וושינגטון דנה באזור מפורז בדונבאס, ויתור של אוקראינה על נאט”ו, חזרת הגז הרוסי לאירופה והקלה בסנקציות נגד מוסקבה. אבל אם היתרונות הכלכליים יובטחו לפני הבטחות הביטחון, הסכם השלום עשוי להשאיר את השאלה המרכזית פתוחה: מה ימנע מלחמה חדשה?
מחבר: לב ורשבסקי, נאנובוסטי
ב-23 באוקטובר 2026 נודעו פרטים חדשים על ההצעות האמריקאיות לסיום המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה. לפי The Economist, התקשורת האוקראינית דיווחה על אפשרות של אזור מפורז בדונבאס, על סיכויי החברות של אוקראינה באיחוד האירופי, על ויתור של קייב על הצטרפות לנאט”ו ועל תמריצים כלכליים למוסקבה.
אבל מה שמעניין אותי בסיפור הזה הוא לא כמה מהר יצליחו לחתום על ההסכם. חשוב מה יקרה לאחר החתימה עליו.
אם אוקראינה צריכה לוותר על חלק מהיכולות שלה באבטחת הביטחון, ורוסיה תקבל הקלה בסנקציות ושיקום קשרים כלכליים, עולה שאלה מאוד ספציפית: מי ובאיזה אופן יבטיח שהמלחמה לא תתחיל שוב?
לדעתי, יש להתחיל את הניתוח של התוכנית החדשה מכאן.
מה בדיוק מציעים האמריקאים
לפי הדיווח מ-23 באוקטובר, נדונים מספר הצעות קשורות.
לאוקראינה – השקעות בשיקום הכלכלה ההרוסה ופרספקטיבה של הצטרפות לאיחוד האירופי. במקביל, ייתכן שיידרש מקייב לוותר על השאיפה להצטרף לנאט”ו.
לרוסיה – נורמליזציה פוליטית של היחסים עם ארצות הברית, שיקום קשרים עסקיים, הקלה בסנקציות ואפשרות לחידוש אספקת הגז הטבעי לשוק האירופי. בין האפשרויות הנדונות מוזכר אפילו הפעלה מחדש של צינור הגז “נורד סטרים”.
לדונבאס מוקצה תפקיד מיוחד במבנה הזה: מוצע ליצור שם אזור מפורז.
חשוב להבהיר מיד: הטקסט המלא של ההסכם המוצע לא פורסם לציבור. הדיווחים הזמינים לא מאפשרים לקבוע אילו סעיפים כבר מעוגנים במסמכים ואילו עדיין נושא לדיונים. לכן, יהיה מוקדם מדי לראות בתנאים המפורטים תוכנית שלום מוסכמת סופית.
דונבאס: דמיליטריזציה לא עונה על שאלת השליטה
על המפה, אזור מפורז נראה כפתרון יחסית ברור: הצדדים מסיגים את הכוחות המזוינים, מפסיקים את האש, והמשקיפים מפקחים על ביצוע ההסכמות.
אבל מה זה אומר בפועל לגבי דונבאס?
רוסיה ממשיכה לדרוש את העברת כל שטח האזור, כולל ערים אוקראיניות ואזורים מבוצרים שהצבא שלה לא שולט בהם. אוקראינה דוחה דרישה כזו. עמדות אלו נשמרו גם לאחר פגישת הנציג המיוחד האמריקאי סטיב ויטקוף עם פוטין ב-21 באוקטובר.
לכן, יש להבין מאיפה בדיוק צריכים הכוחות לסגת. האם הנסיגה תהיה הדדית? מי ינהל את השטח? האם יישארו גופים מנהליים אוקראיניים? אילו סמכויות יקבלו המשקיפים הבינלאומיים?
דמיליטריזציה כשלעצמה לא אומרת שינוי בגבול המדינה או הכרה בסיפוח. אבל אם צד אחד שומר על דרישות טריטוריאליות והצד השני מאבד עמדות הגנה ללא הבטחות אמינות, נוצר חוסר איזון מסוכן.
