“אגרות חוב אמיתיות”: “ערימות בכל מקום”: למה חיילים רוסים ממש “חרבן” הכל מסביב – תחקיר של עיתונאי אופוזיציה רוסי בטור ברדיו ליברטי

הכובשים הרוסים, הנסוגים מהשטחים הכבושים, משאירים אחריהם לא רק רצח, הרס ופשעי מלחמה אחרים, אלא פשוטו כמשמעו – לְחַרְבֵּן.

למה הרוסים עושים את צרכיהם ממש בבתיהם של אוקראינים, שרוצים לומר זאת ועל מה זה מעיד, כותב אופוזיציה רוסי העיתונאי אנדריי מלגין בעמודה עבור “רדיו ליברטי.

“ערימות של חרא אנושי מסריח היו בכל מקום: לא רק על הרצפה, אלא גם על שולחנות, במיטות, בכלים. יתר על כן, בכל הבתים הללו היו שירותים מאובזרים היטב. השתמש בו! אבל לא. וזה היה המקרה בכל מקום מהמקום שבו עזב צבא פוטין”, משחזר מלגין.

לדבריו, אוקראינים רבים הסבירו את ה”תופעה” הזו בחוסר תרבות פשוט. אבל המחבר מאמין שהכל הרבה יותר מסובך.

אנדריי מלגין מצטט מספר מסמכים היסטוריים המצביעים על כך שההרגל של הרוסים לזבל בכל מקום כדי לחרוץ אנשים מצליחים יותר ידוע כבר זמן רב.

בשנת 1919, בסנט פטרבורג, התקיים קונגרס של “עניי הכפר”.

כמה אלפי איכרים הגיעו מהמחוזות הצפוניים של רוסיה, ומאות מהם הוצבו בארמון החורף של הרומנובים. כשהקונגרס הסתיים והאנשים האלה עזבו, התברר שהם לא רק זיהמו את כל המרחצאות של הארמון, אלא גם מספר עצום מהאגרטלים היקרים ביותר של סבר, סקסון ומזרח, כשהם השתמשו בהם כעציצים. זה לא נעשה מכורח הנסיבות – מחצרות הארמון היו תקינות, אספקת המים פעלה.

“לא, החוליגניזם הזה היה ביטוי לרצון לקלקל ולהכפיש דברים יפים. במהלך שתי מהפכות ומלחמה, ראיתי מאות פעמים את הרצון האפל והנקמני הזה של אנשים לשבור, לעוות, ללעוג ולהכפיש את היפה”, ציין הסופר הסובייטי. מקסים גורקי.

פעם אחרונה בגרמניה לאחר שנים רבות של שתיקה, החלו להופיע דיווחים של עדי ראייה הכיבוש הסובייטי 1945. כמעט בכל פרסום כזה מציינים מנהג שהפתיע את הגרמנים – מכסה את כל מה שקיים בשכבת צואתם.

העיתונאי מצטט את זיכרונותיו של סופר סובייטי, מוותיקי המלחמה הסובייטית-גרמניה יורי נגיבין. באחד מבתי הגרמנים ראה חוטים שבורים, רהיטים שבורים וספרים מפוזרים על הרצפה.

“והחרא נמצא בכל מקום, אפילו על השולחן, התנור, אדן החלון, בצל מנורה תלויה“- כתב נגיבין.

ה”אינטלקטואל” הסובייטי הודה שבהתחלה הוא לא הבין למה הוא יעשה את זה, אבל אז הוא ניסה את זה בעצמו ואהב את זה.

פִילוֹסוֹף מיכאיל אפשטיין ביצירתו “Russian Antiworld” הוא הקדיש מקום לתשוקה המדהימה הזו. מצטט ציטוט של גורקי, הוא מתווכח עם המחבר: אדם רוסי מחרבן באגרטל לא בגלל שחוש היופי זר לו, ובמיוחד לא בגלל שיש לו סלידה מיופי. אפשטיין מאמין שהזקן ברוסיה עדיין קשור בקשר הדוק לארץ. “צואה היא חומר האדמה”, ו”אדם מחזיר אליה את מה שהתעכל בה, את חלקו המת”.

סופר פולני סטניסלב לם הסביר את האשפה של בתים באירופה על ידי רוסים כך:

“בכך הם נקמו לא רק בגרמנים (בסופו של דבר, לאחרים!)…, אבל הם גם נקמו בכל העולם שמחוץ לכלא שלהם בנקמה, השפלה מכל האפשרית: אחרי הכל, הם מחרבנים הכל – אף חיות לא מפגינות אכזריות כזו, כביכול, שהרוסים הפגינו, שחטו ומילאו בהפרשות שלהם סלונים, אולמות בתי חולים, בידה, ארונות, חרא על ספרים, שטיחים, מזבחות… “

מלגין שם לב שבין המילים הנרדפות הרבות למילה “לעשות את צרכיו” במילון ישנה אחת לא צפויה: “להניח בצד זחל”. מה יצמח מזה?

“בהקשר שלנו, זו הגדרה מדויקת באופן מפתיע. לא יכול היה להגיד את זה טוב יותר. העולם הרוסי מטיל זחלים לכל מקום שהוא הולך”.מציין העיתונאי.

לדבריו, הכובשים הרוסים להרגיש את “השליחות הגדולה” שלהם – הרס הציוויליזציה. אחרי הכל, לאן שהרוסים הולכים, “החיים משפילים, החוקים מוחלפים ב”מושגים”, הכלכלה מפושטת לרמה של ימי הביניים, מזבלות אשפה צומחות במקום גנים פורחים, והאמנות והתרבות גוססות”.

עדות לכך היא הערים הכבושים וההרוסים של אוקראינה, כמו גם אתרי הנופש המשגשגים של אבחזיה, אומר מלגין.

תחושה טבעית של שימור עצמי הייתה צריכה לומר לעמים שאליהם הגיע העולם הרוסי עם זרועות ביד: תפסיקו עם זה! העולם הרוסי הקרוב מדבר בצורה ברורה ובשכנוע מרבית. אבל קל יותר לעצום את העיניים, לסתום את האוזניים והאף, נכון?

השאירו תגובה בוואטסאפ – ערוץ חדשות ↓ — חדשות ישראל

השאר תגובה בטלגרם – ערוץ חדשות ↓ — חדשות ישראל