- September 16, 2026
- 10:06 pm
- ישראל
עורך הדין הישראלי אלכס זרנופולסקי דיווח ב-16 בספטמבר 2026 על שינוי משמעותי בעבודה עם מבקשי מקלט. מאז יוני, לפי תצפיות משרדו, רשות האוכלוסין וההגירה מזמינה יותר ויותר לראיונות RSD מלאים אזרחים מרוסיה, אוקראינה, בלארוס ומדינות אחרות של ברית המועצות לשעבר, שנמצאים בישראל עם אישורי 2A5.
בין המוזמנים, אומר זרנופולסקי, יש אנשים שחיו כאן שנים רבות, וגם כאלה שפנו למקלט יחסית לאחרונה. לאחר הראיונות משרדו רואה גם כמות ניכרת של סירובים — במקרים מסוימים עם דרישה לעזוב את ישראל תוך זמן קצר מאוד.
זרנופולסקי מנסח את המתרחש בצורה נוקשה: משרד הפנים, להערכתו, החליט להקטין את מספר מבקשי המקלט. לא נמצא צו פומבי של משרד הפנים שבו נאמר במפורש על קמפיין נגד רוסים, אוקראינים או בלארוסים עם 2A5. אבל הנתונים הרשמיים מראים: ישראל אכן מנסה לטפל מהר יותר בתור העצום של בקשות לא סגורות.
החומר הוכן על ידי אלכסנדר חמלניצקי.
כמעט 30 אלף תיקים שעדיין יהיה צורך לסיים
המספר שמסביר הרבה נשמע בכנסת כבר ב-17 ביוני 2026. ראש רשות האוכלוסין וההגירה איציק עמרני הודיע לחברי הכנסת שהמבנים הישראליים עוסקים בכ-29,600 בקשות למקלט.
למערכת זהו תור עצום. תיקים כאלה דורשים עובדים של RSD, מתרגמים, בדיקת מסמכים, מידע על מדינת המוצא, ראיונות ובמקרים מסוימים גם בחינה משפטית נוספת.
לאחר שנים עשר ימים, ב-29 ביוני, הנושא נדון שוב בכנסת. נציגי הרשות דיברו במקביל על צמצום מספר הבקשות החדשות והרחבת העבודה עם מה שנקרא מדינות בטוחות, מה שמאפשר לטפל בחלק מהתיקים מהר יותר.
כלומר, אין לנו צו רשמי ‘לבדוק את כל בעלי 2A5 מברית המועצות לשעבר מאז יוני’. אבל אנחנו רואים מערכת מדינית שבתוכה כמעט שלושים אלף תיקים לא ניתן להשאיר במצב תלוי במשך שנים.
התצפיות של זרנופולסקי משתלבות היטב בתמונה זו. משרדו רואה אותה מלמטה — דרך לקוחות, הזמנות לראיונות, החלטות משרד הפנים וערעורים. המדינה מראה את הקומה העליונה: עשרות אלפי בקשות שהצטברו ורצון לצמצם את התור הזה.
למה כדאי לשים לב לדברי זרנופולסקי
לקורא שלא נתקל בעבר במשפט הגירה, אלכס זרנופולסקי עשוי להיראות פשוט כעוד עורך דין שפרסם פוסט מדאיג בפייסבוק. זה לא בדיוק כך.
הוא עובד במערכת המשפט הישראלית יותר מעשרים שנה, סיים את הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ועוסק, בין היתר, בחוק השבות, אזרחות, מעמד של זרים ומחלוקות עם רשות האוכלוסין. זרנופולסקי גם קשור לעבודה המקצועית של לשכת עורכי הדין בישראל ומשתתף בדיונים על נושאי הגירה בכנסת.
וזה לא רק תגובות פומביות.
