ארה”ב משנה את תנאי השלום: מה רוביו יכול היה להעביר ללברוב ומדוע וושינגטון כבר לא מאמינה להבטחות הקרמלין

פגישת מזכיר המדינה של ארה”ב מרקו רוביו וראש משרד החוץ הרוסי סרגיי לברוב, שהתקיימה ב-23 ביולי 2026 במנילה, לא הסתיימה רשמית בחתימת מסמכים או בהכרזה על תוכנית שלום חדשה. עם זאת, הצהרות רוביו לאחר המשא ומתן מאפשרות להניח שוושינגטון החלה לשקול מחדש את הגישה הקודמת לסיום המלחמה הרוסית נגד אוקראינה.

ארצות הברית כנראה כבר לא מתכוונת לדון בשלום אך ורק במסגרת הנוסחה הטריטוריאלית שהוכתבה על ידי מוסקבה לאחר פגישת דונלד טראמפ ופוטין באנקורידג’. ייתכן שהועבר לקרמלין מסר מעודכן: במקום הבטחות ודרישות נוספות מאוקראינה, רוסיה צריכה להראות פעולות קונקרטיות המוכיחות כוונה אמיתית להפסיק את המלחמה.

פגישה קצרה עם משמעות פוליטית גדולה

המשא ומתן בין רוביו ללברוב התקיים בשולי אירועי איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה ונמשך כחצי שעה. ההודעה הרשמית של מחלקת המדינה של ארה”ב הייתה מאופקת ביותר: הצדדים דנו ביחסים הרוסיים-אמריקאיים ובצורך לסיים את המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה.

רוביו עצמו תיאר את השיחה כ”טובה” ו”כנה”, אך סירב לחשוף את תוכנה. הוא חזר על כך שממשל טראמפ מוכן לשחק תפקיד קונסטרוקטיבי בחיפוש אחר מוצא מהמלחמה, אם תופיע אפשרות אמיתית להגיע להסכמה. עם זאת, מזכיר המדינה הדגיש כי הסכם אינו אפשרי ללא הסכמת שני הצדדים – לא רק רוסיה, אלא גם אוקראינה.

זו בדיוק הנוסחה שיש לה משמעות עקרונית. במשך זמן רב ניסתה מוסקבה להציג את תהליך המשא ומתן כאילו ארה”ב ורוסיה יכולות לקבוע בעצמן את גורל השטחים האוקראיניים, ולאחר מכן להעמיד את קייב בפני החלטה מוכנה. כעת רוביו הבהיר בפומבי כי תכנית כזו אינה עובדת.

מה רוביו יכול היה להעביר ללברוב

היועץ הפוליטי אולג פוסטרנק הניח כי במהלך הפגישה רוביו יכול היה להציג מראש שינויים בתוכנית השלום האמריקאית. לדעתו, שינויים אלה צריכים לקחת בחשבון את המצב הנוכחי בחזית, לתעד את האכזבה של וושינגטון מהתנהגות מוסקבה ולדרוש מרוסיה פעולות קונקרטיות המוכיחות נכונות לשלום.

פוסטרנק ציין כי במהלך השנה וחצי האחרונות ניסה הקרמלין להשתמש בארצות הברית ככלי לחץ על אוקראינה. הצד הרוסי הראה עניין פורמלי במשא ומתן, תוך שהוא ממשיך לתקוף ערים אוקראיניות, מציב דרישות מקסימליסטיות ומצפה שוושינגטון תשיג ויתורים בעיקר מקייב.

אין עדיין אישור רשמי לכך שרוביו העביר ללברוב מסמך כתוב עם תנאים חדשים. אך ההצהרות הבאות של מזכיר המדינה מאפשרות לדבר לפחות על שינוי משמעותי ברטוריקה האמריקאית.

לפי הערכת המערכת של “נאנובוסטי – חדשות ישראל“, רוביו ככל הנראה הודיע לצד הרוסי כי מודל המשא ומתן הקודם מוצה. וושינגטון כבר לא יכולה לדון ללא סוף באותו רשימת דרישות רוסית, בעוד מוסקבה משתמשת בתהליך הדיפלומטי כדי להרוויח זמן ולהמשיך במלחמה.

וושינגטון למעשה קברה את “רוח אנקורידג'”

לאחר הפגישה עם לברוב, רוביו הצהיר במפורש כי ההצעות הקודמות, הידועות כנוסחת “שלוש פלוס שתיים”, נכשלו.

