- October 5, 2026
- 10:50 pm
- בעולם
שר ישראלי זאב אלקין הגיע לקייב ונפגש עם נציגי הקהילות היהודיות של אוקראינה במרכז התרבות ‘נתיב’. לצידו היו השגריר החדש של ישראל רועי רוזנבליט וראש ‘נתיב’ אלון שוחם. יומיים לפני יום השנה השלישי למתקפה ב-7 באוקטובר, דיבר אלקין על איך ישראל השתנתה לאחר האסון ההוא, והמפגש הסתיים בנרות זיכרון. אך הדרך של השר הישראלי לאוקראינה באותו יום עברה בעצמה ליד המלחמה.
מחבר: אלכסנדר חמלניצקי
ב-5 באוקטובר 2026, הקהילה היהודית של קייב באובולון דיווחה על פגישה של השר במשרד האוצר של ישראל זאב אלקין עם נציגי הקהילות היהודיות של אוקראינה. היא התקיימה במרכז התרבות הישראלי ‘נתיב’ בקייב.
יחד עם אלקין הגיעו לפגישה השגריר החדש של ישראל באוקראינה רועי רוזנבליט, ראש ארגון ‘נתיב’ אלון שוחם ונציגים רשמיים נוספים של ישראל. בתמונה שפורסמה על ידי הקהילה, אלקין ורוזנבליט מדליקים נרות לזכר הנופלים ב-7 באוקטובר 2023.
שם נאמרה המשפט, שאולי מסביר בצורה הטובה ביותר את הרקע הרגשי של הביקור הנוכחי.
לפי דיווח הקהילה היהודית של קייב באובולון, זאב אלקין הצהיר: “אחרי 7 באוקטובר 2023 עמדנו על הרגליים ושינינו את כל המזרח התיכון”.
זה נאמר ב-5 באוקטובר — יומיים לפני יום השנה השלישי למתקפת חמאס על ישראל. אך נאמר לא בירושלים ולא בתל אביב, אלא בקייב, במדינה שחיה בעצמה תחת מתקפות טילים ומזל”טים.
למה דווקא ‘נתיב’
לקורא הישראלי השם ‘נתיב’ עשוי להישמע מוכר, אך יש להסביר את משמעות המבנה הזה במפגש הנוכחי. זה לא רק מקום תרבותי שבו מתקיימים קורסים בעברית ואירועים על ישראל.
‘נתיב’ הוא מבנה ממשלתי ישראלי, שעובד היסטורית עם קשרי ישראל עם יהודי מדינות ברית המועצות לשעבר. המרכז התרבותי הישראלי בקייב פועל יותר מ-30 שנה, משתף פעולה עם ארגונים יהודיים בקייב ובערים אחרות באוקראינה, מקיים תוכניות חינוכיות ותרבותיות, עוסק בלימוד עברית ותומך בערוץ קשר קבוע בין המדינה הישראלית לקהילות המקומיות.
וכאן מופיעה פרט חשוב: זאב אלקין אחראי על פעילות ‘נתיב’ ברמת הממשלה הישראלית. לכן המפגש הנוכחי שלו עם יהודי אוקראינה אינו תוספת מקרית לנסיעה דיפלומטית.
נאנובסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency כבר עקבו אחרי הקו הזה. בנובמבר 2025 אלקין יחד עם אלון שוחם הגיעו לדניפר. אז ‘נתיב’ הכריז על כוונתו להחזיר את היקף פעילותו בערים האוקראיניות לרמה שהייתה לפני המלחמה המלאה. פרטים נוספים על כך — בחומר שלנו ‘נתיב’ ישחזר את פעילותו באוקראינה ‘בפורמט שלפני המלחמה’.
וב-22 בינואר 2026, אלקין ויו”ר הסוכנות היהודית ‘סוכנות’ דורון אלמוג יזמו ישיבת חירום על מצב הקהילות היהודיות באוקראינה על רקע משבר האנרגיה הכבד. הסיבה הייתה פניות מנהיגי הקהילות עצמם, שהתמודדו עם הפסקות חשמל וחימום לאחר התקפות רוסיות על תשתיות אוקראיניות. באותה ישיבה השתתף גם אלון שוחם. החומר שלנו על הסיפור הזה — ‘מצב הקהילות היהודיות באוקראינה לאור משבר האנרגיה החמור’.
מתברר שרשרת עקבית: דניפר בנובמבר, עבודה חירום עם הקהילות בחורף ועכשיו — קייב באוקטובר.
אלקין נסע לקייב דרך הגבול, לידו בבוקר נשמע פיצוץ
לביקור הנוכחי היה עוד הקשר.
בבוקר 5 באוקטובר אירע תקרית חמורה בגבול מולדובה-אוקראינה. משטרת הגבול של מולדובה דיווחה רשמית כי בסביבות 09:38 באזור המעבר פלאנקה — מאיאקי — אודובנוי במהלך התקפות רוסיות על תשתיות אוקראיניות נפל פגז. לאחר הפגיעה בקרקע הוא ריקושט ופגע באוטובוס נוסעים שעמד ליד המחסום.
