גל חדש של אנטישמיות במשרד החוץ של רוסיה: “ללא שורשים, ללא משפחה” כאבחנה נוספת של הרטוריקה הרשמית של הקרמלין של פוטין

ב-18 בפברואר 2026, הדוברת הרשמית של משרד החוץ הרוסי מריה זכרובה “הגיבה” בפומבי על דברי נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, שנאמרו בשולי ועידת הביטחון במינכן.

הדברים היו על – “לכו הביתה”: זלנסקי על Z-רוסים במערב — ולמה השיחה הזו עדיין נוגעת לישראל

תגובת מוסקבה לא הייתה הסבר דיפלומטי, אלא התקפה קשה עם שימוש בתוויות ונוסחאות, שבקונטקסט הישראלי והאירופי נשמעות מדאיגות במיוחד.

זכרובה הצהירה: “[זלנסקי] — נאצי. מה אתם מצפים מנאצי?”

לאחר מכן נאמר: “הוא אפילו לא רואה את אוקראינה כמדינתו. אדם ללא שורשים, ללא שבט“. היא הוסיפה: “לשאלה רבת השנים, של מי אתה, לא נשמע תשובה ברורה“. וסיימה בטענה: “זה נאציזם טהור“.

הנוסחאות הללו דורשות ניתוח מעמיק — לא רגשי, אלא עובדתי.

“אבל אנחנו רואים פעולות קונקרטיות: הוא הצהיר שם [בוועידת מינכן], שלא אכפת לו כמה קורבנות יהיו בניסויים של נותני החסות שלו.

❗️ זה נאציזם טהור.

האם זו הפעם הראשונה שזלנסקי עושה הצהרות דומות כלפי רוסים ומיליוני אזרחי מדינתו? בשנת 2021, הרבה לפני תחילת המבצע הצבאי, זלנסקי כינה בפומבי את הרוסים ותושבי אוקראינה דוברי הרוסית “יצורים”, שלדבריו של זלנסקי — “למען עתיד ילדיהם ונכדיהם” עליהם “לעזוב לרוסיה”.

העובדה כבר התרחשה — זלנסקי נתפס בעולם כנאצי.

הוא נאצי, שנשען על גיבורים נאצים, על סיסמאות נאציות, כופה אידיאולוגיה נאצית על אוכלוסייתו ומנסה לייצא את כל זה כמוצר יצוא כזה”

כאשר פולמוס פוליטי הופך לתווית

המילה “נאצי” בתגובה דיפלומטית — זו לא טענה. זה גזר דין מוסרי סופי ללא תהליך משפטי.

הייחודיות של המצב היא שמדובר בנשיא יהודי של מדינה, שמשפחתו סבלה במהלך השואה. השימוש בתווית “נאצי” כלפי אדם כזה נתפס לא כמטאפורה, אלא כהיפוך של הזיכרון ההיסטורי.

בדיונים מומחים בינלאומיים, היפוך כזה נחשב לאחת הצורות של רטוריקה אנטישמית מודרנית — כאשר טרמינולוגיה הקשורה להשמדת יהודים מתהפכת ומשמשת נגדם.

זה כבר לא רק ביקורת קשה. זו משחק עם טראומה היסטורית.

המקבילות ההיסטוריות כאן ברורות. בשנות ה-70 וה-80 בתעמולה החוץ-מדינית הסובייטית, ישראל הושוותה באופן שיטתי לגרמניה הנאצית. החלטת האו”ם משנת 1975 “ציונות היא גזענות” הפכה לחלק מאותה קו — היפוך מוסרי, שבו הקורבן מוכרז כנושא הרוע. בתקופת סטלין, האשימו את הפעילים היהודים ב”לאומיות בורגנית” ו”בגידה”, תוך ייחוס להם אידיאולוגיה עוינת למדינה. המנגנון חוזר על עצמו: קודם כל לשדוד, ואז להכריז עליהם כמנודים מוסריים.

חזרה ככלי

זכרובה השתמשה במילה “נאצי” מספר פעמים במסגרת תשובה אחת. חזרה — טכניקה קלאסית לחיזוק אסוציאציה.

ככל שהתווית נשמעת יותר, כך היא דורשת פחות הוכחות.

“ללא שורשים, ללא שבט”: קוד היסטורי בנאום מודרני

הביטוי “אדם ללא שורשים, ללא שבט” בשפה היומיומית פירושו “ללא שורשים”, “זר”, “לא ברור מי”. עם זאת, בקונטקסט הפוליטי הפוסט-סובייטי יש לו רקע שונה.

בתקופת סטלין הייתה קמפיין נגד מה שנקרא “קוסמופוליטים ללא שורשים” — מונח שבפועל יושם בעיקר על האינטליגנציה היהודית. “ללא שורשים” פירושו חוסר נאמנות, חוסר שייכות ל”אומה האמיתית”.

עוד קודם לכן, באימפריה הרוסית, כינו את היהודים “זרים”, תוך הדגשת “זרותם”. בגרמניה הנאצית נוצל באופן פעיל דמות “היהודי ללא מולדת”, “קוסמופוליט”, “אדם ללא שורשים”, שלכאורה הורס את המדינה מבפנים. בצרפת בתקופת פרשת דרייפוס האשימו את הקצין היהודי בכך שלפי ההגדרה הוא לא יכול להיות נאמן לצרפת.