ביולי חדשות נרחבות סיפרו על המקרה של האוקראינית ליזה ק. ואמה אוקסנה. סיפורן נמשך כשלוש שנים: ועדה הומניטרית, בית הדין לערעורים, בית המשפט המחוזי בירושלים, מחלוקת עם רשות האוכלוסין. בסופו של דבר משרד הפנים חויב להעניק לשתי הנשים מעמד קבוע בישראל.
כך שכאשר זרנופולסקי מספר על מה שקורה כעת עם RSD ו-2A5, הוא מדבר על התחום שבו משרדו עוסק בפועל ובבתי המשפט.
יש גם חלק אחר בביוגרפיה שלו. בשנת 2026 הוא החל לעבוד כקונסול כבוד של אוקראינה בחיפה ובמחוז הצפון. סיפור הקמת הנציגות הקונסולרית הזו בצפון ישראל נבדק במאמר נפרד — ‘אחרי תל אביב וירושלים נפתח מחלקה קונסולרית של אוקראינה גם בחיפה’.
עם זאת, הניסיון המקצועי שלו לא הופך כל הערכה לעובדה מבוססת אוטומטית. המשפט על כך שמשרד הפנים ‘החליט להקטין את מספר מבקשי המקלט’ נשאר מסקנה של זרנופולסקי. אבל ההפעלה של בחינת התיקים, התור העצום והשימוש בהליכים מואצים מאושרים כבר בנפרד.
מה זה 2A5 — בלי שפת פקידים
לישראלי רגיל הסימון 2(א)(5) לא אומר הרבה. במדינה רגילים לשמוע B/1, B/2, A/5, אבל 2A5 חי בחלק אחר של מערכת ההגירה.
זהו אישור זמני לשהייה, שמשמש, בין היתר, למבקשי מקלט בזמן שתיקם נבחן.
וכאן יש דבר עקרוני: 2A5 לא אומר שישראל הכירה באדם כפליט.
זה לא אזרחות. לא מקום מגורים קבוע. לא תעודת זהות. לא תושבות זמנית A/5. ולא ויזת עבודה רגילה B/1.
אדם יכול להימצא עם מסמך כזה בישראל מספר שנים ולחדש אותו באופן קבוע, אבל השאלה המרכזית כל הזמן נשארת פתוחה: האם המדינה תכיר בכך שלאותו אדם באמת מסוכן לחזור למדינת המוצא שלו מסיבות שנכנסות תחת ההגדרה הבינלאומית של פליט.
וזו המלכודת של שנים ארוכות של המתנה. החיים מסביב כבר מזמן הופכים לשגרתיים: דירה, עבודה, בית ספר לילד, רופא, בנק, חברים. המסמך שוב הוארך — ונוצר הרושם שזה כבר כמעט מעמד.
מבחינה משפטית זה לא כך.
RSD בלוד — לא הארכה נוספת של מסמך
RSD מפורש כRefugee Status Determination — קביעת מעמד פליט. היחידה הישראלית של RSD פועלת במבנה רשות האוכלוסין ונמצאת בלוד.
והזמנה לשם כבר אומרת רמה אחרת של שיחה.
שואלים את האדם לא על איפה הוא גר עכשיו ומה מספר הטלפון שלו. חוזרים לסיבת הפנייה למקלט.
מי מאיים עליך? מתי? למה? האם היו מעצרים, תקיפות, רדיפה פלילית? האם פנית לעזרה למשטרה במדינתך? אם לא — למה? האם ניתן היה לעבור לעיר אחרת? מה השתנה מאז הגשת הבקשה?
אם אדם מדבר על רדיפה פוליטית, חשובים אירועים ספציפיים: השתתפות בהפגנות, פרסומים, מעצרים, תיקים, איומים, חיפושים. אם מדובר ברדיפה של אדם להט”ב או נציג של קבוצה חברתית אחרת, שוב נבדקת לא רק השייכות לקבוצה, אלא גם הסיכון האישי.
למי שהגיש בקשה לפני חמש, שש או שבע שנים, מתעוררת עוד אי נעימות. צריך לזכור מה בדיוק נכתב אז.