אי אפשר להעריך תוכנית כזו כל עוד לא ידוע מה מתוכנן במקרה של הפרתה.
גז רוסי כמחיר לנורמליזציה פוליטית
החלק הכלכלי של ההצעות האמריקאיות ראוי לא פחות תשומת לב מהחלק הטריטוריאלי.
חזרת הגז הרוסי לאירופה תסמן לא רק חידוש המסחר. מדובר במקור פוטנציאלי להכנסות יצוא לרוסיה, וכן על בחינה מחדש של חלק ממדיניות הסנקציות שנוצרה לאחר הפלישה המלאה ב-2022.
יתר על כן, סחר הגז נוגע לא רק למוסקבה ולוושינגטון. החלטות על רכישות, הסמכת צינורות והסדרת שוק האנרגיה מתקבלות גם על ידי מדינות אירופיות ומוסדות האיחוד האירופי. ארצות הברית לא יכולה להבטיח באופן חד צדדי את הפעלת “נורד סטרים”.
יש גם שאלה נוספת: מתי בדיוק מוצע להעניק לרוסיה הקלות כלכליות?
אם הסנקציות מוסרות לאחר עמידה בתנאים ניתנים לבדיקה, הן נשארות כלי להשפעה על קיום ההסכם. אם ההגבלות מוסרות מראש, יהיה קשה יותר פוליטית להחזירן במקרה של הפרה חדשה.
כבר עכשיו, ההיבט הכלכלי של הקשרים הרוסיים-אמריקאיים אינו תיאורטי בלבד. לפי התקשורת, ב-21 באוקטובר ויטקוף ופוטין דנו ביישום ההסכמות מאוקטובר על אספקת דלק דיזל רוסי.
זה לא מוכיח את קיומו של הסכם סודי לחלוקת אוקראינה. אבל זה מראה שאינטרסים מסחריים קיימים במגעים דיפלומטיים במקביל לשאלות של מלחמה וביטחון.
נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency
חברות באיחוד האירופי במקום נאט”ו — החלפה שווה ערך?
לאוקראינה מציעים פרספקטיבה אירופית, אבל לפי הדיווחים שפורסמו, במקביל רוצים לקבל ויתור על השאיפה להצטרף לנאט”ו.
אני לא רואה בתנאים האלה שווי ערך.
האיחוד האירופי מסוגל להבטיח אינטגרציה כלכלית ומוסדית רחבת היקף. עם זאת, חברות באיחוד האירופי לא מחליפה את המנגנונים הצבאיים של הברית הצפון-אטלנטית.
כן, סעיף 42(7) של אמנת האיחוד האירופי קובע סיוע הדדי של מדינות החברות במקרה של תוקפנות מזוינת. אבל היישום המעשי שלה שונה ממערכת ההגנה הקולקטיבית של נאט”ו.
לכן, יש לדעת אילו הבטחות ספציפיות תקבל אוקראינה. האם ארצות הברית ומדינות אירופה מתחייבות לספק סיוע צבאי במקרה של פלישה חוזרת? האם יובטחו אספקת נשק, הגנה אווירית, שיתוף מודיעין? האם יופיע מנגנון תגובה אוטומטי?
ללא תשובות לשאלות אלו, הבטחת הביטחון נשארת הצהרה פוליטית.
למה טראמפ שואף להאיץ את המשא ומתן
לנשיא האמריקאי יש נסיבות פוליטיות משלו.
ב-3 בנובמבר יתקיימו בארצות הברית בחירות אמצע לקונגרס. התקשורת קישרה את הפעילות הדיפלומטית החדשה של טראמפ ללחץ הפנימי, לעליית מחירי האנרגיה ולשאיפה להראות תוצאות של מדיניותו. זהו ניתוח עיתונאי ולא הוכחה למניעים של הנשיא.
עם זאת, האופקים הזמניים של וושינגטון וקייב שונים באופן אובייקטיבי.
לממשל האמריקאי חשוב להשיג תוצאה דיפלומטית בטווח הנראה לעין. לאוקראינה מצפה לחיות עם תוצאות ההסכם במשך עשורים.
