יום המעשים הטובים התקיים באוקראינה: מתנדבים, קהילות יהודיות ומעשים טובים ב-27 ערים באוקראינה

באוקראינה יום המעשים הטובים הפך ליותר מאשר מבצע התנדבותי. במדינה שבה המלחמה לעיתים קרובות מדי מביאה עשן, אזעקות וחושך, אנשים החליטו להיות אור אחד לשני. ב-27 ערים מתנדבים עזרו לקשישים, ילדים, אנשים עם מוגבלויות, עקורים, בעלי חיים וקהילות יהודיות.

יום המעשים הטובים אוקראינה: הטוב לא בוטל אפילו על ידי האזעקות

יום המעשים הטובים אוקראינה השנה הפך לסיפור לא רק על התנדבות. זהו סיפור על מדינה שבה השמיים לעיתים קרובות מדי מתכסים בעשן, אך אנשים עדיין מוצאים את הכוח להיות שמש אחד לשני.

מ-10 עד 30 באפריל באוקראינה התקיימו אירועי “יום המעשים הטובים”, סיפרו ב-יום המעשים הטובים אוקראינה 9 במאי 2026. פורמלית זה היה מבצע התנדבותי. למעשה — מרתון אנושי גדול שבו הטוב הפך לא לסיסמה יפה, אלא לפעולה קונקרטית: לאפות לחם, להביא אוכל, לעזור לקשיש ליצור קשר עם קרוביו, לערוך סדנה לילד בבית חולים, לנקות בית קברות יהודי, להאכיל בעל חיים, לשתול עץ בעיר שחיה תחת איום התקפות.

יום המעשים הטובים — יוזמה בינלאומית עם שורשים ישראליים. היא נוצרה בישראל ובמהלך הזמן הפכה לתנועה גלובלית, שאליה מצטרפים מתנדבים, בתי ספר, קהילות, קרנות, עסקים ואנשים רגילים במדינות שונות. אבל באוקראינה הרעיון הזה קיבל משמעות מיוחדת.

כאן עשו טוב לא בסביבה שקטה. עשו אותו בזמן מלחמה.

בדיוק בגלל זה המבצע האוקראיני נשמע כל כך חזק לקהל הישראלי. ישראל יודעת היטב מה זה חיים תחת איום, אזעקות, דאגה, גיוס ציבורי ועזרה שמגיעה לעיתים קרובות מהר יותר מהמנגנונים הרשמיים. אוקראינה היום עוברת את המציאות הקשה שלה, ובמציאות הזו מתנדבים, כולל ארגונים וקהילות יהודיות, הפכו לחלק ממערכת תמיכה אנושית גדולה.

33 מרכזים, 27 ערים ו-1475 מתנדבים

היקף יום המעשים הטובים אוקראינה התברר כמשמעותי: 33 מרכזי התנדבות ב-27 ערים באוקראינה, 1475 מתנדבים ו-844 אירועים.

מאחורי המספרים האלה — לא רק דוח. זה כמעט אלף וחצי אנשים שלא הרימו ידיים. במדינה שבה המלחמה שינתה את היומיום, הם המשיכו לעשות את מה שבמבט ראשון עשוי להיראות כ”קטן”: לבשל, לנקות, לבקר, לתמוך, להביא, להסביר, לתקן, להאכיל, להקשיב.

אבל בדיוק מפעולות “קטנות” כאלה נבנית עמידות החברה.

אחד הפרקים החזקים ביותר התרחש בניקולייב. במטבח קטן של הקהילה מתנדבים אפו חלות חגיגיות. ריח הבצק השמרים, תנור חשמלי — ופתאום חושך. כיבו את האור שלוש פעמים בזמן שאנשים ניסו לסיים את העבודה.

הם ממש תפסו כל רגע שבו החשמל חזר, כדי שהחלות בכל זאת יצליחו. בשקט שהופר על ידי אזעקות, המתנדבים המשיכו לחכות, להדליק את התנור, לבדוק את הבצק ולהתחיל שוב.

“זה היה נורא… אבל החלות בכל זאת נולדו!” — כך נזכרו המשתתפים.

אחר כך הלחם הזה נמסר לאנשים בודדים ולעקורים. ובפרק הזה יש את כל מהות המבצע: כשמסביב חושך, מישהו בכל זאת אופה לחם לאדם אחר.

קשישים: לא רק עזרה, אלא חיבור מחדש לעולם

עבור 1446 קשישים מרתון יום המעשים הטובים אוקראינה הפך לגשר אמיתי לחיים. לא מטאפורי, אלא מאוד מעשי.

בקריבוי רוג מתנדבים השיקו את המבצע “לא כוס מים”. השם מדבר בעד עצמו: לא מדובר בעזרה מינימלית “לסמן וי”, אלא בתשומת לב שמחממת את האדם באמת. במסגרת היוזמה הזו קיבלו תמיכה 149 קשישים. הם קיבלו 300 זוגות גרביים חמים, שסרגו באהבה. מישהו עשוי לומר: גרביים — דבר קטן. אבל עבור אדם קשיש בודד בחורף, בעיר מודאגת, בתנאי מלחמה וחוסר יציבות ביתי, “דבר קטן” כזה הופך לסימן: זוכרים אותך.