תאריכים ופרטים קטנים נמחקים עם השנים. אבל התיק במשרד הפנים נשאר. אם הסיפור של היום מתחיל לסטות באופן ניכר מהבקשה הראשונית, זה יכול להפוך לבעיה נפרדת.
לקורא הישראלי: למה מלחמה או שלטון רע עדיין לא אומר מקלט
כאן לעיתים קרובות מתעוררת בלבול.
האמנה על מעמד הפליטים לא אומרת שכל אזרח של מדינה שבה מתנהלת מלחמה, קיימת דיקטטורה או רמת פשיעה גבוהה, מוכר אוטומטית כפליט במדינה אחרת.
במרכז נמצא פחד אישי מבוסס מרדיפה — בגלל דעות פוליטיות, דת, לאום, שייכות לקבוצה חברתית מסוימת וסיבות אחרות המוגדרות באמנה.
לכן פעיל פוליטי מרוסיה יכול תיאורטית להיות בעל תיק חזק, אם יש מעצרים, רדיפה פלילית, איומים או סיפור מוכח אחר. ואזרח אחר מאותה רוסיה יכול לקבל סירוב, כי לא הייתה לו רדיפה אישית.
אותו דבר חל על אזרחים של מדינות אחרות.
אפילו טיפול בישראל ומחלה קשה — זו בעיה אנושית ומשפטית נפרדת, אבל הטיפול עצמו לא הופך אדם לפליט. למצבים כאלה יכולים להיות מנגנונים הומניטריים אחרים.
אפשר אפילו לא לדעת שכבר זומנת
אחד הרגעים הכי לא נעימים בהודעה של זרנופולסקי נוגע לאנשים שמפספסים ראיונות.
הטלפון השתנה. הדואר האלקטרוני הישן לא נפתח. SMS הגיעה ונעלמה. הכתובת שונתה, אבל משרד הפנים לא קיבל על כך הודעה.
והתהליך בינתיים לא עומד.
ההליך הישראלי מניח השתתפות אישית של המבקש. אי הופעה לראיון יכולה להוביל לסגירת התיק, במיוחד אם האדם לא הסביר אותה ולא ניסה לשחזר את ההליך.
לכן המשפט ‘לא ראיתי את ההזמנה’ לא מחזיר הכל אוטומטית לאחור.
יש ניואנס גם למי שמיוצג על ידי עורך דין. אם ייפוי הכוח נמצא במערכת כראוי, ההחלטה יכולה להישלח גם לנציג המשפטי. כלומר, חשוב להבין לא רק איזה טלפון מצוין אצל מבקש המקלט עצמו, אלא גם מי מייצג את התיק שלו רשמית כעת.
וכאן העצה של זרנופולסקי ‘לא להחביא את הראש בחול’ נראית די מילולית. אם ההזמנה כבר קיימת, היעלמות האדם לא עוצרת את משרד הפנים.
שבעה ימים — זה לא סיפור מפחיד מפייסבוק
בנפרד בדקנו את הניסוח על הדרישה לעזוב את ישראל תוך שבעה ימים.
זה יכול להיות אמיתי.
בהליך משרד הפנים יש מועדים שונים בהתאם לאופן שבו ניתנה ההחלטה השלילית. במקרה של סירוב בשלב מוקדם או במסגרת הליך מואץ, זה יכול להיות באמת שבעה ימים לאחר מסירת ההחלטה.
בהליך רגיל של סיום התיק המועד יכול להיות עד 30 ימים.
לכן לומר ‘אחרי כל סירוב נותנים שבוע’ זה לא נכון. אבל גם לטעון ששבעה ימים זה הגזמה של עורך הדין, אי אפשר.
לקוראי חדשות ישראל — Nikk.Agency כאן חשוב במיוחד דבר אחר: המועד לערעור אפשרי והמועד שצוין על ידי משרד הפנים ליציאה — לא תמיד אותו דבר. הזכות לפנות לבית הדין לערעורים לא אומרת שכל דרישה של משרד הפנים הפסיקה אוטומטית לפעול עד לסיום כל ההליכים הנוספים.
