חמישה “מתנות” לפוטין: איך המלחמה של ארה”ב וישראל עם איראן יכולה להועיל לקרמלין

הסלמה בין ארה”ב (עם ישראל) ואיראן, אפילו עם היחלשות טהראן כשותפה במזרח התיכון של מוסקבה, עשויה להעניק לקרמלין סדרה של בונוסים טקטיים באופן בלתי צפוי. ההיגיון פשוט: ככל שיש יותר משברים בו זמנית, כך קל יותר לרוסיה לגרור את הסדר היום לכיוון הנוח לה – בדיפלומטיה, בכלכלה, במלחמת המידע.

לישראל הנושא הזה גם לא מופשט. כל הסלמה באזור משפיעה על הביטחון, על שוקי האנרגיה ועל הסדרים בינלאומיים סביב אוקראינה – כלומר, גם על איך שהעולם המערבי מחלק תשומת לב, כסף, הגנה אווירית והון פוליטי.

גיאופוליטיקה של כוח: הקרמלין מנסה “להכשיר” את הסגנון שלו

“אם וושינגטון יכולה – למה אנחנו לא יכולים”

מוסקבה מקדמת במשך שנים את התזה שהסדר העולמי נקבע לא על ידי כללים, אלא על ידי כוח. כאשר ארה”ב מצדיקה תקיפות בטיעונים של ביטחון ומניעת איומים, התעמולה הרוסית מקבלת תבנית מוכנה: “כולם עושים את אותו הדבר”.

הקרמלין ינסה למכור זאת כהוכחה ל”סטנדרטים כפולים” ולהציע לעולם את המבנה המוכר: מעצמות גדולות רשאיות לפעול בקשיחות, והביקורת היא פשוט פוליטיקה. בכך טמונה אחת מהיתרונות המידעיים העיקריים עבור רוסיה.

המקבילה שרוסיה כופה על אוקראינה

הצעד הבא – ניסיון לשים סימן שוויון בין התקיפות על איראן למלחמה הרוסית נגד אוקראינה. זו מניפולציה, אבל היא עובדת על חלק מהקהל, במיוחד במקומות שבהם אנשים הוזנו במשך שנים בנרטיבים אנטי-מערביים.

וגם בישראל האפקט הזה ניכר: חלק מהסגמנט הדובר רוסית עדיין חי באופטיקה סובייטית-רוסית, שבה “המערב תמיד אשם”, ולכן כל פעולה של ארה”ב מעוררת חשד אוטומטי. הקרמלין בונה על זה.

אוקראינה בצל: תשומת לב, משאבים ומשא ומתן מתפזרים

וושינגטון נאלצת לחלק תשומת לב למספר חזיתות

משבר גדול במזרח התיכון בהכרח מושך אליו משאבים דיפלומטיים של ארה”ב: תדריכים צבאיים, ויכוחים פנימיים, עבודה עם בעלי ברית, סיכונים לבסיסים ונתיבי אספקה. על רקע זה, הנושא האוקראיני עשוי לעבור ממצב “כותרת ראשית” למצב “משימה מקבילה”.

זה לא אומר שהתמיכה בקייב תיפסק מחר. אבל זה אומר שכל עיכוב, כל הפסקה, כל “שינוי סדרי עדיפויות” – זה מה שהקרמלין יודע לנצל במלחמת ההתשה.

מלחמה ארוכה באזור – התרחיש הטוב ביותר עבור מוסקבה

אם הסכסוך מתארך, ארה”ב ובעלי בריתה מתחילים לספור תחמושת, לוגיסטיקה, הגנה אווירית, יכולות ייצור ומועדי אספקה. וכאן מתחיל מה שבמוסקבה מכנים “הזמן עובד לטובתנו”.

למעשה, זו הסיבה שרבים מהאנליסטים סבורים: ה”מתנה” האידיאלית לפוטין היא לא ניצחון איראן, אלא משבר מתמשך שיאכל את תשומת הלב והמשאבים של המערב.