באודסה בני נוער יחד עם הוריהם הכינו ורניקים עם דובדבנים ומאפינס ממצה, כדי להביא אותם לבית יהודי לקשישים. כאן חשוב לא רק הכיבוד עצמו. חשוב שהילדים וההורים יחד הצטרפו לעזרה לדור המבוגר, והמסורת היהודית הפכה לחלק מפעולה התנדבותית חיה.

בסומי מתנדבים עזרו לקשישים להגדיר גאדג’טים לתקשורת עם קרוביהם. זה עשוי להיראות כעזרה טכנית: טלפון, מסנג’ר, שיחה, קשר. אבל בזמן מלחמה זה יכול להיות החלון החשוב ביותר לעולם.

כשקרובי משפחה התפזרו, כשחלק מהמשפחות נמצאות בערים או מדינות אחרות, כשדאגה הפכה לחלק מהיום, האפשרות לראות את פניו של אדם קרוב על המסך מפסיקה להיות נוחות. זה הופך לתמיכה שמחזיקה את האדם על פני המים.

ילדים, בתי חולים ואנשים עם מוגבלויות: כבוד במקום רחמים

עבור 906 ילדים מתנדבים יצרו מרחב שבו לפחות לזמן מה לא היה מקום לדאגות.

זה חשוב במיוחד לאוקראינה, שבה ילדים לומדים מוקדם מדי מה זה אזעקת אוויר, מקלט, בית הרוס, ציפייה לחדשות ושיחות מבוגרים על מלחמה.

בדניפרו ידיים קטנות ציירו על עוגיות. בקייב, בבתי חולים, כולל אוחמטדט, ילדים בסדנאות הוסחו מהטיפות, מההליכים ומהמשטר הרפואי. לזמן קצר במרכז תשומת הלב לא הייתה המחלה ולא הפחד, אלא היצירה.

בחמלניצקי ילדים עם מוגבלויות הפכו לגיבורים הראשיים של “בית הספר לחיים” הקולינרי. הם הכינו עוגות וכיבודים, השתתפו בתהליך, ראו את תוצאות מאמציהם והרגישו לא כאובייקטים של דאגה, אלא כמשתתפים מלאים בעשייה המשותפת.

בסך הכל מרתון המעשים הטובים כלל 282 אנשים עם מוגבלויות. וכאן חשוב מאוד שהעזרה הזו מתוארת לא כרחמים. זהו סיפור על כבוד, השתלבות וזכות האדם להיות במרכז חיי הקהילה, ולא בשוליה.

חדשות —חדשות ישראל | Nikk.Agency מציינת שדווקא פרטים כאלה הופכים את יום המעשים הטובים אוקראינה לסיפור חשוב עבור ישראל והקהל היהודי. זה לא רק סיפור על עזרה לאוקראינה. זה דוגמה לאיך יוזמה בינלאומית עם שורשים ישראליים, מתנדבים אוקראינים, קהילות יהודיות ושותפים מקומיים יחד יוצרים רשת תמיכה במקום שבו המלחמה מנסה לקרוע קשרים אנושיים.

כשוולונטריות צריכה להיות מהירה

בזמן מלחמה וולונטריות משנה את הקצב שלה. היא לא תמיד יכולה להיות שקטה, מתוכננת מראש ויפה. לפעמים היא צריכה להיות מהירה.

בקונוטופ מתנדבים עבדו במקלט לבעלי חיים, בזמן שהאיום על העיר נמשך. הם ניסו להספיק להעניק חיבה לכלבים המודאגים, להאכיל אותם, לעזור, עד שלא יצטרכו לרוץ למקלט.

זהו פרט חשוב. המלחמה פוגעת לא רק באנשים. גם בעלי חיים נשארים באזור הפחד, הרעש, הפינויים וההרס. במסגרת המבצע 1387 בעלי חיים קיבלו מזון ודאגה.

בזפוריז’יה מתנדבים ניקו את שטח הקהילה מיד לאחר “פגיעה”. זה כבר לא רק ניקיון. זו ניסיון להחזיר למקום מראה אנושי לאחר הפגיעה, לנקות לא רק את האדמה, אלא גם את תחושת הבית מסימני ההרס. עבור אנשים שחיים בתנאים כאלה, הקהילה הופכת לבית שני. וכשהבית הזה נפגע מהמלחמה, מנקים אותו לא כי “כך צריך”, אלא כי אחרת אי אפשר.

מספרים שמאחוריהם עומדים אנשים

מארגני יום המעשים הטובים אוקראינה הציגו מספרים, וכל אחד מהם מראה שכבה נפרדת של עזרה.