אם בהחלטה כתוב שבעה ימים, זה כבר לא המסמך שאפשר לשים על השולחן ‘עד השבוע הבא, כשיהיה זמן’.
למה דיברו במיוחד על מולדובה
זרנופולסקי מציין את אזרחי מולדובה. לדבריו, עבורם החלו להשתמש בהליך מואץ, מכיוון שישראל מייחסת את מולדובה לקטגוריית המדינות הבטוחות.
המדיניות הכללית אכן קיימת, והיא נדונה בכנסת בקיץ 2026.
המושג ‘מדינה בטוחה’ גם דורש תרגום משפת פקידים.
זה לא אומר: כל אזרח מולדובה בהכרח יקבל סירוב.
אדם יכול להוכיח רדיפה אישית, גם אם מדינתו נחשבת בטוחה באופן כללי. לדוגמה, סכסוך פוליטי, רדיפה של קבוצה מסוימת או איום מצד אנשים בעלי השפעה לא נעלמים אוטומטית.
אבל נקודת המוצא של המדינה משתנה. ישראל יוצאת מהנחה שאזרח רגיל יכול לחזור לשם באופן כללי. כלומר, תיק שלא מראה חריגה ברורה, אפשר לסיים מהר יותר.
ומהר יותר — זה כבר לא הפשטה. זה ראיון שנקבע מוקדם יותר, החלטה שניתנה מוקדם יותר ולפעמים אותם שבעה ימים שזרנופולסקי כותב עליהם.
אז משרד הפנים בכל זאת רוצה לצמצם את מספר מבקשי המקלט?
אם לנסח בזהירות — המדינה אכן רוצה להקטין את זרם הבקשות שהיא רואה כלא מבוססות, ולסגור מהר יותר את התור הקיים.
נציגי רשות האוכלוסין דיברו על כך בקיץ בכנסת בצורה די ישירה, כולל בהקשר של הרחבת רשימת המדינות הבטוחות.
אבל מכאן אי אפשר לקפוץ למשפט אחר: ‘ישראל החלה בקמפיין נגד רוסים, אוקראינים ובלארוסים’.
את זה לא מצאנו רשמית.
וכאן נקודת המבט של זרנופולסקי והנתונים המאומתים שלנו צריכים ללכת זה לצד זה, אבל לא להתמזג. עורך הדין רואה גל של זימונים בקרב קבוצות מסוימות של לקוחות ומסיק על כיוון המדיניות. הנתונים הממשלתיים מאשרים את הטיפול ההמוני בתיקים שהצטברו ורצון להקטין את העומס המיותר על המערכת.
אלו דברים קרובים. אבל לא אותו דבר.
אוקראינה — סיפור נפרד, וכאן במיוחד קל להתבלבל
לאזרחי אוקראינה מעל ההליך הרגיל של מקלט קיים עוד מנגנון, שהופיע לאחר הפלישה הרוסית המלאה.
כאן חשוב לא לערבב בין שני תיקים.
הראשון — תיק אישי על מקלט. אדם הגיש בקשה, קיבל 2A5, עובר RSD ומוכיח את סיפור הרדיפה האישי שלו.
השני — מדיניות זמנית של ישראל כלפי אזרחי אוקראינה ואי-החזרה של חלק מהאוקראינים הנמצאים כאן.
ביוני 2026 דיברו בכנסת על כ-23 אלף אזרחי אוקראינה הנמצאים בישראל במסגרת המשטר הזמני שנוצר לאחר תחילת המלחמה.
מאוחר יותר המדיניות הוארכה עד 31 בדצמבר 2026 או עד לשינוי הנסיבות הקשורות למלחמה. בדקנו זאת בפירוט במאמר ‘ישראל האריכה את ההגנה על האוקראינים עד 31 בדצמבר 2026’.
