ישראל ולבנון האריכו את הפסקת האש בשלושה שבועות — וושינגטון מנסה להוציא את המשא ומתן מצלו של חיזבאללה

ב-22 באפריל 2026 התקיים בוושינגטון הסבב השני של מגעים בין לבנון לישראל ברמת השגרירים, לאחריו הודיע נשיא ארה”ב דונלד טראמפ על הארכת הפסקת האש בין ישראל ללבנון בשלושה שבועות נוספים. מדובר לא רק בהפסקה טכנית בגבול, אלא בניסיון של ארה”ב להעביר את הסכסוך מהגיון צבאי לדיפלומטי – כאשר “חיזבאללה” נותר המכשול העיקרי לכל הסכם יציב.

עבור ישראל, הסיפור הזה קשור ישירות לביטחון תושבי הצפון, להחזרת הקהילות שפונו ולשאלה מי באמת שולט בדרום לבנון: מדינת לבנון או מבנה חמוש הקשור לאיראן.

מה קרה בוושינגטון

המשא ומתן התקיים בבית הלבן. את ישראל ייצג השגריר בארה”ב יחיאל לייטר, את לבנון – השגרירה נאדה חמאדה מואוואד. מצד ארה”ב, לפי דיווחי התקשורת הבינלאומית, השתתפו בתהליך דונלד טראמפ, סגן הנשיא ג’יי די ואנס, מזכיר המדינה מרקו רוביו ונציגים נוספים של הממשל האמריקאי.

לאחר הפגישה הודיע טראמפ כי הפסקת האש בין ישראל ללבנון תוארך בשלושה שבועות. הוא גם הצהיר כי הוא מקווה לארח בקרוב בוושינגטון את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ואת נשיא לבנון ג’וזף עאון. זהו אות חשוב: וושינגטון רוצה להעלות את המשא ומתן מעל לרמת השגרירים ולהביאם לפורמט פוליטי.

אך בין תרחיש כזה למציאות נותר מרחק רב.

הצד הלבנוני, לפי דיווחים שפורסמו, מעוניין בהפסקת אש ארוכת טווח ובנסיגת הכוחות הישראליים משטח לבנון. ישראל, מצידה, שמה במרכז לא את נוסחת הפסקת האש עצמה, אלא את שאלת “חיזבאללה”: פירוק הארגון מנשקו, הגבלת השפעתו והבטחות ממשיות שהצפון לא יעמוד שוב תחת איום מתמיד של רקטות, רחפנים וניסיונות חדירה אפשריים.

מדוע ארה”ב ממהרת בתהליך

ההיגיון האמריקאי ברור. וושינגטון מנסה להחזיק במספר חזיתות בו זמנית: משא ומתן על לבנון, לחץ על “חיזבאללה”, מתיחות סביב איראן וביטחון ישראל. פרסומים בינלאומיים מקשרים את הפעילות הדיפלומטית הנוכחית למשבר אזורי רחב יותר, כולל העימות בין ארה”ב לאיראן.

לכן הארכת הפסקת האש בשלושה שבועות נראית כמו זמן שנרכש ולא כמו פתרון מוכן. ארה”ב רוצה לנצל את החלון הזה כדי לדחוף את לבנון לקו נוקשה יותר נגד “חיזבאללה”, ואת ישראל לשימור הערוץ הדיפלומטי.

עבור הקהל הישראלי חשוב להפריד בין התמונה היפה לבין המהות. תמונות מהבית הלבן ודיבורים על “רגע היסטורי” עדיין לא אומרים שהאיום מהצפון נעלם. ישראל כבר עברה מצבים שבהם הסכמים על הנייר לא מנעו מ”חיזבאללה” לצבור רקטות, לחזק עמדות ולהפוך את דרום לבנון לתשתית צבאית תחת כיסוי של אזורים אזרחיים.

מטרות הצדדים: מדוע ההסכם עדיין לא קרוב

ארה”ב רוצה לא הפסקה, אלא תוצאה פוליטית

עבור ממשל טראמפ התרחיש הטוב ביותר הוא לא רק הארכת השקט בגבול, אלא מעבר לדיאלוג פוליטי ישיר בין ישראל ללבנון. באידיאל, וושינגטון הייתה רוצה לראות פגישה בין נתניהו לעאון, ולאחר מכן – תנועה להסכם שלום או לפחות למסגרת ביטחונית חדשה.

אבל תרחיש כזה תלוי בשאלה האם לבנון תוכל להראות שהיא לא שבויה של “חיזבאללה”.

זהו השאלה המרכזית כרגע.

לבנון דורשת נסיגת כוחות ישראליים

ביירות שמה דגש על הפסקת האש ונסיגת צה”ל משטח לבנון. נשיא ג’וזף עאון, לפי ההצהרות, מוכן למגע עם טראמפ, אך לא מוכן למשא ומתן עם נתניהו כל עוד הצבא הישראלי שומר על נוכחות בדרום לבנון.

מנקודת מבט של לבנון, זהו עניין של ריבונות.

מנקודת מבט של ישראל, זהו עניין של ביטחון: אם צה”ל ייסוג ללא מנגנון פיקוח ממשי, הוואקום עלול להתמלא שוב על ידי “חיזבאללה”. לכן ירושלים לא רוצה שכל השיחה תתמקד רק בנסיגת הכוחות. העמדה הישראלית בנויה סביב נקודה אחרת: מי יבטיח שאחרי נסיגת הצבא לא יחזרו כוחות חמושים של “חיזבאללה” לגבול?

