פתח מכנס ועידה ברמאללה לראשונה מזה עשור: עבאס, שאלת היורש ואות אזהרה לישראל

ב-14 במאי 2026, נפתחת ברמאללה הוועידה הכללית השמינית של פתח – התנועה הגדולה ביותר בתוך “הארגון לשחרור פלסטין” והליבה הפוליטית של הממשל הפלסטיני. עבור פתח עצמו, זהו הכנס הראשון מזה כמעט עשר שנים: הוועידה הקודמת, השביעית, התקיימה ברמאללה ב-2016, ולפניה השישית – בבית לחם ב-2009.

באופן פורמלי מדובר בהליך פנים-מפלגתי: לעדכן את הגופים המנהיגים, לאשר את הקו הפוליטי, לבחור את הוועדה המרכזית ואת המועצה המהפכנית. אך בפועל, הכנס הזה הפך להרבה יותר מאשר אסיפה טכנית של התנועה הפלסטינית הוותיקה.

הסוגיה המרכזית היא מי ישלוט בפתח לאחר מחמוד עבאס. עבאס כבר בן 90, הוא עומד בראש פתח, אש”ף והממשל הפלסטיני, אך מבנה כזה אינו אקסיומה פוליטית נצחית. לכן הוועידה ברמאללה חשובה לא רק לפוליטיקה הפלסטינית, אלא גם לישראל.

רמאללה, עזה, קהיר וביירות: איך מאורגן כנס פתח

הוועידה מתקיימת ברמאללה ולפי נתונים רשמיים, מתוכננת לשלושה ימים – מחמישי עד שבת. הפתיחה מתוכננת באולם אחמד שוקיירי ברמאללה, ובתוכנית נאום של מחמוד עבאס, פניות של נציגי הפלגים הפלסטיניים והשתתפות אורחים בינלאומיים.

בסך הכל מצפים לכ-2580 משתתפים. כ-1600 איש אמורים להיות ברמאללה, עוד 400 מתחברים מרצועת עזה, 400 מקהיר וכ-200 מביירות. פורמט כזה מראה את הגיאוגרפיה של השפעת פתח: הגדה המערבית, עזה, “הפזורה הפלסטינית” במדינות ערב והמבנים הישנים של אש”ף נשארים חלקים ממערכת פוליטית אחת, גם אם היא כבר מזמן מפולגת ונחלשה.

לפי הכללים הפנימיים של התנועה, משתתפי הוועידה צריכים לבחור 80 חברים למועצה המהפכנית ו-18 חברים לוועדה המרכזית. עם זאת, הוועידה עצמה יכולה לשנות את המספרים הללו אם יתקבלו החלטות כאלה במהלך הישיבות.

למה זה חשוב דווקא עכשיו

לפי ההיגיון התקנוני, פתח צריך לקיים כנסים כאלה אחת לארבע שנים, אך המציאות הייתה אחרת: לאחר 2016 התנועה לא כינסה ועידה כללית כמעט עשור. לכן הכנס הנוכחי נראה לא רק כעדכון מתוכנן, אלא גם כניסיון להפעיל מחדש את הלגיטימיות הפנימית ברגע שבו הממשל הפלסטיני חווה משבר אמון.

לישראל יש לכך משמעות ישירה. פתח נשאר הבסיס לשלטון ברמאללה והמרכיב המרכזי במערכת הפוליטית “הפלסטינית” ב”גדה המערבית”. כל שינוי פנימי בהנהגת התנועה משפיע על הביטחון, התיאום, ערוצי הדיפלומטיה, תרחישי המשא ומתן האפשריים והתחרות עם חמאס.

יסר עבאס ושאלת הירושה: למה הכנס הפך למאבק על העתיד

הנושא הרגיש ביותר בוועידה הוא לא רק הרכב הגופים החדשים, אלא הכנה אפשרית לתקופה שלאחר מחמוד עבאס. לפי דיווחים בתקשורת הבינלאומית, בנו הבכור של המנהיג הפלסטיני, יסר עבאס, שואף לקבל מקום בוועדה המרכזית של פתח. עבורו זה יכול להיות התפקיד הפוליטי הפורמלי הראשון בתוך התנועה.

דווקא פרט זה גרם למתח העיקרי.

יסר עבאס ידוע בעיקר כאיש עסקים ולא כפוליטיקאי מפלגתי. קידומו האפשרי בתוך פתח נתפס על ידי מבקרים כניסיון לתת לתרחיש משפחתי צורה מוסדית. רויטרס ציין כי מועמדותו הגבירה את השיחות על כך שמחמוד עבאס מכין את בנו לתפקיד עתידי בפתח ואולי במערכת השלטון הפלסטינית הרחבה יותר.

עם זאת, לא מדובר בהעברה אוטומטית ישירה של השלטון. בפוליטיקה הפלסטינית ישנן דמויות נוספות: חוסיין א-שייח’, שקיבל מעמד של סגן במבנה אש”ף, האסיר בכלא הישראלי מרוואן ברגותי, וכן מרכזי השפעה חיצוניים הקשורים למוחמד דחלאן.

חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency שמה דגש דווקא על נקודה זו: עבור הקהל הישראלי, כנס פתח חשוב לא כביורוקרטיה פלסטינית פנימית, אלא כמראה לשלטון העתידי בשכנות. כאשר מנהיג בן 90 מחזיק במספר תפקידים מרכזיים, כל שיחה על יורש הופכת לשאלה של יציבות אזורית.

פתח בין עבאס, דחלאן וביקורת פנימית

הוועידה מתקיימת על רקע קרעים פנימיים חמורים.

חלק מהדמויות הבולטות בפתח מתרחקות מהתהליך או מחרימות אותו. בין המבקרים מוזכר נאסר אל-קידווה – אחיינו של יאסר ערפאת ודיפלומט פלסטיני בכיר לשעבר. בנפרד קיים “הזרם הרפורמיסטי הדמוקרטי”, הקשור למוחמד דחלאן, שכבר שנים רבות נמצא מחוץ ל”שטחים הפלסטיניים” וחי באיחוד האמירויות.

התחרות הזו מראה שפתח אינו מונוליטי.

מצד אחד, התנועה רוצה להראות יציבות מוסדית: יש כנס, יש משתתפים, יש בחירות לגופים המנהיגים. מצד שני, עצם העובדה של הפסקה ארוכה, הביקורת על תרחיש הירושה, היעדר בחירות כלל-פלסטיניות והקונפליקט עם קבוצות מודרות מדברים על משבר לגיטימיות עמוק.

מה זה אומר לישראל ולאזור

לישראל, הוועידה של פתח ברמאללה חשובה בכמה כיוונים. ראשית, פתח והממשל הפלסטיני נשארים כתובת מרכזית לניהול עניינים אזרחיים וביטחוניים “בגדה המערבית”. גם עם כל הבעיות של הממשל הפלסטיני, הוא עדיין המבנה שקשור למנגנוני תיאום, מימון בינלאומי ומגעים דיפלומטיים.

שנית, המאבק על הירושה לאחר עבאס עשוי לפתוח תקופה של חוסר יציבות. אם האיזון החדש בתוך פתח ייתפס ככפוי מלמעלה או משפחתי, זה יגביר את חוסר האמון בתוך החברה הפלסטינית. ובוואקום של לגיטימיות תמיד מתחזקות כוחות רדיקליים.

שלישית, הכנס מתקיים על רקע מלחמה בעזה ומתח אזורי כללי. פתח מנסה להוכיח שהוא עדיין יכול להיות פלטפורמה פוליטית, ולא רק מעטפת מנהלית סביב הנהגה מזדקנת. אבל השאלה היא האם הפלסטינים עצמם יאמינו בכך.

ועידה פורמלית או הכנה לתקופה שאחרי עבאס?

באופן רשמי, סדר היום של הכנס נראה סטנדרטי: עדכון גופים, תוכנית פוליטית, משמעת פנימית, ייצוג של אזורים שונים. אבל סדר היום האמיתי רחב יותר. זהו ניסיון של מחמוד עבאס לחזק את השליטה בתנועה עד לרגע שבו שאלת היורש תהפוך כבר לאינטריגה פוליטית אלא לצורך מעשי.

לישראל אין כאן תרחיש פשוט.

פתח חלש משמעו סיכון לכאוס ולהתחזקות חמאס. פתח סגור מדי, המנוהל על ידי מעגל מצומצם של נאמנים, משמעו אובדן אמון נוסף בקרב הפלסטינים. וניסיון הקידום המשפחתי של יסר עבאס עשוי להפוך לסמל לכך שהפוליטיקה הפלסטינית במקום רפורמות שוב בוחרת בהסכמות פנימיות של האליטות.

לכן יש לראות את הכנס ברמאללה לא כאירוע מקומי בתנועה “הפלסטינית”, אלא כחלק משאלה גדולה יותר: מי ידבר בשם הממשל הפלסטיני מחר, עד כמה יציבה תהיה השלטון הזה והאם הוא יוכל לשמור על שליטה על רקע מלחמה, משבר כלכלי ותחרות עם כוחות רדיקליים.

פתח מתכנס לראשונה מזה עשר שנים, אך התשובות עדיין פחותות מהשאלות. הוועידה עשויה לעדכן את רשימות ההנהגה, אך לא בהכרח תעדכן את המערכת הפוליטית עצמה.

לישראל המסקנה העיקרית זהירה: מאחורי הבחירות הפרוצדורליות ברמאללה עומדת המאבק על הארכיטקטורה העתידית של “השלטון הפלסטיני”. ומהתוצאה שלה תלויה לא רק הפוליטיקה הפנימית “הפלסטינית”, אלא גם הביטחון של כל האזור.