ישראל כמעט שילשה את רכישותיה של עוגת קנולה אוקראינית: 64.7 אלף טון ועוד תלות חשובה אחת בשוק המזון לבעלי חיים

ישראל הפכה לרוכשת הרביעית בגודלה של קמח לפתית אוקראיני בעונת 2025/26, ורכשה 64.7 אלף טון ב-13.2 מיליון דולר. נאנובוסטי חקרו מדוע הסטטיסטיקה החקלאית הלא ידועה הזו נוגעת למעשה לחקלאות הישראלית, לביטחון המזון וליציבות האספקה.

במבט ראשון, החדשות נראות סיניות: סין הפכה לרוכשת הגדולה בעולם של קמח לפתית אוקראיני. אבל אם נסתכל על המספרים שפורסמו מישראל, מתגלה סיפור אחר.

ישראל הגדילה את רכישות קמח הלפתית האוקראיני כמעט פי שלושה בשנה שיווקית אחת – מ-21.8 אלף ל-64.7 אלף טון. כעת המדינה נכנסת לרביעייה הגדולה של רוכשי המוצר האוקראיני הזה.

וזה כבר לא כמה משלוחים אקראיים.

64.7 אלף טון – נפח שמחייב להסתכל על המסחר האוקראיני-ישראלי לא רק דרך חיטה, תירס או מוצרים שהישראלי רואה ישירות על מדף הסופרמרקט. ישנה גם שרשרת מזון פחות נראית. דרכה חומרי הגלם החקלאיים המיובאים הופכים לחלב, ביצים, עופות ומוצרים חקלאיים אחרים בתוך ישראל.

מדוע ישראל קונה עשרות אלפי טון של מוצר שרוב הצרכנים כלל לא שמעו עליו? ועד כמה אוקראינה כבר משולבת במערכת הזו?

מדוע אנו מסתכלים על הסיפור הזה דווקא מישראל

מחבר נאנובוסטי Anton Pshedinsky אינו אגרונום או מומחה למתכוני מזון. במשימה זו תפקידו אחר: להשוות נתוני מסחר פתוחים של אוקראינה וישראל, נתוני סטטיסטיקה בינלאומית ומחקרים על תלות ישראלית במזון מיובא, ולאחר מכן להפריד בין מספרים מאומתים לבין מסקנות שהמספרים הללו עדיין לא מאפשרים להסיק.

ביולי נאנובוסטי כבר חקרו צד אחר של אותה מערכת – תירס מזון אוקראיני. אז התברר שאוקראינה סיפקה לישראל 934 אלף טון תירס, והמדינה עצמה כמעט תלויה לחלוטין בייבוא תירס לתעשיית המזון והעמילן. חומר זה זמין כאן:
https://nikk.agency/79-kukuruzy-v-izraile-iz/

כעת יש הזדמנות להסתכל על החלק החלבוני של תזונת המזון.

ישראל קנתה 64.7 אלף טון ב-13.2 מיליון דולר

הנתונים המקוריים מובאים על ידי Donbass Center עם הפניה למידע מאיגוד “אוקרוליאפרום”:

בעונת השיווק 2025/26 אוקראינה ייצאה 567.2 אלף טון קמח לפתית ב-113 מיליון דולר.

הרוכשים הגדולים ביותר היו:

• סין – 257.3 אלף טון ב-49.8 מיליון דולר;
• טורקיה – 84.9 אלף טון ב-16.9 מיליון דולר;
• ספרד – 69.3 אלף טון ב-14.2 מיליון דולר;
• ישראל – 64.7 אלף טון ב-13.2 מיליון דולר;
• איטליה – 23.4 אלף טון ב-4.5 מיליון דולר.

כך, לישראל הייתה כ-11.4% מכלל הייצוא האוקראיני של קמח לפתית בנפח פיזי.

ובכל זאת, ישראל הייתה רק 4.6 אלף טון מאחורי המקום השלישי: ספרד ייבאה 69.3 אלף טון.

אבל המיקום בדירוג כאן אינו הדבר המעניין ביותר.

במהלך עונה אחת, רכישות ישראליות גדלו כמעט ב-197%

בשנה השיווקית הקודמת, 2024/25, אוקראינה ייצאה 218.5 אלף טון קמח לפתית. ישראל רכשה 21.8 אלף טון, כלומר 9.9% מהייצוא האוקראיני.

כעת – 64.7 אלף טון.