נפגעו האוטובוס והביתן הבקרה, שוטר גבול מולדובני נפצע קל. העבודה במעבר הופסקה זמנית.
כמה פרסומים ישראליים דיווחו באותו יום כי בדיוק דרך מעבר הגבול הזה נסע לאוקראינה זאב אלקין והגיע לשם כמה דקות לאחר התקרית. השר עצמו לא נפגע והמשיך בנסיעה.
כאן חשוב להפריד בין שני רמות מידע. הפיצוץ עצמו, האוטובוס הפגוע והפציעה של שוטר הגבול מאושרים רשמית על ידי הצד המולדובני. מה שהמסלול של אלקין עבר דרך המעבר הזה כמה דקות לאחר האירוע, מדווחים כלי תקשורת ישראליים.
אבל גם בניסוח זהיר כזה, הגיאוגרפיה של הביקור נראית מראה. השר הישראלי נסע לפגישה עם יהודי אוקראינה דרך גבול מדינה, לידו תוצאות המלחמה כבר אינן ניתנות לתפיסה כמשהו רחוק.
לאלקין אוקראינה היא לא רק כיוון מדיניות חוץ
לזאב אלקין עצמו יש קשר ביוגרפי עם אוקראינה.
הוא נולד בחרקוב ב-1971. בצעירותו למד עברית, השתתף בחיים היהודיים והציוניים של העיר, היה קשור לעבודה עם הקהילה היהודית המקומית. בדצמבר 1990, בגיל 19, עלה לישראל. בהמשך עשה קריירה אקדמית ופוליטית ישראלית.
היום תפקידו הרשמי הוא שר במשרד האוצר של ישראל. הוא עוסק, בין היתר, בשיקום אזורים בישראל שנפגעו לאחר 7 באוקטובר והמלחמה שלאחר מכן, ובמקביל מפקח על ‘נתיב’. הכנסת מציינת אותו כשר נוסף במשרד האוצר.
לכן המשפט של אלקין על כך שאחרי 7 באוקטובר ישראל ‘עמדה על הרגליים’, בקייב מקבל גוון נוסף. הוא נאמר על ידי אדם שעזב את אוקראינה כעולה צעיר, ולאחר עשרות שנים חוזר לכאן כשר בממשלת ישראל — בעיצומה של מלחמה אחרת.
לצידו — השגריר החדש של ישראל, שרק התחיל את עבודתו באוקראינה
בתמונה עם הנרות לצידו של אלקין עומד רועי רוזנבליט.
לקורא הישראלי זה דורש הסבר קצר: רוזנבליט הוא השגריר החדש של ישראל באוקראינה. סגן ראש משרד החוץ האוקראיני אלכסנדר מישצ’נקו קיבל את העתקי כתב האמנה שלו רק ב21 באוגוסט 2026. אז הצדדים דנו בהתקפות הרוסיות, הסיוע ההומניטרי הישראלי, האנרגיה האוקראינית והשתתפות ישראל באירועים לציון 85 שנה לטרגדיית באבי יאר.
במקביל, רוזנבליט כמעט מיד התחיל לצאת מגבולות הפרוטוקול הדיפלומטי הרגיל. בספטמבר הוא ביקר בבית החולים האזורי של קייב, שם נדון השימוש בניסיון הישראלי בשיקום חיילים ואזרחים, ולאחר מכן חגג את ראש השנה יחד עם הקהילה היהודית של קייב.
נאנובסטי סיפרו בפירוט על השבועות הראשונים של עבודתו של השגריר החדש: על פגישות רוזנבליט וגיבוש סדר יום אוקראיני-ישראלי חדש ועל פגישתו של ראש השנה עם הקהילה היהודית של קייב.
כלומר, ב-5 באוקטובר ישבו סביב השולחן ב’נתיב’ שלושה רמות של נוכחות ישראלית באוקראינה: שר, האחראי ישירות על עבודת ‘נתיב’, ראש הארגון עצמו אלון שוחם והשגריר החדש של ישראל.
קייב בין באבי יאר ל-7 באוקטובר
יש עוד נקודת זמן שאי אפשר להוציא מהסוגריים.
רק שישה ימים קודם לכן, ב29 בספטמבר, קייב ציינה 85 שנה לתחילת ההוצאות להורג ההמוניות בבאבי יאר. הנשיא וולודימיר זלנסקי הניח נר זיכרון ליד האנדרטה ‘מנורה’. יחד איתו כיבדו את זכר הנופלים רבנים, נציגי ארגונים יהודיים, דיפלומטים ונציגי משלחות בינלאומיות. ישראל יוצגה בין היתר על ידי רועי רוזנבליט.
ב-29–30 בספטמבר 1941, הנאצים הוציאו להורג בבאבי יאר כ-34 אלף יהודים קייבים. מאוחר יותר הושמדו שם רומאים, שבויי מלחמה, לוחמי מחתרת אוקראינים, מטופלים בבית חולים פסיכיאטרי וקורבנות אחרים של המשטר הכיבוש. בסך הכל מדובר בכ-100 אלף נרצחים. עבור ישראל זה לא רק מקום זיכרון אוקראיני — זו אחת הנקודות המרכזיות בהיסטוריה של השואה של יהדות מזרח אירופה.