הפסקת הלחימה עשויה להיות הישג חשוב ביותר. אבל עמידותו לא תהיה תלויה בטקס החתימה החגיגי, אלא בתנאים ובמחויבויות של המשתתפים.
למה זה חשוב לישראל
לקורא הישראלי, המשא ומתן האמריקאי על אוקראינה אינו סיפור זר.
ישראל בונה את ביטחונה במשך עשורים בשיתוף פעולה צבאי-טכנולוגי הדוק עם ארצות הברית. לכן, שאלת האמינות של ההתחייבויות האמריקאיות יש לה עניין מעשי גם לאזור שלנו.
עם זאת, המצב של ישראל ואוקראינה שונה. אי אפשר להעביר באופן מכני את תנאי הסכסוך האחד לאחר.
יש גם ממד אזורי ישיר. רוסיה מקיימת יחסים עם איראן, ושיקום אפשרי של הכנסותיה האנרגטיות עשוי להשפיע על היכולות הכלכליות של מוסקבה. אבל אי אפשר לטעון אוטומטית שקרנות נוספות יופנו לטהרן ללא הוכחות.
לישראל חשוב גם לעקוב אחרי חזרת הגז הרוסי לשוק האירופי, שכן שינוי בזרמי האנרגיה הבינלאומיים משפיע גם על עמדות היצואנים האזוריים.
מה מראים האירועים של 21–22 באוקטובר
הפעילות הדיפלומטית נמשכת, אבל היא עדיין לא עצרה את המלחמה.
לאחר המשא ומתן עם ויטקוף, קייב ומוסקבה הודיעו על נכונות לחזור לפורמט משולש בתיווך ארצות הברית. זלנסקי תמך בקיום פגישה בתחילת נובמבר ובהצעות להפסקת אש, כולל הפסקת התקפות על תשתיות אנרגיה.
במקביל, המתקפות הרוסיות נמשכו.
ההבדל הזה בין הצהרות דיפלומטיות למה שקורה בשטח דורש תשומת לב מיוחדת לניסוחי ההסכם העתידי.
השלום צריך להיות בעל מנגנון הגנה
אני לא רואה סיבה לדחות משא ומתן רק בגלל שמדובר על פשרות. הפסקת המלחמה, שמירת חיי אדם ושיקום ערים הרוסות יש להם ערך עצום.
אבל אני מודאג מהסדר האפשרי של הוויתורים.
בהצעות שפורסמו, היתרונות הכלכליים למוסקבה נקראים בצורה די ברורה: סנקציות, מסחר, גז, נורמליזציה פוליטית. לגבי אוקראינה מדובר על השקעות, פרספקטיבה אירופית וביטחון, שמנגנוני הבטחתו עדיין לא נחשפו.
כמובן, המידע הזה אינו מלא. המסמך הסופי עשוי להיות שונה באופן משמעותי מהפרסומים העיתונאיים.
ובכל זאת, הקריטריון המרכזי להערכה כבר ברור: הסכם השלום צריך לא רק לעצור את המלחמה הנוכחית, אלא גם לכלול מנגנונים יעילים למניעת הבאה.
אם רוסיה תוכל לשקם את הקשרים הכלכליים עם המערב, תוך שמירה על האפשרות לשנות בכוח את גבולות המדינה השכנה, תעלה שאלה על יעילות כל המערכת הביטחונית שלאחר המלחמה.
אם ההסכם העתידי יבטיח נסיגה הדדית מבוקרת של הכוחות, הגנה על אוקראינה ותוצאות מוסכמות מראש להפרות, התוכן המעשי שלו יהיה שונה לחלוטין.
לכן, לא הייתי ממהר לחגוג ניצחון דיפלומטי או להכריז על המשא ומתן ככישלון.
קודם כל צריך לראות את המסמך.
ואז לשאול את הצדדים שאלה אחת: מה בדיוק יקרה אם בעוד שנתיים או שלוש הצבא הרוסי יחצה שוב את קו הפסקת האש?
מהתשובה תלוי אם ההסכם יהפוך לתחילת שלום יציב או רק להפסקה בין מלחמות.