הרצף המוצע על ידי קייב מציע קודם כל להפסיק את הלחימה, ורק לאחר מכן משא ומתן על שטחים, ערבויות ביטחוניות, חילופים, פיקוח על קיום ההסכמים ואלמנטים אחרים של הסדר אפשרי. ביוזמה האמריקאית הראשונית של מרץ 2025 השלב הראשון היה אמור להימשך 30 יום עם אפשרות להארכה.

ישראל חתמה על ההצהרה. ברשימת המדינות שפורסמה היא נקראת במפורש יחד עם אוסטרליה, קנדה, קוסטה ריקה, הונדורס, יפן, ניו זילנד, פנמה ודרום קוריאה. עם זאת, ברשימה הזמינה של המסמך אין רשימה מלאה של כל 51 המדינות, ולכן נכון יותר לקרוא רק למדינות שהשתתפותן אושרה ישירות בפרסום.

מה באמת השתנה ב-23 בספטמבר

לא העמדה של אוקראינה: קייב הסכימה להצעה האמריקאית על הפסקת אש כבר ב-11 במרץ 2025 ולאחר מכן חזרה שוב ושוב לנוסחה זו. החדש הוא שכעת היא נתמכה בו זמנית על ידי קבוצה של 51 מדינות בפלטפורמת האו”ם, ובין החותמים הייתה גם ישראל.

המסמך מקשר באותה עת כמה שאלות למבנה אחד: הפסקת הלחימה, מעבר למשא ומתן, הגנת אזרחים, החזרת אוקראינים מגורשים וילדים, שחרור שבויי מלחמה ובטיחות הים השחור. רוסיה עונה בינתיים שהפסקת אש זמנית אינה מספקת אותה ושאין תנאים מוקדמים לתהליך משא ומתן מלא שמוסקבה רואה.

מתקבלת התפצלות דיפלומטית ברורה למדי. אוקראינה והמדינות שתמכו בה מציעות להתחיל בהפסקת האש ולאחר מכן לדון בתנאים של הסדר רחב יותר; הצד הרוסי מתעקש שהפסקה זמנית נפרדת לא תפתור את סיבות המלחמה. בדיוק את הפער הזה ב-23 בספטמבר קיבלה כבר לא רק בהצהרות של קייב ומוסקבה, אלא גם במסמך משותף של 51 מדינות – חברות באו”ם.