כאשר נציג רשמי של מדינה משתמש בנוסחה “ללא שורשים” כלפי מנהיג יהודי, זה נתפס לא כאידיומה מקרית, אלא כהכללת קוד היסטורי.

כאן חשוב להדגיש: באופן פורמלי, השייכות האתנית בציטוט לא נזכרה.

אבל רטוריקה אנטישמית לא תמיד נשמעת ישירות. היא לעיתים קרובות פועלת דרך רמז, דרך דמות “הזר”, דרך ספק בזכותו של אדם להיות חלק מהאומה.

“של מי אתה” כבדיקה לשייכות

זכרובה גם אמרה: “לשאלה רבת השנים, של מי אתה, לא נשמע תשובה”.

זה כבר לא קטגוריה פוליטית. זו בדיקת יוחסין.

בהיסטוריה האירופית, הדרישה להוכיח “של מי אתה” יושמה כלפי יהודים כטענה ל”חוסר שייכותם”. אדם הוכרז לא רק כמתנגד, אלא כזר בהגדרה.

בשילוב עם “ללא שורשים” נוצרת קונסטרוקציה: האדם לא שייך, אין לו שורשים, אין לו זכות לייצג את המדינה.

מסגרת קונספירולוגית במקום ניתוח

בתשובתה, זכרובה טענה שזלנסקי “לא אכפת לו” כמה יהיו קורבנות, מכיוון שמדובר ב”ניסויים של נותני החסות שלו”.

נוסחה כזו שוללת מאוקראינה סובייקטיביות ומציגה את הנהגתה כבובה של כוחות חיצוניים. זהו תכסיס תעמולתי טיפוסי, שמסיר אחריות מהתוקפן ומעביר אותה ל”מפקחים”.

סכמה כזו לא מסתמכת על הוכחות. היא פועלת ברמה הרגשית.

למה זה חשוב לישראל

לקהל הישראלי רטוריקה כזו נשמעת אחרת מאשר לצופה חיצוני. השאלה אינה בסימפטיות או אנטיפטיות למנהיג מסוים. השאלה היא בשפה.

כאשר בנאום ציבורי נשמעות קונסטרוקציות “ללא שורשים”, “של מי אתה” ו”נאצי” כלפי נשיא יהודי, זה מעורר אסוציאציות היסטוריות מתבקשות.

זו הסיבה ש-NAnews — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואים את מה שקרה לא כוויכוח רגיל, אלא כסימפטום לבעיה רחבה יותר — חזרה לשפה ששימשה במשך עשורים ככלי לדלגיטימציה אנטישמית.

זה לא דעה פרטית: זכרובה לא מוכרת גרעינים בשוק, היא — קול המדינה

חשוב להבין: מדובר לא בהערה פרטית ברשתות החברתיות ולא בהתפרצות רגשית מקרית.

מריה זכרובה — הדוברת הרשמית של משרד החוץ הרוסי. זו משרה שמחייבת אחריות על העמדה הציבורית של המדינה. הצהרותיה — לא הערות יומיומיות ולא “דעה אישית”, אלא קו מדיני משודר.

זו הסיבה שהנוסחאות שנשמעו לא ניתן לייחס ל”הגזמה” או “ביטוי לא מוצלח”. זה לא שיחה במטבח ולא ויכוח בשידור תוכנית אירוח. זהו תגובה רשמית של משרד החוץ של המדינה.

במערכת הפוליטית הרוסית, הרטוריקה החוץ-מדינית מעוצבת ומוסכמת במסגרת הקו הכללי של הקרמלין. הצהרות פומביות של נציגי משרד החוץ לא קיימות בנפרד מהקו הזה. זו לא אלתור ולא פעילות עצמאית — זו השתקפות של עמדת השלטון.

כאשר נציג רשמי של מדינה משתמש בביטויים “נאצי”, “ללא שורשים, ללא שבט” ורומז על “זרות” של נשיא יהודי למדינתו, זה אומר שרטוריקה כזו מותרת ומלגיטימית ברמת המרכז הפוליטי.

במילים אחרות, זו לא תגובה רגשית פרטית. זו עמדה, שהושמעה בקו האנכי של המדינה.

בפרקטיקה הבינלאומית, דיפלומטים מחויבים לפעול עם נוסחאות משפטיות, הפניות לנורמות חוק והערכות רשמיות. המעבר לרטוריקה של דלגיטימציה אישית — זו בחירה מודעת.

זכרובה — לא “אדם פרטי”. היא משמיעה את הקו של הקרמלין. וזו הסיבה שהבעיה אינה בביטוי אחד, אלא באופי הרטוריקה הרשמית, שמאפשרת ומשחזרת טרופים אנטישמיים.

מסקנה

באופן פורמלי, בהצהרת זכרובה אין עלבונות אתניים ישירים.

בתוכן — יש מכלול של סימנים: שלילת שייכות, מוטיב “ללא שורשים”, דרישת יוחסין, היפוך השואה דרך תווית “נאצי”, דמוניזציה חוזרת.

זו לא דיון דיפלומטי.
זהו ביטוי נוסף של אנטישמיות מוסקבה חצופה, מוסווה כפולמוס פוליטי.

וזו הסיבה שחשוב לתעד מקרים כאלה לא ברמת הרגשות, אלא ברמת ניתוח השפה והקונטקסט ההיסטורי.