מותו של יצחק אלמאקייס באומן: מדוע הגרסה על רצח עדיין לא אושרה

הסיפור על מותו של החסיד הבריטי יצחק אלמאקאס באומן הפך תוך יום כמעט לסיפור בלשי מוכן. האיש הלך ליער לתפילה, נמצא מת, מישראל הגיעו דיווחים על סימני אלימות, המשטרה האוקראינית פתחה תיק על רצח בכוונה תחילה. אם נאסוף רק את ארבעת העובדות הללו ונשים אותן זו לצד זו, המסקנה כאילו מתבקשת מאליה.

אבל היא עדיין תהיה שגויה.

המשטרה האוקראינית לאחר בדיקת הגופה דיווחה משהו שונה לחלוטין: לא נמצאו סימנים חיצוניים למוות אלים באופן ראשוני. סיבת המוות עדיין נקבעת, מונו בדיקות. הסתירה הזו בין הדיווחים הראשונים מישראל לבין הנתונים הרשמיים של החקירה היא כעת, אולי, חשובה יותר מכל הגרסאות הרגשיות סביב המקרה.

החומר הוכן על ידי מערכת נאנובוסטי. בדקנו את הדיווחים של המשטרה האוקראינית עם מה שפרסמו התקשורת הישראלית והיהודית, כי בסיפור הזה כמה פרטים כבר הספיקו לשנות את המשמעות בדרך ממקור אחד לאחר.

מה בדיוק קרה ב-12 בספטמבר

הודעה על מציאת הגופה התקבלה במנהל המשטרה האזורי של אומן ב-12 בספטמבר 2026 בסביבות הצהריים. האיש לא נמצא ב’יער ליד אומן’ המופשט, כפי שכתבו תחילה כמה פרסומים, אלא ברחוב קוצ’ובינסקי – ברצועת היער מול אחד הבתים.

המשטרה זיהתה את זהות הנפטר: זה היה אזרח בריטי בן 44, תושב לונדון. הוא נכנס לאוקראינה כבר ב-10 באוגוסט 2026, יותר מחודש לפני שנמצא מת. הקהילה היהודית המאוחדת של אוקראינה דיווחה כי הנפטר היה יהודי ואב לשבעה ילדים.

התקשורת הישראלית מכנה אותו יצחק אלמאקאס. בפרסומים הראשונים הגיל היה משתנה – לעיתים קרובות כתבו על 45 שנים, לפעמים פשוט ‘כבן 45’. זה דבר רגיל לשעות הראשונות לאחר הטרגדיה, אבל עכשיו יש לנו נתוני המשטרה: 44 שנים.

לפי דיווחים ראשוניים של United Hatzalah, האיש נמצא על ידי חסידים שהיו ביער לתפילה והתבודדות. כשהגיעו הרופאים, לא היו סימני חיים, המוות נקבע במקום. ראש המשלחת של United Hatzalah באומן אהרון בן-חרוש אישר מאוחר יותר את המקרה ודיווח כי הארגון משתף פעולה עם הרשויות האוקראיניות בנושא העברת הגופה לקבורה.

“הוא הלך לבד ליער” נשמע מפחיד יותר ממה שזה נראה לחסיד ברסלב

אחד הפרטים שעובד במיוחד טוב בסיפורים מפחידים הוא שאלמאקאס כביכול הלך לבד ליער ואז נעלם. רק מאוחר יותר המשטרה דיווחה על דבר שמשנה מאוד את הקטע הזה של הסיפור.

החוקרים מצאו אנשים שהוא היה בקשר איתם באומן. לפי דברי מכרים, האיש ניסה פחות לתקשר עם הסובבים, בילה חלק ניכר מהזמן לבד ובאופן חוזר ונשנה הגיע דווקא לרצועת היער הזו להתפלל. כלומר, המקום שבו נמצאה הגופה לא היה נקודה בלתי צפויה או מקום מפגש לא ידוע.

לחסידי ברסלב אין כאן שום דבר אקזוטי. הפרקטיקה של תפילה בהתבודדות – התבודדות – מניחה שהאדם נשאר לבד עם עצמו ופונה לאלוהים במילותיו שלו. יער, שדה, מקום שקט הרחק מאנשים מתאים לכך באופן טבעי.

זה לא מסביר את מותו של אלמאקאס. אבל מסיר תעלומה אחת שנוצרה באופן מלאכותי: עצם העובדה שהוא היה לבד ברצועת היער, עדיין לא מדברת על שום פשע.

מאיפה אז הופיעו ‘סימני האלימות’

וכאן הסיפור באמת לא מסתדר – ולעשות כאילו אין סתירה, יהיה לא נכון.

מספר פרסומים ישראליים דיווחו כי גופתו של אלמאקאס כביכול נמצאה עם סימני אלימות. Times of Israel העביר בדיוק גרסה כזו בהתבסס על דיווחים בעברית. Walla כתבה עוד יותר בבירור: הגופה נמצאה עם סימני אלימות, ובתוך הקהילה היהודית שוקלים חשד לרצח, אף על פי שהמשטרה המקומית באותו זמן לא אישרה זאת רשמית.

המשטרה האוקראינית ב-14 בספטמבר נתנה תמונה אחרת.

בהודעתה נאמר: ‘באופן ראשוני לא נמצאו סימנים חיצוניים למוות אלים על ידי כוחות הביטחון’. סיבת המוות המשטרה עדיין לא קבעה, מתבצעת חקירה ומונו בדיקות נחוצות.

מי טעה – העדים הראשונים, העיתונאים, האנשים בתוך הקהילה או שהבדיקה החיצונית הראשונית פשוט לא נותנת תשובה – כרגע לא ידוע. ואין צורך לנחש כאן. פגיעה לאחר נפילה, שינויים לאחר המוות, פציעה שלא הייתה קשורה לסיבת המוות, או באמת אלימות – זו כבר עבודה של רופא משפטי, ולא של טלגרם ולא של מערכת.

דווקא תוצאת הבדיקה כאן תהיה המסמך, שלאחריו אפשר לדבר הלאה.

אבל הרי המשטרה פתחה תיק על רצח בכוונה תחילה?

כן. וזו הפרט הכי נוח לכותרת רועשת.

המידע על המוות נרשם במרשם החקירות המקדימות לפי סעיף 115 לחוק הפלילי של אוקראינה – רצח בכוונה תחילה. אם הקורא הישראלי רואה רק את שם הסעיף של הקוד האוקראיני, המסקנה נראית ברורה: המשטרה חושדת שהחסיד נרצח.

לא בהכרח.

למשטרה האוקראינית יש פרקטיקה רבת שנים לרשום לפי סעיף 115 את מציאת הגופה גם כאשר בבדיקה אין סימני אלימות והסיבה הסבירה ביותר נראית אחרת לגמרי. לדוגמה, המשטרה במחוז לבוב פתחה תיק לפי סעיף זה לאחר מציאת גבר בנהר: לא נמצאו סימני אלימות, הסיבה הייתה אמורה להיקבע על ידי הבדיקה המשפטית. באודסה המשטרה כתבה במפורש על אפשרות רישום לפי סעיף 115 עם הערה ‘תאונה’, כאשר על הגופה גם לא היו סימני אלימות נראים.

היו גם מקרים יותר בולטים: טביעה, מציאת גופה בפארק, תאונה משוערת – והסעיף הפרוצדורלי בשלב הראשון הוא אותו דבר.

לכן ‘נפתח תיק לפי סעיף 115′ ו’המשטרה קבעה שהיה רצח’ – הן שתי משפטים שונים לחלוטין.

ולנאנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency כאן דווקא חשוב יותר לא להאיץ את הגרסה המפחידה לפני החקירה, אלא להראות לקורא מדוע הניסוח המשפטי האוקראיני נראה קשוח יותר מהעמדה העובדתית של המשטרה עצמה.

למה הקהילה שואפת להעביר את הגופה במהירות

כאן כבר אין שום תעלומה. לאחר שמצאו את אלמאקאס מת, ארגונים יהודיים החלו לעבוד עם הרשויות האוקראיניות כדי שהגופה תוכל להיות מועברת לקבורה בהקדם האפשרי.

אהרון בן-חרוש מ-United Hatzalah אישר שנציגי הארגון עוסקים בנושא זה. Walla הישראלית גם דיווחה כי היחידה הבינלאומית של ZAKA משתתפת בהליך שחרור הגופה והקבורה שלה בהמשך.

מכאן, כנראה, צמחה הגרסה הצבעונית יותר על ‘הקהילה הרימה את כל הקשרים ומנסה לחלץ את הגופה מהחוקרים האוקראינים’. יש קשרים ומשא ומתן, השתתפות של כמה ארגונים גם כן. אבל לא מצאנו אישור לסיפור על ‘סמכויות מקומיות’, לחץ על החוקרים או ניסיון להפריע לחקירה.

המצב עצמו מספיק קונפליקטואלי, ללא קישוטים. למשפחה יהודית דתית עיכוב בקבורה הוא דבר קשה, מנסים להביא את הגופה לקבורה בהקדם האפשרי. לחוקר האוקראיני מוות פתאומי של אזרח זר במהלך עלייה לרגל בינלאומית המונית הוא מקרה שבו למסור את הגופה לפני ההליכים הנדרשים ואז לגלות שבדיקה חשובה לא בוצעה, תהיה כבר בעיה אחרת לגמרי.

שני הצדדים כאן ממהרים. פשוט כל אחד מסיבותיו שלו.

ועוד שכבה אוקראינית-ישראלית

מותו של אלמאקאס לא התרחש ביום ספטמבר רגיל. באומן היו עשרות אלפי עולים לרגל, העיר חיה במצב מיוחד, שוטרים אוקראינים וישראלים עבדו יחד.

נאנובוסטי עוד לפני תחילת החג סיפרו בפירוט כיצד שוטרים ישראלים הגיעו לאומן והחלו סיורים משותפים עם עמיתיהם האוקראינים. באבטחת הסדר השתתפו המשטרה האוקראינית, המשמר הלאומי, כוחות ההצלה ונציגי ישראל. מאוחר יותר מספר העולים לרגל שהגיעו עלה על התחזיות הראשוניות.

לכן מותו של אזרח בריטי כמעט אוטומטית הפך למקרה שבו נפגשו כמה מערכות: המשטרה האוקראינית, נציגים ישראלים, United Hatzalah, ZAKA, הקהילה הדתית ומשפחת הנפטר.

מכאן גם כמות עצומה של גרסאות. מישהו ראה את הגופה והחליט שהאדם הוכה. מישהו שמע את מספר הסעיף של החוק הפלילי האוקראיני וקרא זאת כאישור רשמי לרצח. מישהו ראה את המאבק על שחרור מהיר של הגופה וכבר צייר ‘דיפלומטים וסמכויות מקומיות’.

כרגע החלק המוצק של הסיפור הרבה יותר קצר.

ליצחק אלמאקאס היו 44 שנים. הוא גר בלונדון, היה אב לשבעה ילדים, ב-10 באוגוסט הגיע לאוקראינה. ב-12 בספטמבר נמצא מת ברצועת היער ברחוב קוצ’ובינסקי באומן – במקום שלפי דברי מכרים, כבר הגיע לשם להתפלל. בבדיקה הראשונית המשטרה האוקראינית לא מצאה סימנים חיצוניים למוות אלים, אבל מינתה בדיקות והחלה חקירה.

יש דיווחים ראשוניים על סימני אלימות אפשריים. גם אותם אי אפשר פשוט לזרוק, כי הם היו ודווקא מהם התחילה החלק הישראלי של הסיפור הזה. אבל להפוך אותם לרצח מוכח עדיין במיוחד אי אפשר.

כרגע התשובה נמצאת לא בכותרת רועשת, אלא אצל המומחה המשפטי. ואם הבדיקה תראה משהו שסותר את הבדיקה הראשונית של המשטרה, אז הסיפור באמת ישתנה. עד לרגע זה נכון יותר להשאיר את המילה ‘רצח’ עם סימן שאלה – כגרסה שנבדקת, ולא כעובדה שכבר הוכחה.