ישראל דורשת לפתור את בעיית “חיזבאללה”

עבור ישראל המטרה המרכזית היא לא דיפלומטיה סמלית, אלא ביטחון הצפון. זה כולל פירוק “חיזבאללה” מנשקו, הגבלת השפעתו הפוליטית והצבאית בלבנון, וכן הבטחות לתושבי קריית שמונה, מטולה, שלומי, נהריה, הגליל ואזורים אחרים, שמכירים היטב את המחיר של “הפסקות אש זמניות”.

בהקשר זה, הצהרת השגריר יחיאל לייטר כי המיקוד המתמיד בנסיגת הכוחות הישראליים מסיט את המשא ומתן “למקום הלא נכון”, משקפת את הקו הישראלי המרכזי. ישראל מנסה להעביר את השיחה מהמפה לאיום: לא רק איפה עומדים החיילים, אלא מי מחר יחזיק רקטות בגבול.

כך נשמעת השאלה הזו עבור החברה הישראלית.

באמצע הסיפור הדיפלומטי הזה חשוב לראות לא רק את הכותרות על הפגישות בוושינגטון, אלא גם את הצד המעשי של הביטחון. עבור קוראי נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency השאלה המרכזית נשמעת פשוט: האם הפסקה זו תוביל להפחתה ממשית של האיום בצפון ישראל או שתהפוך שוב להפסקה ש”חיזבאללה” ינצל להתארגנות מחדש.

הקשר: יש הפסקת אש, אין אמון

שני הצדדים מאשימים זה את זה בהפרת הפסקת האש. על רקע המשא ומתן דווח על שיגורי רקטות מצד “חיזבאללה” ועל תקיפות ישראליות נגד מטרות ולוחמים שצה”ל רואה כאיום ביטחוני.

זהו הפרדוקס המרכזי של השלב הנוכחי: הדיפלומטיה נמשכת, אך המלחמה לא נעלמה. היא פשוט הפכה ליותר ניתנת לניהול, יותר רגישה פוליטית ויותר תלויה בהחלטות וושינגטון.

מדוע “חיזבאללה” מתנגד לדיאלוג ישיר

“חיזבאללה” מתנגד למשא ומתן ישיר בין ישראל ללבנון, כי כל דיאלוג כזה מערער את המיתוס הפוליטי המרכזי שלה. הארגון בנה במשך שנים את הלגיטימציה שלו על התזה של “התנגדות לישראל”. אם מדינת לבנון תתחיל לדבר עם ישראל ישירות, ועוד בתיווך אמריקאי, זה יאמר: ביירות מנסה להחזיר לעצמה את הזכות לקבל החלטות על מלחמה ושלום.

עבור “חיזבאללה” זה מסוכן יותר מאשר הנוסחה הדיפלומטית עצמה.

נשיא וראש ממשלת לבנון, לעומת זאת, מעוניינים להוציא את המדינה ממצב של שבויות מתמדת. לבנון לא יכולה לשקם את הכלכלה, לחזק את המוסדות ולהחזיר את אמון המשקיעים, כל עוד הגבול הדרומי שלה נשאר חזית, וההחלטות על מלחמה תלויות למעשה בארגון חמוש.

מה זה אומר עבור ישראל

עבור ישראל הארכת הפסקת האש בשלושה שבועות – זו לא ניצחון ולא תבוסה. זהו חלון הזדמנויות.

אם בשבועות אלה תוכל ארה”ב להשיג מלבנון התחייבויות נוקשות יותר כלפי “חיזבאללה”, המצב בצפון עשוי להתחיל להשתנות. אם הכל יתמקד בלחץ על ישראל לדרוש נסיגת כוחות ללא הבטחות ממשיות, הסיכונים רק יגדלו.

הטעות המסוכנת ביותר כעת היא לקבל מחווה דיפלומטית כהחלטה אסטרטגית. הסכם שלום עם לבנון אפשרי רק כאשר מאחוריו תעמוד לא טקס יפה בוושינגטון, אלא מציאות חדשה בשטח: צבא לבנון, הבטחות בינלאומיות, שליטה בדרום לבנון ודחיקה ממשית של “חיזבאללה” מגבול ישראל.

כל עוד זה לא קיים, ישראל תמשיך לראות בהפסקת האש לא כשלום, אלא כמבחן כוונות.

מה הלאה

שלושת השבועות הקרובים יהוו מבחן לכל המשתתפים.

עבור ארה”ב – האם יוכלו להפוך את הדחף הדיפלומטי למנגנון יציב. עבור לבנון – האם המדינה מוכנה לפעול כרשות ריבונית ולא כקליפה פוליטית לצד “חיזבאללה”. עבור ישראל – האם ניתן להשיג ביטחון הצפון דרך משא ומתן, מבלי לחזור על הטעות הישנה, כאשר שקט זמני הפך למלחמה חדשה.

לכן יש להעריך את התהליך הנוכחי בזהירות. הוא חשוב, כי ערוץ ישיר בין ישראל ללבנון הוא נדיר בפני עצמו. אבל הוא עדיין לא פותר את השאלה המרכזית: מי ישלוט בדרום לבנון לאחר סיום הפסקה זו של שלושה שבועות – מדינת לבנון או “חיזבאללה”.

כל עוד התשובה אינה ברורה, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להירגע.