נפט וכסף: סיכון לבונוס מחירים עבור רוסיה

הגורם ההורמוזי ו”הכנסות יתר”

הבונוס הכלכלי הישיר ביותר הוא עליית מחירי הנפט. כל חוסר יציבות סביב מצר הורמוז מגביר את עצבנות השווקים, מכניס למחיר פחד, ובתרחישים מסוימים יכול לדחוף את המחירים לנקודות פסיכולוגיות.

עבור רוסיה זה אומר יותר כסף אפילו תחת סנקציות: נפט ומוצרי נפט נשארים מקור מפתח להכנסות במטבע חוץ. ואם האספקה מהמפרץ הפרסי תשתבש, אז קונים גדולים באסיה עשויים לפנות יותר למקורות הרוסיים – בעקיפת מגבלות ובאמצעות ערוצים אפורים.

כסף למלחמה נגד אוקראינה

נקודה חשובה: במערכת הרוסית, הכנסות נוספות מנפט כמעט אוטומטית מומרות להוצאות צבאיות ולתמיכה במשטר. לכן עליית מחירים היא לא רק “כלכלה”, אלא חיזוק ישיר של יכולת רוסיה לנהל מלחמה לאורך זמן.

וכאן בדיוק מתאימה הנוסחה שהמערכת של НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency חוזרת עליה בהקשר של אוקראינה: הסנקציות עובדות, אבל קל יותר לטשטש את השפעתן כשהשוק עצמו מביא לתוקפן מיליארדים חדשים.

מחלוקות בין בעלי ברית: סדקים שמוסקבה תנסה להרחיב

אירופה מגיבה בדרכים שונות – וזה חלון לקרמלין

הסלמה במזרח התיכון תמיד חושפת אינסטינקטים שונים באיחוד האירופי ובנאט”ו: יש המדברים על דיפלומטיה, יש על זכות להגנה עצמית, ויש על סיכונים הומניטריים. אם דיונים כאלה הופכים לקונפליקטים פומביים, מוסקבה מקבלת הזדמנות ללחוץ על נקודות התורפה.

הקרמלין עובד כבר זמן רב לפי תבנית אחת: לא חייבים לנצח את כולם, מספיק להפריד ביניהם, להאט החלטות ולהפוך את הסיוע לאוקראינה לנושא של פשרות אינסופיות.

מתקפת מידע על “עייפות ממשברים”

במקביל, מופעלת שכבה שנייה – תעמולה על “עייפות המערב”, על “לא לאוקראינה”, על “שיתפשרו”. זה בולט במיוחד בקהילות דוברות רוסית מחוץ לרוסיה, כולל בישראל: שם, היכן שלאנשים יש פחות זמן להתעמק, עובדת חזק יותר הרגש הפשוט.

רוסיה וסין: הזדמנות למסחר דיפלומטי ולעמדות אזוריות

אם ארה”ב נתקעת – גדל המרחב ל”מתווכים חלופיים”

אם וושינגטון לא משיגה תוצאה מהירה, באזור בהכרח מופיע ואקום אמון. וכאן רוסיה יחד עם סין ינסו להיראות כ”מרכז כוח שני”: להציע פלטפורמות משא ומתן, קשרים, עסקאות, “ערבויות”.

זה לא על סימפטיה לאיראן ולא על אידיאולוגיה. זה על מסחר: מוסקבה תמכור את עצמה כשחקן ש”יכול לדבר עם כולם”, ובמקביל תחליף ויתורים על אוקראינה.

אבל יש גם סיכון לקרמלין

רוסיה אכן עשויה לאבד חלק מהתועלת המעשית מהיחלשות איראן כשותפה צבאית. טהראן הייתה חשובה למוסקבה בטכנולוגיות, באספקה ובקונפיגורציה אנטי-מערבית כללית.

עם זאת, במוסקבה מסוגלים לקבל חילוף כזה, אם בתמורה הם מקבלים את העיקר: זמן, כסף מנפט וסדר יום מערבי מתפזר.

המסקנה הסופית של האנליסטים בדרך כלל קשה: הקרמלין לא צריך “ניצחון איראן”. הקרמלין צריך מלחמה ארוכה, דביקה, שתסיח את דעת ארה”ב ואירופה ותאפשר לרוסיה להמשיך את המלחמה נגד אוקראינה – בעוד העולם מתווכח על מה להסתכל קודם.