כמה פרסומים ישראליים ב-5 באוקטובר קישרו את הגעתו של אלקין לטקס בבאבי יאר בהשתתפות זלנסקי. עם זאת, הטקס הממלכתי המרכזי עם נשיא אוקראינה התקיים ב29 בספטמבר. תוכנית הזיכרון לא הסתיימה בכך: ב-5 באוקטובר בקייב תוכנן השקת פיילוט של ארכיון דיגיטלי של שמורת ההיסטוריה הלאומית ‘באבי יאר’, ואירועים נוספים נמשכים כל אוקטובר.
לכן מדויק יותר לומר שהביקור הנוכחי של אלקין נופל על חודש הזיכרון המתמשך של באבי יאר, ולא על טקס אחד נפרד.
נאנובסטי סיפרו בפירוט גם על יום השנה עצמו: איך התקיים הטקס בקייב ב-29 בספטמבר ולמה היה צריך להגן עליו עם מערכות הגנה אווירית וצלפים, וגם למה באבי יאר שוב נמצא במרכז הדיאלוג האוקראיני-ישראלי.
ועוד קייב, שישראל מכירה עכשיו בשם דניאל
יש גם סיפור טרי מאוד, שבגללו הביקור הנוכחי של השר הישראלי בקייב לא ניתן לתפיסה רק כשיחה על דיפלומטיה או זיכרון היסטורי.
ב-25 בספטמבר, כתוצאה מהתקפה רוסית על קייב, נהרג אזרח ישראלי בן 14, דניאל אומנסקי. הוא למד בתל אביב, ובזמן ההתקפה היה עם משפחתו באוקראינה. כמה ימים לאחר מכן הובא גופתו לישראל.
נאנובסטי סיפרו על העבודה הביתית האחרונה של דניאל — מחברת שנשארה לא גמורה לאחר התקפת המזל”ט: ‘העבודה הביתית האחרונה של דניאל אומנסקי בן ה-14’.
כך, תוך כמה ימים בלבד, נפגשו שלוש זיכרונות שונים. ב-29 בספטמבר קייב זכרה את היהודים שנרצחו בבאבי יאר לפני 85 שנה. ישראל קברה ילד שנהרג כבר במלחמה הנוכחית. וב-5 באוקטובר אלקין ורוזנבליט הדליקו בקייב נרות לזכר הישראלים שנרצחו ב-7 באוקטובר 2023.
להשוות בין הטרגדיות הללו יהיה לא נכון. אבל אי אפשר שלא לשים לב כמה קרובות הן היום נמצאות באותה עיר ובאותה נסיעה פוליטית.
מה המשמעות של המפגש הזה
המפגש עצמו ב’נתיב’ לא הביא להסכם בין-מדינתי רועש. לא הייתה הכרזה על חבילת סיוע צבאית חדשה או פריצת דרך דיפלומטית. ואולי דווקא בגלל זה יש לחפש את משמעותו לא שם.
סביב שולחן אחד התכנסו שר ישראלי, ראש מבנה ממשלתי האחראי על הקשר עם הקהילות היהודיות של ברית המועצות לשעבר, שגריר חדש ונציגי יהודי אוקראינה. וזה קרה לא בתקופה שקטה, אלא בזמן מלחמה מתמשכת, לאחר התקפות רוסיות נוספות ובדיוק כמה שעות לאחר תקרית מסוכנת בגבול מולדובה-אוקראינה.
המבנים הממשלתיים הישראליים בשנה האחרונה מחזירים בהדרגה את הנוכחות בחיים היהודיים של אוקראינה: משחזרים את עבודת ‘נתיב’, דנים בתמיכה בקהילות, עובדים עם פרויקטים רפואיים והומניטריים, משתתפים בשימור זיכרון באבי יאר. המפגש הנוכחי בקייב ממשיך את הקו הזה.
והתמונה עם הנרות משאירה עוד פרט שקשה להעביר בהודעה פרוטוקולית.
אלקין נולד בחרקוב ועזב מכאן כצעיר לישראל. רוזנבליט רק מתחיל את עבודתו כשגריר במדינה שחיה תחת איום יומיומי של התקפות. נציגי הקהילות היהודיות האוקראיניות נשארים כאן וממשיכים את חייהם בזמן המלחמה.
והנה בקייב, יומיים לפני 7 באוקטובר, הם יחד מדליקים נרות לזכר הנופלים בישראל.
המשפט של אלקין — ‘עמדנו על הרגליים’ — לכן נשמע כאן כבר לא רק כסיפור על מה שקרה לישראל אחרי 2023. בקייב הוא נפגש באופן בלתי נמנע עם מציאות אחרת: חייהם של אנשים שגם הם כבר כמה שנים לומדים לעמוד אחרי כל מכה חדשה.