מזכיר המדינה הסביר כי לא ניתן לחתום על הסכם שלום אם שני הצדדים אינם מקבלים את תנאיו. אוקראינה לא הסכימה עם התוכנית הטריטוריאלית הרוסית, ולכן ניסיונות לבנות הסכם על בסיס זה לא הניבו תוצאה. לדברי רוביו, אפשרות כזו הייתה בלתי מתקבלת על הדעת עבור קייב בעבר, וסביר להניח שהיא הפכה לפחות מתקבלת על הדעת כעת. לפיכך, יידרשו הצעות, רעיונות וקונספטים חדשים.

את נוסחת “שלוש פלוס שתיים” הסביר בעבר קיריל בודאנוב. תחת “שלוש” מוסקבה מתכוונת לחצי האי קרים, מחוזות דונצק ולוהנסק, ותחת “שתיים” – חלקים שנכבשו על ידי רוסיה במחוזות זפוריז’יה וחרסון. הפרשנות הרוסית מניחה הכרה בינלאומית בשטחים אוקראיניים אלה כחלק מרוסיה.

בקרמלין מקשרים מבנה זה עם מה שנקרא “רוח אנקורידג'” – הפרשנות הרוסית לפגישת טראמפ ופוטין באלסקה באוגוסט 2025. מוסקבה מתעקשת כי אז הושגו הסכמות מסוימות בנושא הטריטוריאלי. הצד האמריקאי הבהיר שוב ושוב כי מדובר רק בהצעות ודיונים, ולא בהסכם חתום.

כעת רוביו למעשה סגר את הדיון הזה: הצעה שאוקראינה אינה מקבלת אינה יכולה להיחשב כבסיס לשלום.

הבעיה אינה רק בשטחים

עם זאת, הבעיה העיקרית בתוכנית הרוסית אינה רק בכך שקייב מסרבת לוותר על שטחים ללא קרב.

גם אם נניח שאוקראינה הייתה מסכימה לנוסחה הרוסית, אין שום סיבה להניח שדרישות הקרמלין היו מסתיימות בכך. מוסקבה כבר דורשת הגבלת הצבא האוקראיני, ויתור של אוקראינה על מדיניות חוץ עצמאית, הפסקת הסיוע הצבאי המערבי, הקלת הסנקציות וזכות מעשית להתערב בהחלטות הפנימיות של המדינה השכנה.

עבור הקרמלין, כל ויתור לעיתים רחוקות הופך לנקודת סיום סופית. הוא הופך לנקודת מוצא לסבב הדרישות הבא.

זו הסיבה שעסקה טריטוריאלית ללא ערבויות ביטחוניות אמינות לא תעצור את התוקפנות הרוסית, אלא רק תיצור הפסקה שמוסקבה תוכל לנצל לשיקום הצבא, צבירת נשק והכנה ללחץ חדש על אוקראינה.

לפי דעת “נאנובוסטי – חדשות ישראל”, ארצות הברית מתחילה להבין שהבעיה אינה בחוסר הצעות אטרקטיביות לפוטין. הבעיה היא שהקרמלין רואה במשא ומתן לא כדרך לפשרה הדדית, אלא כאמצעי להשיג באמצעים פוליטיים את מה שרוסיה לא הצליחה להשיג במלואו בשדה הקרב.

רוסיה שוב דרשה להשאיר את אוקראינה ללא נשק

הודעת רוסיה על הפגישה אישרה כי מוסקבה לא הציגה עמדה חדשה עקרונית.

לברוב שוב הצהיר על נכונות רוסיה ל”הסדר פוליטי-דיפלומטי”, אך במקביל אישר את המחויבות להצעות הקשורות לאנקורידג’. בנוסף, הוא דרש להפסיק את החימוש הנוסף של אוקראינה וביקר את המדינות האירופיות התומכות בקייב.

עמדה כזו מראה היטב את תוכן ההבנה הרוסית של שלום: אוקראינה צריכה להפסיק את ההתנגדות, לאבד חלק מהשטח ולהישאר ללא כמות מספקת של נשק, בעוד רוסיה אינה מחויבת להוציא כוחות מראש או לוותר על דרישות חדשות.

רוביו השיב כי המדיניות האמריקאית בנוגע לאספקת נשק לא השתנתה. ארה”ב ממשיכה למכור נשק במסגרת יוזמת PURL, שבאמצעותה מדינות אירופיות ובעלות ברית אחרות מממנות רכישת נשק אמריקאי עבור אוקראינה.

