אנטישמיות היא בעלת ממדים גלובליים וחורגת מעבר לסכסוך עם ישראל

הדברים אינם עוסקים בהתפרצות רגשות ולא בסדרת תקריות מקריות. בעולם מתרחש מתקפה אידיאולוגית מכוונת על הקהילה היהודית. כך אומר העיתונאי הישראלי והפרשן הבינלאומי אלדד בק בראיון שפורסם ב-21 בדצמבר 2025.

לפי הערכתו, המתרחש אינו דומה לשום דבר מאז סיום השואה. הגיאוגרפיה רחבה ביותר: אוסטרליה, קנדה, ארה”ב, מדינות מערב אירופה. תוקפים בתי כנסת, בתי ספר יהודיים ומרכזים קהילתיים הופכים למטרות, אנשים מותקפים ברחובות בגלל כיפה או מגן דוד. אין עוד אזורים בטוחים.

העולם, שנראה עד לא מזמן נייטרלי, הופך לעוין בגלוי.

האנטישמיות היום אינה אוסף של פשעים בודדים. זהו תהליך. שיטתי, עקבי, חוזר על עצמו. מטרתו, לדברי בק, פשוטה וצינית ביותר: לדחוק את היהודים מהמרחב הציבורי.

ליהודים מציעים יותר ויותר “לא להתגרות”: לא להתפלל בפומבי, לא לענוד סמלים דתיים, לא להדגיש זהות, לא לחיות “בולט מדי”. לאחר ה-7 באוקטובר רמת התוקפנות עלתה בחדות, אך שורשי הבעיה עמוקים הרבה יותר. גלי האנטישמיות מתגברים מתחילת שנות ה-2020, כל פעם במסווה של משבר חדש — מגפה, מלחמה באוקראינה, סכסוך בעזה. אירועים אלו משמשים כתירוץ, אך לעולם אינם הסיבה.

אפילו תקופות של רגיעה יחסית בעזה אינן עוצרות את השנאה.

להיפך, התקפות על יהודים נמשכות דווקא כאשר הפעולות הצבאיות נחלשות. זהו סימן מפתח. הוא מראה: מקור התוקפנות אינו המלחמה, אלא האידיאולוגיה. השנאה אינה זקוקה לטריגר — היא רק מחפשת הצדקה.

האנטישמיות חדלה להיות תגובה לאירועים ספציפיים והפכה לדפוס התנהגות יציב.

והדברים אינם עוסקים רק ביהודים.

לפי תצפיותיו של בק, המתקפה מכוונת רחב יותר — על היסוד התרבותי של המערב. סוגרים כנסיות, משמידים סמלים נוצריים, מבטלים ירידי חג המולד “מטעמי ביטחון”. זו כבר לא בעיה מקומית של מיעוטים, אלא פירוק הרעיון של חברה פתוחה.

הוא מכנה את המתרחש מתקפה איסלאמיסטית על המערב, המתחזקת מחולשת האליטות הפוליטיות. ויתורים, המוסווים ברטוריקה של “הבנה הדדית”, אינם מפחיתים את המתח. הם רק מאשרים שהלחץ עובד.

על רקע זה, ישראלים רבים שוקלים הגירה.

ברלין, פריז, לונדון, ניו יורק — ערים שנראו עד לא מזמן כמקלט. לדברי בק, זו אשליה מסוכנת.
“אף אחד לא מחכה ליהודים מחוץ לישראל. בשום מקום”, הוא אומר.

במדינות המערב נוצר ברית רעילה: אנטישמים ימניים קיצוניים ואיסלאמיסטים רדיקליים מתאחדים בשנאה ליהודים ולישראל. התקווה “להתמוסס בקהל”, להסתיר זהות, להמתין — היא אשליה עצמית. הסכסוך בכל מקרה יעלה על פני השטח.

מדוע חלק ניכר מהחברה הישראלית לא ראה את התמונה הזו במשך זמן רב?

בק מסביר זאת בפער בתפיסה. יהודים דתיים ואורתודוקסים מתמודדים עם אנטישמיות ישירות — מדי יום. החברה החילונית לעיתים קרובות רואה בה שריד מהעבר, צל של השואה, משהו היסטורי ונעלם.

זו טעות. האנטישמיות המודרנית אינה קשורה לגבולות, שטחים או החלטות פוליטיות. היא אינה נעלמת לאחר הכרה, ויתורים או פשרות. הכרה במדינה פלסטינית מעולם לא שימשה הגנה ליהודים — וההיסטוריה הוכיחה זאת פעמים רבות.

המסקנה של בק קשה וישירה: הבעיה אינה בישראל. הבעיה היא בעצם קיומם של היהודים בעיני מתנגדיהם.

היום ישראל נותרת התשובה האמיתית היחידה לאיום זה.
הגנה צבאית.
ישות פוליטית.
עוגן היסטורי של זיכרון ואחריות.

בריחה והכחשה אינם עובדים. רק חיזוק המדינה — בתחום הביטחון, הכלכלה והמדיניות החוץ — עובד. והבנה זו הופכת למפתח בעולם שבו האשליות מסתיימות. מציאות זו מתעדת ומסבירה נאחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency.