יבגני קוטליאר, חוקר אמנות אוקראיני וחוקר ציורי בתי כנסת, הודיע ב-20 באוקטובר 2026 על פרסום חומרי התערוכה הקייבית “תפילות מצוירות. ציורים מאוימים בבתי הכנסת של בוקובינה האוקראינית” באתר הפרויקט הבינלאומי. בתרגום מאוקראינית השם נשמע כ”תפילות מצוירות. ציורי בתי הכנסת של בוקובינה האוקראינית הנמצאים בסכנה”.
מחבר: R.Verter
התערוכה עצמה התקיימה באקדמיה הלאומית לאמנויות של אוקראינה מה-8 בספטמבר עד ה-10 באוקטובר 2026. כעת קוטליאר מזמין להכיר את חומריה את מי שלא הצליח להגיע לקייב. זהו המשך לפרויקט האינטרנטי הקיים, ולא הכרזה על השקת אתר חדש.
לישראלים שמשפחותיהם מגיעות מצ’רנוביץ’ ומעיירות בוקובינה, שמות מוכרים עשויים להזכיר סיפורי בית. אך בציורים אלו יש גם משהו נוסף: יהודי בוקובינה ציירו מקומות מארץ ישראל זמן רב לפני הופעת המדינה המודרנית.
פרחים, סימני גלגל המזלות ומקומות מארץ ישראל
בוקובינה — אזור היסטורי, כיום מחולק בין אוקראינה לרומניה. לפני השואה התקיימו כאן קהילות יהודיות רבות. בבתי הכנסת שלהם לא רק התפללו: קירות ותקרות צוירו בסיפורי תנ”ך, עיטורים, תמונות של בעלי חיים ומקומות קדושים.
בבית הכנסת הגדול החדש בנובוסליצה, שנבנה בשנת 1919, התקרה בגודל 12.8 על 10 מטרים קושטה בזרי פרחי שדה, סנוניות ומדליות בהשראת מזמור 150. מסביב — כוכב בעל שתים עשרה קצוות עם סימני גלגל המזלות. האחרון עשוי להפתיע את הצופה המודרני, אך תמונות כאלה היו חלק מהמסורת של ציורי בתי הכנסת במזרח אירופה.
המרכז לאמנות יהודית של האוניברסיטה העברית בירושלים תיעד את הקומפוזיציה הזו. על הקירות החוקרים מזהים מחזור נפרד של נופים של מקומות קדושים מארץ ישראל וסצנות מספרי הנביאים. זו לא איור מאוחר להיסטוריה של הציונות, אלא חלק מעולם דתי של הקהילה המקומית.
בשנת 1951 הפכו השלטונות הסובייטיים את בית הכנסת לבית חלוצים — מוסד לילדים של ארגון קומוניסטי. הציורים כוסו בסיד. כיסוי זה באופן בלתי צפוי עזר להם לשרוד עשורים; בשנת 2009 התמונות התגלו ונוקו על ידי מומחים. חלק מהתקרה נפגעה במהלך שיפוצים.
שלושה מבנים עם גורלות שונים
חוקרים דיגיטלו שלושה בתי כנסת: את בית הכנסת הגדול החדש בנובוסליצה, את “בית תפילה בנימין” בצ’רנוביץ’, שבו הקהילה היהודית ממשיכה להתפלל, ואת “גרויסה שיל” בצ’רנוביץ’.
“בית תפילה בנימין” פירושו בעברית “בית תפילה בנימין”. “גרויסה שיל” הוא שם ביידיש שמשמעותו “בית כנסת גדול”. המבנה שלה, לפי Jewish Heritage Europe, משמש כסדנת נגרות.
ב”גרויסה שיל” נשמרה תמונה של אנשים מתפללים ליד הכותל המערבי בירושלים. הכותל, כפי שהוא נקרא בעברית, הוא חלק מהקיר התומך המערבי של מתחם הר הבית ואחד המקומות המרכזיים לתפילה יהודית. עבור יהודי בוקובינה, תמונת הכותל הייתה דרך לשמור על קשר עם ירושלים, כשהם נמצאים אלפי קילומטרים ממנה.
מודלים תלת-ממדיים של המבנים יצרה הקבוצה הלבובית Skeiron. סריקת לייזר שומרת על פרטי האדריכלות ומאפשרת לבחון את החללים באופן וירטואלי. אך היא לא מתקנת את הגג ולא מחזירה את הקהילה לבית הכנסת. להעתק הדיגיטלי ולשחזור יש משימות שונות.
נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency
מי מחזיר את הציורים מהשכחה
קוטליאר עובד עם המורשת של יהודי בוקובינה לא מהיום. יחד עם מנהל מוזיאון ההיסטוריה והתרבות של יהודי בוקובינה בצ’רנוביץ’, ניקולאי קושניר, הוא השתתף במחקרים שתוצאותיהם היו קטלוג ותערוכות נודדות כבר בשנים 2016–2017.
בשנת 2023 התגבשה קבוצה מחקרית אוקראינית-גרמנית. מאוחר יותר הוצגו החומרים בקלן ובערים אחרות בגרמניה.
בתערוכה הנוכחית יש גם עבודות של אמנים צעירים. אנה שרבקובה וטטיאנה זמניוס מהאקדמיה הממלכתית לעיצוב ואמנויות של חרקוב יצרו שחזורים ציוריים של ציורים פגועים, ודים קולטון — יצירות משלו בהשראת אמנות בתי הכנסת הישנה. האקדמיה הלאומית לאמנויות של אוקראינה מפרטת את המשתתפים והחלקים של התערוכה.
נאנווסטי כבר סיפרו על פתיחת התערוכה בקייב ובנפרד — על שחזור הויטראז’ים של קוטליאר בבית הכנסת בפודול, ברובע ההיסטורי של קייב. הויטראז’ים נפגעו במהלך התקפה רוסית. עם ציורי בוקובינה המצב שונה: אין מידע מאומת על פגיעות ישירות בשלושת המבנים הללו. למורשתם מאיימים תוצאות של הרס ממושך, הזנחה והסכנה הכללית של המלחמה.
השואה השמידה חלק ניכר מהקהילות היהודיות של בוקובינה, והשלטון הסובייטי שלל מבתי כנסת רבים את ייעודם המקורי. אך על הקירות ששרדו נותרו תמונות, שבאמצעותן ניתן לשחזר חלק מההיסטוריה של אנשים אלה.
ביניהם — ירושלים, כפי שדמיינו וזכרו אותה יהודי בוקובינה האוקראינית זמן רב לפני 1948.