זהו אחד התוצאות המעשיות החשובות ביותר של הפגישה. וושינגטון לא הסכימה לדרישת לברוב ולא הכריזה על הפסקת התמיכה הצבאית באוקראינה.

מדוע ארה”ב דורשת פעולות קונקרטיות

הממשל האמריקאי, ככל הנראה, כבר לא מוכן להעריך את כוונות רוסיה אך ורק על פי הצהרות לברוב ופוטין.

מוסקבה מדברת כל הזמן על נכונות לדיפלומטיה, אך במקביל ממשיכה לתקוף, דורשת הכרה בכיבוש השטחים האוקראיניים ומתעקשת על הגבלת יכולות ההגנה של אוקראינה. לכן ההצעות האמריקאיות החדשות עשויות להיבנות לא סביב הצהרות נוספות, אלא סביב צעדים שניתן לבדוק.

צעדים כאלה יכולים להיות הפסקה אמיתית של התקפות על תשתיות אזרחיות, הסכמה להפסקת אש מבוקרת, ויתור על הרחבת הדרישות הטריטוריאליות ונכונות לדון בערבויות ביטחוניות לאוקראינה.

בינתיים, רוסיה לא הציעה דבר כזה בפומבי.

להפך, לברוב חזר שוב לדרישות אנקורידג’ ולהפסקת אספקת הנשק. זה אומר שמוסקבה ממשיכה לסמוך לא על פשרה, אלא על שינוי בעמדת ארה”ב ולחץ וושינגטון על קייב.

האם מתוכננת פגישה חדשה בין טראמפ לפוטין

פוסטרנק ציין כי פגישות קצרות של שרי חוץ ומזכירי מדינה משמשות לעיתים קרובות להכנת מגעים ברמת הנשיאים. לכן אי אפשר לשלול שהשיחה בין רוביו ללברוב הייתה שלב מקדים לפני מגע חדש בין טראמפ לפוטין.

אך אין עדיין הכרזה רשמית על פגישה כזו.

גם אם היא תתקיים, תוכנה עשוי להיות שונה באופן מהותי מהניסיונות הקודמים להגיע להסכמה. רוביו כבר הכיר בפומבי בכך שנוסחת “שלוש פלוס שתיים” לא עבדה. לפיכך, חזרה לתרחיש הרוסי הקודם ללא שינויים מהותיים תצביע על חזרה על גישה שכבר נכשלה.

פגישת הנשיאים עשויה להיות הגיונית רק אם מוסקבה מוכנה לדון לא בכניעת אוקראינה, אלא בצעדים הדדיים שניתן לבדוק להפסקת המלחמה.

מה קרה במנילה באמת

במנילה לא נחתם שלום ולא הופיעה תוכנית מוסכמת לסיום המלחמה. אבל שם יכול היה להתרחש מפנה דיפלומטי חשוב.

רוסיה שוב דרשה שטחים והפסקת חימוש אוקראינה. ארה”ב סירבה לשנות את מדיניות אספקת הנשק והכירה בפומבי בכישלון נוסחת “שלוש פלוס שתיים”. במקביל, רוביו הצהיר כי לתהליך השלום העתידי יידרשו רעיונות חדשים.

זה אומר ש”רוח אנקורידג'”, שמוסקבה ניסתה להצדיק באמצעותה את תביעותיה הטריטוריאליות, כבר לא יכולה להיחשב כבסיס עובד למשא ומתן.

סביר להניח שרוביו העביר ללברוב מסר פשוט: וושינגטון עייפה מהמשחק הדיפלומטי שבו הקרמלין מבטיח שלום תוך שהוא ממשיך במלחמה, ואז דורש ויתורים חדשים מאוקראינה.

אם ארה”ב באמת מתכוונת לשנות את הגישה, הצעד הבא צריך להיות דרישה לפעולות קונקרטיות דווקא מרוסיה. לא הצהרות נוספות על נכונות למשא ומתן, אלא הפסקת התקפות, ויתור על אולטימטומים והוכחה שמוסקבה מוכנה לדון בשלום ולא בעיצוב כניעת אוקראינה.

בינתיים, אין סימנים כאלה. לכן יש לראות את הפגישה בין רוביו ללברוב לא כהתחלה של הסכם קרוב, אלא כניסיון של וושינגטון לקבוע כללי משא ומתן חדשים ולהזהיר את הקרמלין שהטקטיקה הקודמת של משיכת זמן מפסיקה לעבוד.