מערכת נאנובוסטי – חדשות ישראל חישבה מחדש את הדינמיקה:

64.7 אלף טון לעומת 21.8 אלף טון מצביע על גידול של כ-פי 2.97, או כמעט 197%.

במקביל, כל הייצוא האוקראיני של קמח לפתית גדל מ-218.5 אלף ל-567.2 אלף טון – כ-160%.

מתברר שרכישות ישראל גדלו אפילו מהר יותר מהייצוא האוקראיני של מוצר זה בכלל.

יש עוד מספר אחד. אם נחלק את 13.2 מיליון הדולרים המוצהרים ב-64.7 אלף טון, העלות הממוצעת של הייצוא לישראל היא כ-204 דולר לטון. הממוצע לכל הייצוא האוקראיני בעונה – כ-199 דולר לטון.

זהו חישוב לפי העלות הכוללת של הייצוא, ולא המחיר של חוזה ישראלי ספציפי: תנאי עסקאות בודדות אינם נחשפים בנתונים שפורסמו.

מהו קמח לפתית ומה הקשר לצרכן הישראלי

לאחר עיבוד זרעי לפתית מתקבל שמן. המסה החלבונית הנותרת היא קמח לפתית.

לאדם זה נשמע כמו פסולת ייצור. לחקלאות – להיפך, זהו מוצר.

קמח משמש כמרכיב עשיר בחלבון בתזונת מזון ויכול להשלים מקורות אחרים של חלבון צמחי. חומר גלם כזה משמש במיוחד בתעשיית המזון ובתזונת בקר.

כאן מופיעה הצד הישראלי של הסיפור.

מחקר של המכון הישראלי ללימודי ביטחון לאומי, המוקדש ליציבות שרשראות האספקה הלאומיות, מציין שבשנת 2022 ישראל ייבאה כ-5.5 מיליון טון דגנים ומזון.

יותר מ-75% מהנפח הזה יועד להאכלת בעלי חיים, ויותר מ-20% היו מוצרים מזרעים, המשמשים גם כמקורות חלבון.

זהו מספר עקרוני.

מערכת המזון הישראלית תלויה לא רק בייבוא מזון מוכן. זרם עצום של חומרי גלם מיובאים הולך תחילה לבעלי חיים ורק לאחר מכן קשור למוצרים שהאדם קונה.

לכן יש לראות את 64.7 אלף הטון האוקראיני בתוך מערכת אספקת המזון הגדולה בהרבה.

זה לא אומר שהביצים יוזלו מחר בגלל אוקראינה

כאן חשוב לא להסיק מסקנה יפה אך שגויה.

מהמספרים שפורסמו לא ניתן לקבוע לאילו מפעלי מזון ישראליים בדיוק הגיעו המשלוחים האוקראיניים, אילו חוות ספציפיות השתמשו בהם ומה הייתה חלקם בכל תזונת מזון.

ובוודאי שלא ניתן לקחת 204 דולר לטון קמח אוקראיני ולחשב ישירות את שינוי המחיר של ליטר חלב או חבילת ביצים.

על המחיר הסופי הישראלי משפיעים עשרות גורמים: שוק חומרי הגלם העולמי, עלות רכיבים חלבוניים חלופיים, הובלה, טיפול בנמל, שערי מטבע, הוצאות פנימיות של יצרנים, רגולציה ומרווחי מסחר.

אבל זה לא הופך את ייבוא הקמח לחסר משמעות.

הוא נמצא הרבה קודם בשרשרת הייצור – שם נקבעת עלות ההאכלה של בעלי החיים.

אוקראינה מספקת לישראל קמח לפתית כבר זמן רב

הנוכחיים 64.7 אלף טון – זהו גידול חד, אך לא הופעתו של מסלול חדש לחלוטין.

לפי נתונים היסטוריים של USDA, כבר בעונת 2019/20 אוקראינה ייצאה לישראל 54.6 אלף טון קמח לפתית. אז כל הייצוא האוקראיני עמד על כ-196.6 אלף טון.

כלומר, ישראל לקחה כמעט 28% מהנפח האוקראיני.

לאחר מכן השתנתה מבנה המסחר.

לפי סטטיסטיקת הייבוא של ישראל לשנת 2023, המדינה ייבאה בסך הכל 267.1 אלף טון קמח לפתית. מאוקראינה דווח על 46.74 אלף טון ב-16.94 מיליון דולר.

זהו כ-17.5% מכלל הייבוא הישראלי של מוצר זה באותה שנה קלנדרית. יותר סיפקו רומניה ורוסיה.

לפיכך, קמח הלפתית האוקראיני כבר כמה שנים מהווה חלק ניכר מהשוק הישראלי.

הקפיצה הנוכחית מחזירה את נפח האספקה אפילו מעל לרמת 2019/20.

אוקראינה כעת מוכרת לישראל לא רק דגנים

כאן הסיפור הזה מתחבר למחקר הקודם של נאנובוסטי על תירס.

רק תירס מזון אוקראינה ייצאה לישראל בעונת 2025/26 כ-934 אלף טון.

כעת ניתן להוסיף למספר הזה 64.7 אלף טון קמח לפתית אוקראיני.

לשלב את המוצרים הללו בקטגוריה סטטיסטית אחת זה לא נכון: יש להם ייעוד שונה, ערך תזונתי ומבנה שוק. אבל יחד הם מראים דבר אחר – אוקראינה נוכחת בכמה חוליות של אספקת המזון לישראל.

לנאנובוסטי – חדשות ישראל זהו התוצאה העיקרית של השוואת הנתונים.

אוקראינה עבור ישראל – כבר לא רק אחד מהספקים החיצוניים של מוצרי חקלאות. במקטעים מסוימים מדובר בזרמים קבועים וגדולים של חומרי גלם המשתתפים בייצור המזון הפנימי.

מדוע אוקראינה הצליחה לספק כל כך הרבה קמח

שינויים התרחשו גם בצד האוקראיני.

לפי נתוני “אוקרוליאפרום”, ייצור קמח הלפתית באוקראינה בשנת 2025 גדל ב-79% והגיע ל-540.46 אלף טון.

עיבוד זרעי הלפתית בעונה עלה על 1.3 מיליון טון, מה שהפך לשיא. האיגוד מקשר את המתרחש עם המעבר מייצוא חומרי גלם לעיבוד בתוך המדינה ומכירת מוצרים עם ערך מוסף גבוה יותר.

לאוקראינה ההיגיון ברור: במקום פשוט לשלוח לפתית לחו”ל, לעבד אותו, לקבל שמן וקמח ורק לאחר מכן לייצא כמה מוצרים.

לישראל התוצאה של השינוי התעשייתי האוקראיני היא מוחשית – בשוק הופך זמין ספק נוסף של חלבון מזון.

מדוע סין פתאום הפכה לראשונה – ומדוע ישראל חשובה לאוקראינה

סין בעונת 2025/26 רכשה 257.3 אלף טון קמח לפתית אוקראיני – כמעט מחצית מכלל הייצוא של אוקראינה.

אבל סביב השוק הסיני יש פרט חשוב.

במרץ 2025 סין הטילה מכס של 100% על קנולה קנדי. המוצר הקנדי איבד גישה רגילה לשוק הענק, וספקים חלופיים קיבלו מרחב נוסף. אוקראינה הייתה אחת הנהנות הגדולות מהשינוי הזה.

עם זאת, המצב כבר השתנה שוב.

מ-1 במרץ 2026 סין השעתה את המכס של 100% על קמח לפתית קנדי לפחות עד סוף 2026. ממשלת קנדה ומועצת הקנולה מאשרים את חידוש הגישה של מוצר זה לשוק הסיני.

לכן, 257.3 אלף הטון הנוכחיים של משלוחים אוקראיניים לסין לא ניתן להעביר אוטומטית לעונה הבאה.

הקפיצה הסינית עשויה להיות במידה רבה תוצאה של קונקטורה מסחרית ספציפית.

ובדיוק על רקע זה ישראל הופכת לאוקראינה למעניינת במיוחד.

ישראל קטנה מסין, אבל קמח הלפתית האוקראיני סופק לכאן הרבה לפני הקפיצה הסינית: 54.6 אלף טון ב-2019/20, עשרות אלפי טון בשנים הבאות וכעת 64.7 אלף טון.

זו כבר היסטוריה של שוק יציב, ולא רק חלון תעריפי שנפתח.

ישראל קונה בו זמנית קמח לפתית גם מהאיחוד האירופי

אוקראינה אינה המקור היחיד.

נתוני הנציבות האירופית מראים שבעונה 2025/26 כמעט הסתיימה, מדינות האיחוד האירופי ייצאו לישראל כ-79.5 אלף טון קמח לפתית. שנה קודם לכן הנתון עמד על כ-86.2 אלף טון.

