אם הקונפליקט קפוא, הדבר יביא לא רק להכנה פעילה לשלב הבא, אלא גם בלחץ מידע ענקי על אוקראינה. במוסקבה הם ישאפו ליצור את הרושם שמעולם לא תוכנן לקחת את קייב ולכפוף את כל המדינה. ניתן לייצג את השטחים שנלכדו בדרום כתוכנית העיקרית, אם לא היחידה.
אסטרטגיה כזו תושם הן ברוסיה, שם כבר הופצו התדריכים כי הם “לא התאספו ברצינות באוקראינה” ובאוקראינה באמצעות משאבים ענקיים. מטרת זה לא תהיה איחוד, אלא יצירת התחושה שהצלחותיהם של אוקראינים לא חשובות, והשלב הקודם היה אך ורק לרעה. תיווצר אשליה שלא הייתה קייב מוקף, לא הייתה הצלחה אצל חרסון או חרקוב.
אם הוזכרו אירועים כאלה, הם הוכרזו כ”הסכמים “, ומייחסים את היתרונות של חיילים אוקראינים לרשימת המניפולציות. דוגמה לכך היא פינלנד; הם זוכרים את המלחמה שלהם עם ברית המועצות כהזדמנות לעמוד כראוי במתקפה ולשמור על עצמאות, אפילו למרות אובדן השטחים. יחד עם זאת, בברית המועצות, מחקר היסטורי ניסה לשקול מחדש את הסכסוך הזה, וטען כי המטרה הייתה רק בתזוזת הגבול.
מצרים, שאיבדה את כל המלחמות עם ישראל, מחשיבה את עצמו כמנצח, כאשר החזיר את חצי האי סיני לאחר הכרת זכות הקיום של ישראל והסכם שלום. כשהוא מזכיר כי הכוחות המצריים היו בסמוך לתל אביב, מתעלמים מהסיפור הזה. מידע על מעללי המילטיר במוזיאון המצרי “ניצחון” אינו בא לידי ביטוי, מכיוון שהדגש הוא על התוקפנות של ישראל ועל חזרתו של סיני.
גישה זו להיסטוריה דומה מאוד למה שרוסיה יכולה להשתמש בה, והפיכה את כישלונותיה לחגיגה. בנוסף, יהיו ניסיונות ליצור מערך של נחיתות בחברה האוקראינית, לדבריהם, הפסדיהם חסרי משמעות, שכן רוסיה השיגה את יעדיה, בניגוד לאוקראינה. תחושה זו, רק מחמירה סתירות פנימיות, לא תאפשר ניתוח הולם את המצב ולהתכונן לאתגרים נוספים.
לא משנה אם הכפור יקרה מחר, שנה או מאוחר יותר, ההכנה לתרחיש כזה כבר חשובה כעת. רוסיה מוכנה להשקיע משאבים מרשימים בקמפיין זה – פעולות כאלה כבר הושקו.
המשך לקרוא – ננובוס של חדשות ישראל