וזה עקרוני: מדיניות כללית של אי-החזרה לא שווה להכרה באדם כפליט.
לכן אוקראיני יכול לקבל סירוב בתיק אישי של RSD ובאותו רגע עדיין להיכנס למנגנון זמני אחר. אבל סירוב כזה אי אפשר פשוט להתעלם ממנו עם המילים ‘אוקראינים בכל מקרה לא מחזירים’.
היום פועלת מדיניות זמנית אחת. בעוד כמה חודשים התנאים עשויים להשתנות. והחלטה שלילית בתיק לא נעלמת מעצמה.
לקוראים האוקראינים הניואנס הזה, אולי, החשוב ביותר בכל הסיפור.
למה הכל זז עכשיו
זרנופולסקי כותב שהטריגר המדויק אינו ידוע לו. וכאן לא כדאי להמציא צו סודי אם אין לנו אותו.
מספיק להסתכל על הכרונולוגיה.
ביוני הנהלת הרשות מדברת בכנסת על כמעט 30 אלף תיקים. שם גם נדונים מדינות בטוחות וצמצום מספר הבקשות החדשות. בקיץ, לפי דברי זרנופולסקי, עולה באופן ניכר מספר הזימונים ל-RSD בקרב לקוחותיו. בספטמבר הוא כבר מזהיר בפומבי את בעלי 2A5 שהתיקים הישנים החלו לנוע באופן פעיל.
אולי אין תאריך אחד של ‘תחילת המבצע’.
אולי זה פשוט יותר: המערכת שנים רבות ערמה בקשות בתור, ועכשיו הגיעה בהדרגה לאותם אנשים שהספיקו להתרגל למחשבה שהארכת המסמך הזמני היא המציאות הקבועה שלהם.
מה לעשות לאדם עם 2A5
כאן ההמלצות של זרנופולסקי מעשיות למדי.
אם הגיעה הזמנה לראיון, קודם כל צריך למצוא את הבקשה הראשונית ולזכור את כל הסיפור כפי שהוצג למשרד הפנים. לבדוק תאריכים, מסמכים, אישורים ישנים, פרוטוקולים של מעצרים, איומים, פרסומים, מסמכים רפואיים — כל מה שעליו מבוסס התיק הזה.
אם המסמכים אינם בעברית, לברר מראש את הדרישות לתרגום. אם השתנו הטלפון, הדואר האלקטרוני או הכתובת, לוודא שהנתונים העדכניים נמצאים אצל הרשות ועורך הדין.
אם הסירוב כבר התקבל — להסתכל לא על פוסט של מישהו בפייסבוק ואפילו לא על המאמר הזה, אלא על ההחלטה עצמה. איזו פרוצדורה שימשה? איזה מועד נכתב? איזה מעמד יש לאדם מלבד התיק על מקלט? האם חל עליו מנגנון זמני אחר? מה יש לעשות כדי שההחלטה לא תתחיל להתבצע עד לבחינת הערעור?
ועוד דבר שקל לשכוח אחרי חמש שנים של הארכות: 2A5 — מסמך של המתנה להחלטה. במוקדם או במאוחר ההחלטה צריכה להופיע.
נראה שלרבים האנשים ה’מוקדם או במאוחר’ הזה מגיע דווקא עכשיו.
אלכס זרנופולסקי סבור שמשרד הפנים בדרך זו מקטין את מספר מבקשי המקלט. מקורות רשמיים לא מאשרים את קיומה של קמפיין נפרד נגד יוצאי רוסיה, אוקראינה או בלארוס, אבל מאשרים את הבעיה עצמה: כמעט 30 אלף תיקים שהצטברו, הליכים מואצים, מדינות בטוחות ורצון המדינה להקל על המערכת.
ואם בעבר השאלה המרכזית של בעל 2A5 הייתה ‘מתי להאריך את המסמך’, עכשיו היא שוב הופכת לזו שהייתה ביום הראשון: למה דווקא ישראל לא צריכה לשלוח אותי חזרה?