במבט ראשון אפשר לומר: המשלוחים האירופיים הצטמצמו מעט, האוקראיניים גדלו בחדות.

אבל לטעון שאוקראינה דחקה ישירות את היצרנים האירופיים, עדיין אי אפשר. למסקנה כזו יידרשו נתונים על חוזים נפרדים, מקור חומרי הגלם ושרשראות ייצוא מחדש.

אבל דבר אחר ברור לחלוטין: ישראל קונה כמויות משמעותיות של קמח לפתית מכיוונים שונים, ואוקראינה הפכה לאחד המקורות הבולטים של מוצר מזון זה.

בסטטיסטיקה יש פרט שכדאי להמשיך לבדוק

המערכת השוותה גם נתוני UN Comtrade/WITS לשנת 2024 הקלנדרית.

מהצד האוקראיני דווח על ייצוא לישראל 46.67 אלף טון קמח לפתית בשווי 11.14 מיליון דולר.

אבל הסטטיסטיקה הישראלית של ייבוא לאותה שנה מראה 254.98 אלף טון של ייבוא כללי ומונה בין השותפים הגדולים את קפריסין, לוקסמבורג, רומניה, שווייץ ומשלוחים עם מדינה לא מוגדרת, כאשר אוקראינה לא מופיעה בנפרד ברשימה.

זהו לא בסיס לשלול את המשלוחים האוקראיניים.

הבדלים בין סטטיסטיקות ייצוא וייבוא מראה נובעים משיטות רישום, זמן רישום מטענים, מתווכים מסחריים, הבדלים בין מדינת מקור למדינת משלוח וגורמים אחרים.

אבל כל עוד לנאנובוסטי אין מסמכים על משלוחים ספציפיים, לא נייחס להבדל סיבה מסוימת אחת.

זהו אחד מהשאלות שכדאי להמשיך לעקוב אחריהן.

מה 64.7 אלף טון אומרים לישראל

המסקנה העיקרית כאן אינה שישראל תפסה את המקום הרביעי בדירוג האוקראיני.

החשוב יותר הוא אחר.

בעונה אחת ישראל כמעט שילשה את רכישות קמח הלפתית האוקראיני. החלק האוקראיני בייצוא המוצר הזה גדל מ-9.9% לכ-11.4%, למרות הקפיצה הענקית של סין.

ואם מסתכלים רחב יותר, מופיעה כבר מערכת שלמה.

אוקראינה מספקת לישראל כמויות גדולות של תירס להאכלה. עכשיו אנחנו רואים עשרות אלפי טונות של עוגת קנולה. ישראל עצמה מודה על ידי חוקרים כמדינה שתלויה במידה רבה בייבוא דגנים ומזון לבעלי חיים.

מתקבלת שרשרת שהקונה בחנות בדרך כלל לא רואה:

שדה אוקראיני — עיבוד קנולה באוקראינה — עוגה — מסחר ימי — תעשיית ההאכלה הישראלית — חקלאות בעלי חיים — מוצרי מזון.

זה לא אומר תלות של ישראל אך ורק באוקראינה ולא אומר שאספקה אוקראינית אחת קובעת את המחירים של מוצרים ישראליים.

אבל 64.7 אלף טון זה כבר נפח גדול מדי כדי להחשיב את הכיוון האוקראיני כזוטות סטטיסטיות.

לאחר הסיפור עם 934 אלף טון תירס אוקראיני, המספר החדש מוסיף עוד חלק לתמונה: החקלאות האוקראינית משתלבת יותר ויותר בשרשרת ההאכלה של ישראל.

ואולי, קשרים כאלה מראים בצורה הטובה ביותר את היחסים האמיתיים בין שתי המדינות. לא הצהרות באירועים דיפלומטיים, אלא סחורה שעוברת כל חודש דרך הנמלים והופכת לחלק מהכלכלה של המדינה.

מקורות

המקור העיקרי — Donbass Center עם הפניה לנתוני האיגוד «Укролияпром».

בנוסף, נעשה שימוש בנתוני «Укролияпром», UN Comtrade/WITS, USDA Foreign Agricultural Service, הנציבות האירופית, Institute for National Security Studies, ממשלת קנדה ו-Canola Council of Canada.

החומר הקודם НАновости על תפקיד התירס האוקראיני במערכת ההאכלה של ישראל:
https://nikk.agency/79-kukuruzy-v-izraile-iz/