• 934 ארוחות חמות קיבלו אנשים שבביתם יכול היה להיות קר, ריק או פשוט לא היה להם כוח לבשל.
• 209 חבילות מזון איכותיות נאספו ונמסרו לקשישים ולמשפחות מרובות ילדים באזורים.
• 2820 ק”ג אשפה נאספו על ידי מתנדבים, כאשר חלק משמעותי מהעבודה הזו נעשתה במסגרת ניקוי בתי קברות יהודיים.
• 1387 בעלי חיים קיבלו מזון ודאגה.
• 147 שותפים תמכו בקיום המבצע.

יש לציין במיוחד את בתי הקברות היהודיים. עבור המסורת היהודית הזיכרון אינו נושא דקורטיבי. טיפול במקומות קבורה משמעו כבוד לעבר, לקהילות, לאנשים שסיפוריהם לא צריכים להיעלם תחת אשפה, עשב וסימני שכחה.

בזמן מלחמה עבודה כזו מקבלת משמעות נוספת. כאשר ההרס הופך לחלק מהחדשות, ניקוי בית קברות, שמירת הזיכרון ודאגה למקומות ההיסטוריה היהודית הופכים למחווה שקטה אך חזקה מאוד של התנגדות לכאוס.

חרקוב, צ’רניגוב, סומי: פרחים כאמונה בעתיד

בחרקוב, צ’רניגוב וסומי מתנדבים יצאו לשתול פרחים ועצים. זה עשוי להיראות כמעט נאיבי על רקע המלחמה. אבל בדיוק בגלל זה מחווה כזה חשוב.

לשתול עץ בעיר שחיה תחת איום — משמעו להאמין שיהיה לה עתיד. לשתול פרחים — משמעו לומר שהחיים לא מסתכמים בדאגות, חדשות והרס.

אנשים ששותלים צמחים בזמן מלחמה עושים יותר מאשר טיפוח. הם מחזירים לעיר אופק. הם פועלים כאילו בוודאי יראו את הפריחה. ואמונה זו בעצמה הופכת לצורת כוח חברתי.

למה עזרה לאוקראינה — זה לא רק פוליטיקה

יום המעשים הטובים אוקראינה מראה דבר חשוב: עזרה לאוקראינה בזמן מלחמה — זה לא רק נשק, דיפלומטיה, סנקציות, משא ומתן או הצהרות. כל זה חשוב, אבל ליד זה קיים חזית אחרת — אנושית.

בחזית הזו עובדים מתנדבים, ארגוני צדקה, קהילות יהודיות, יוזמות בינלאומיות, שותפים מקומיים, בני נוער, הורים, רופאים, מורים, פעילים, עסקים ופשוט אנשים שלא רוצים להישאר צופים.

ארגונים וקהילות יהודיות באוקראינה בתנאים כאלה ממלאים תפקיד מיוחד. הם עוזרים לא רק ל”שלהם”, ולעיתים קרובות הופכים לחלק ממערכת התמיכה האוקראינית הרחבה. זה חשוב עקרונית: הקהילה לא נסגרת מהמדינה שבה היא חיה, אלא משתתפת בעמידותה.

לקהל הישראלי זה צריך להיות מובן במיוחד טוב. ברגעי משבר החברה נשענת לא רק על מוסדות, אלא גם על קשרים אופקיים. על אנשים שיודעים למי להביא אוכל. על בני נוער שמוכנים לבשל לקשישים. על מתנדבים שנוסעים לבעלי חיים. על אלה שבאים לבית חולים לילדים. על אלה שמנקים בית קברות, כי גם הזיכרון זקוק להגנה.

יום המעשים הטובים אוקראינה הפך לא למקלט שקט של טוב, אלא לסערה אמיתית נגד אדישות. הוא הראה שהטוב בזמן מלחמה לא נראה רך או חלש. לפעמים הוא מאוד עקשן.

הוא אופה חלות בזמן הפסקות חשמל.

הוא מביא מצה וורניקים לקשישים.

הוא מגדיר טלפון לסבתא בודדה.

הוא עוזר לילד בבית חולים לשכוח מהטיפה לפחות לשעה.

הוא מנקה סימני הרס לאחר פגיעה.

הוא מאכיל כלב שגם מפחד מאזעקות.

הוא שותל עץ בעיר שרוצה לחיות.

בדיוק בגלל זה הסיפור הזה יוצא הרבה מעבר לדוח התנדבותי אחד. בו רואים איך אוקראינה בזמן מלחמה ממשיכה להיות חברה שבה כבוד האדם לא הפך לנושא משני. ויוזמות בינלאומיות עם שורשים ישראליים, קהילות יהודיות ומתנדבים אוקראינים עוזרים להחזיק את מרקם החיים הזה, כשהאויב מנסה לקרוע אותו.

כל עוד אנשים מחזיקים אחד בשני ומביאים שינויים איכותיים לבתים, לקהילות וללבבות דרך מעשים טובים, החושך באמת לא מקבל הזדמנות להיות המילה האחרונה.